היקום עצום. בהשוואה אליו, אנחנו בני האדם איננו אלא מושבה של מיקרובים שהתפתחה מתחת לכיור המטבח בפנטהאוז דופלקס בפרבריה של מדינה גדולה. בקיץ אנחנו טסים לברלין וללונדון, אבל רובנו לא נספיק בימי חיינו אפילו לבקר בכל חלקי הכיור. פעם אחת, מזמן-מזמן, מתי מעט אמיצים מקרבנו הרחיקו לכת וטסו עד לשיבר האפור שליד הכיור– הישג בלתי נתפס עד כדי כך, שעד היום יש כאלה המשוכנעים שמדובר בקונספירציה גדולה, פשוט כי לא הגיוני שמישהו אי פעם יגיע עד לשיבר האפור.

אבל על המוגבלויות שלנו כמיקרובים אנחנו מפצים בטכנולוגיה. חשבו על כל מה שזכינו לראות בשנים האחרונות: תמונות של נחלים במאדים, תמונות תקריב של כוכב שביט ותמונות ראשונות מפלוטו. פלוטו נמצא 7.5 מיליארד ק"מ מהדירה שלי בשוק הכרמל. על 100 קמ"ש זו נסיעה של 75 מיליון שנה. ובכל זאת תמונות מפלוטו הגיעו לרשתית שלי, מבלי שאצטרך לצאת מהבית.


נכון לכתיבת שורות אלה, האנושות כבר שלחה צלמים מטעמה לרחבי מערכת השמש, כוכבי לכת גדולים כקטנים, ננסיים כענקים. אלא שיש חללית אחת, צלמת אחת, שהצליחה לעשות הרבה יותר מאשר לקצר את המרחק מהפופיק שלנו ליקום העצום שמחוץ לפופיק שלנו. כמו כל צלם גדול, היא שמה את הדברים בפרופורציות אחרות.

ואני מדבר, כמובן, על קאסיני. החללית, ששוגרה ב-1997 מקייפ קנוורל שבפלורידה, הפכה ב-2004 לחללית הראשונה שנכנסה למסלול סביב נסיך וחתיך מערכת השמש – כוכב הלכת שבתאי. מאז היא שיגרה שורה של תמונות מעוררות השתאות והשראה, שנכנסו לפנתיאון האנושות. ב-2013, למשל, קאסיני צילמה את ליקוי השמש על ידי שבתאי, טבעותיו המלכותיות טובלות בזהרורים, כאשר בתוך הטבעת השנייה נראה פיקסל קטן וחסר חשיבות – עולם הבית שלנו. הכיור שלנו.

ריסוק החללית אל תוך שבתאי

ככלל, קאסיני היא אחת המשימות היקרות, הכבדות והמורכבות ביותר של נאס"א ושל סוכנות החלל האירופית. רשימת התגליות של החללית הפלאית מונה בין השאר שבעה ירחים חדשים בתוך טבעות שבתאי עצמן, אגמים של מתאן על הירח טיטאן, תנאים העשויים לאפשר חיים מתחת לפני השטח של ירח הקרח אנקלדוס והוריקנים אדירים בשני קטבי שבתאי – שמגמדים כל אנדרו ואירמה.


כיאה לצלמת המרגשת ביותר במערכת השמש, קאסיני תמשיך לשדר חזרה, כמעט עד הרגע האחרון, תמונות לכדור הארץ של הטבעות הפנימיות, של אגמי טיטאן ושל זרם המשושה המשונה בקוטב הצפוני של שבתאי – כולן תגליות הרשומות על שמה. ואנו המיקרובים נמשיך לשאול זה את זה: תגיד, זה אמתי? זה לא פוטושופ?

ביום שישי הקרוב, אחרי 13 שנה של חקר שבתאי, טבעותיו וירחיו, קאסיני תצלול אל מותה. אחרי 20 שנה בחלל הדלק של קאסיני כמעט ואזל, ועל מנת שלא "לזהם" את אחד הירחים בעלי הפוטנציאל לחיים עם המיקרובים שלנו, בנאס"א החליטו לקבור את קאסיני בענק הגזי עצמו: לרסק אותה באטמוספרה של שבתאי.

קאסיני תצלול במהירות 1,400 ק"מ לתוך שבתאי. כתוצאה מהחיכוך עם האטמוספרה, הטמפרטורה שהיא תחווה צפויה לזנק בערך פי 100 בכל דקה שתחלוף. בגלל שהאטמוספרה העליונה של שבתאי מורכבת בעיקר מגז מימן, קאסיני לא תבער כמו מטאור בשמי כדור הארץ, אלא תזהר ככדור פלזמה. במרחק כ-60,000 קילומטר מליבת שבתאי, הלחץ האטמוספרי עתיד לפוצץ את מכלי הדלק של החללית. כאמור, ללא חמצן, קאסיני לא בדיוק תהפוך לכדור אש, גם לא כשתתקרב לטמפרטורות של פני השמש – 5,500 מעלות צלזיוס.


וזה יהיה הסוף. אחרי ארבע דקות בערך, בשמי שבתאי לא יוותר זכר לאחד ההישגים המדעיים, הטכנולוגיים וההנדסיים הגדולים של בני האדם בני זמננו. אבל אנחנו נזכור.

רוצים לדעת עוד על המסע המופלא של קאסיני בחלל? היכנסו לאתר סוכנות החלל הישראלית