בניגוד לאמונה הרווחת, יש סיכוי סביר שלפני מיליוני שנים, פני השטח של הירח היו שוצפים, קוצפים ורועשים בדיוק כמו כדור הארץ כיום – כך עולה מבדיקות חדשות של דגימות, שהגיעו מהשכן הוותיק שלנו. הבדיקה כללה ניתוח מתקדם של חלקיקי מגמה עתיקים, שנלכדו ונאטמו בתוך קריסטלים מוצקים, ותוצאותיה הדהימו (ניוז דיסקברי) את החוקרים. החלקיקים שנבדקו לא גדולים מרוחבה של שערה אבל הסיפור שהם מספרים יכול לשנות את כל מה שאנחנו יודעים על הירח.
החלק המדהים יותר בסיפור הוא שהמידע הזה ישב במעבדות על כדור הארץ קרוב לארבעים שנה, מבלי שהתגלה. החלקיקים התגלו בסופו של דבר על ידי סטודנט שנה א' באוניברסיטת בראון (ארה"ב), שהמרצה שלו הטיל עליו לבחון האם יש משהו חריג בדגימות שהגיעו לארץ במשימת אפולו האחרונה בשנת 1972.
"לא האמנתי שהוא יימצא את החלקיקים האטומים בקריסטל בגלל שהם כל כך נדירים", אמר ראש החוג לגיאולוגיה בבראון, אלברטו סאל – הפרופסור שהטיל את המשימה השגרתית. "תוצאות הניתוח של החלקיקים הקטנים הפתיעו אותי אפילו יותר".
מים לא יכולים להתקיים על פני הירח מפני שאור השמש מפרק אותם ליסודות המרכיבים אותם, חמצן ומימן, והגזים דולפים לחלל בהיעדר אטמוספירה. אך מתחת לפני השטח, המצב עשוי להיות שונה לגמרי. עם המדע שיש היום, החלקיקים סיפקו הצצה לפנים הירח הקדום, והראו שיש שם מים בכמות זהה לזו הזורמת על קרום כדור הארץ, ממצא שמערער אפילו את ההשערות הרווחות לגבי אופן היווצרות הירח.
עד היום מדענים האמינו כי הירח נוצר באחת מבין ארבע אפשרויות: המכה הגדולה (התיאוריה המובילה) – הירח נוצר לפני מיליארדי שנים כשאסטרואיד, בגודל של מאדים התנגש בכדור הארץ הצעיר. לפי תאוריית הבת (תיאוריית הביקוע), הירח ניתק בעבר מכדור הארץ; לפי תיאוריית האחות (התיאוריה הבינארית), הירח נוצר באותה צורה ובאותו זמן בהם נוצר כדור הארץ ולפי תיאוריית הזוג הנשוי (תיאוריית השבייה), הירח נוצר מחוץ לתחום מסלול כדור הארץ, ותוך כדי תנועתו סביב השמש נלכד בכוח המשיכה שלנו והחל את המחול המתואם שאנו עדים לו עד היום.
אם מתייחסים לתיאוריה הרווחת ביותר (המכה הגדולה), המודלים הממוחשבים, שמשתמשים בהם כיום, עדיין לא מסוגלים להסביר איך המים שעל כדור הארץ לא התאדו מהפיצוץ. "העדויות החדשות מסייעות להפריך את ההשערה שהירח נוצר מההתנגשות המאסיבית ההיא", אומר סאל. מצד שני, לדבריו אולי הפגיעה לא הייתה עוצמתית כמו שחשבו עד היום ואולי גם המים התעבו מחדש אחרי שהעניינים נרגעו קצת.
הממצאים מאוניברסיטת בראון גם שופכים אור חדש על המים שהתגלו על הירח בשנת 2009, על ידי נאס"א, כשהגשוש הירחי לקרוס (LCROSS) התרסק לתוך מכתש, שתמיד נמצא בצד האפל, בקוטב הדרומי של הירח. ניתוח הצילומים גילה שמים ניתזו למעלה כתוצאה מההתנגשות והחוקרים העריכו שהמכתש מכיל כמיליארד גלונים של מים (3,785,411,780 ליטרים).
אם מכפילים את גודל הירח עם כמות המים, שמעריכים שמצאו, המסקנה היא כי לא ייתכן שהמים הגיעו לשם מפגיעות של כוכבי שביט ומטאורים, כפי שרבים חושבים כיום. אחת הדרכים לפתור את התעלומה היא להשיג דגימה של קרח מהירח ואז נוכל לדעת בוודאות, בעזרת ניתוח ההרכב הכימי של המים, אם הם הגיעו מכוכבי שביט או ממקור אחר. מישהו מגיע לשם בזמן הקרוב?