זה נשמע לא הגיוני אבל מודלים ממוחשבים חדשניים מראים שזריקת (פופסקי) קרחון ענק באזור מוכה בצורת יכולה באמת לעזור. בשנות השבעים של המאה הקודמת הגה המהנדס, ג'ורג' מוגין, תכנית סיוע לאזורים מוכי רעב: סירת גרר ענקית, או צי של סירות גרר, יסחבו קרחון ענק מהקוטב לאורך האוקיינוס ויעבירו את כמות המים האדירה הזו לאזורים הסובלים מבצורת קשה.

בזמנו כולם גיחכו למשמע הרעיון, והוא מעולם לא נשקל ברצינות; אך כעת הוא זוכה לעדנה מחודשת, כשהמצב בעולם רק מחמיר ואין פיתרון ראוי באופק. העובדה שחיכו ארבעים שנה כדי לשקול את עניין הקרחון הענק באפריקה רק מוכיחה כמה המצב באמת קשה.

מתברר שלזרוק קרחון ענק באפריקה זה לא רעיון גרוע (וידאו WMV: fotopedia)
מתברר שלזרוק קרחון ענק באפריקה זה לא רעיון גרוע | וידאו WMV: fotopedia

לעדנה המחודשת שהתכנית זוכה לה אחראית חברת התוכנה הצרפתית, דאסו מערכות, שבנתה מודל ממוחשב לפי הרעיון של מוגין. אחרי ש-15 מהנדסים הריצו את כל הבעיות האפשריות במודל התקבלה המסקנה שזה פיתרון הגיוני ולא יקר כל כך.

המודל חישב את עלויות הלבשת השרוולים הענקיים סביב קרחון במשקל שבעה מיליון טונות, גרירת הקרחון הענק לאורך האוקיינוס האטלנטי במהירות של קשר אחד ולבסוף עגינה, הפשרה וחלוקת המים לתושבי אפריקה. המבצע לגרירת קרחון ענק מניופאונדלנד לחופה הצפוני של יבשת אפריקה ייארך רק חמישה חודשים והקרחון צפוי לשמור 60 אחוזים מהמסה שלו.

ניופאונדלנד הוא אי גדול בצפון האוקיינוס האטלנטי, השייך לקנדה, סמוך למחוז קוויבק. שטחו 108,860 קמ"ר וקרח תמצאו שם בשפע. לפי החוקרים הצרפתים, הפרויקט יעלה עשרה מיליון דולר, ובמונחים של האו"ם זה ממש כסף קטן. הסיוע לאפריקה מסתכם בכל כך הרבה יותר כסף והתוצאות עדיין לא משביעות רצון. ומה יותר יעיל מלהביא מאות אלפי ליטרים של מים לאזורים מוכי בצורת ברגע?

ניסיון אמיתי לסייע לאפריקה ייאלץ את האו"ם לגרור קרחון גדול יותר ממה שנוסה במודל. לפי החישובים, קרחון במשקל 30 מיליון טונות יספיק להרוות את צמאונם של חצי מיליון בני אדם במשך כשנה, אבל זה הכול בתאוריה. עם זאת, לפי המודל והרמה הטכנולוגית כיום – זה נראה אפשרי ביותר.

מדי שנה מתנתקים מהקטבים בסביבות 40 אלף קרחונים, ורתימתם לחיסול הרעב במדינות מוכות בצורת תביא לצמצום בזבוז המים המתוקים הללו. החיסרון הוא שרק חלק קטן מהקרחונים האלה מספיק גדולים כדי להצדיק מהלך כזה כלכלית.

מוגין בן ה-86 לא זנח את החזון שלו וכיום הוא מנסה לגייס כספים כדי להוציא את תכניותו לפועל. אני בטוח שהסומלים, המורעבים והצמאים שנאבקים על חייהם, היו שמחים אם מישהו באו"ם היה מרים את הכפפה הזו בהקדם.