משהו משבש ללווייתנים וליונקים הימיים את מערכת הסונאר ואף אחד לא מצליח להבין למה. תופעת "החפת לווייתנים" היא תופעה מוכרת המתרחשת בממוצע כ-6 פעמים בשנה, אך עם זאת, אף אחד עדיין לא מצליח להבין מה הגורם לה. ההתאבדות ההמונית הכתה שוב השבוע בחופי טאמיל נאדו שבהודו – כ-80 לווייתני נתב קטן סנפיר זרקו את עצמם אל החול. בפעולות ההצלה הצליחו להחזיר 36 מהם אל הים, אך נראה שחלקם מנסים לחזור אל החוף כנגד כל היגיון. עד כה מתו כ-45 לווייתנים והשעון מתקתק.
הרשויות המקומיות דיווח כי הלווייתנים החלו להיזרק אל החוף בלילה שבין ה-11 ל-12 לינואר. הם החלו בפעולות ההצלה מיד, כשיש להם רק מספר שעות עד שהיונקים ימותו מהתייבשות, מאחר שריאותיהם לא יכולות לתפקד תחת כובד משקלם כשהם לא במים, ואף יכול להיווצר דימום פנימי כתוצאה משינוי הלחצים המהיר.
זו לא הפעם הראשונה שיונקים ימיים נסחפים אל חופים אלו, החפת הלווייתנים הגדולה ביותר התרחשה בשנת 1973 כש-147 פרטים זינקו אל היבשה. הקושי הגדול ביותר בהשבת הלווייתנים אל המים (פרט למשקל כמובן), הוא שיש צורך להשיב את כולם ביחד ובאותו הזמן אל המים, אחרת הם יחזרו אל החוף כדי להיות עם הפרט שנמצא במצוקה. אלו שנשארו על החוף מייצרים קול שאוזן אנושית אינה קולטת, המאותת לאחרים לחזור.
התאוריות לגורמים להתאבדויות הלווייתנים שונות, ואף אחד מהם לא הוכחה כנכונה עד כה. בין התאוריות: רעשים הנובעים מפעילות האדם משבשת את הסונאר שלהם והם הופכים לחסרי אוריינטציה, שינויים בשדה המגנטי של כדור הארץ כתוצאה מרעידות אדמה, זיהום האוקיינוסים שגורם ליונקים לחלות ולפגימה בחוש הניווט שלהם, והתאבדות מרצון - תיאוריה שנויה במחלוקת המניחה שליונקים הימיים האלו יש תודעה והם מבינים כי פעולתם תוביל למותם.
(מקור)