החור באוזון נורא הדאיג אותנו כשהיינו ילדים. זה היה נושא ממש לוהט בניינטיז, ובתי הספר החדירו לנו לראש שלא רחוק היום בו נשרף מעמידה בשמש. תמיד הרגשנו שאנחנו חיים על סף תקופה אפוקליפטית, ושאת הנעשה – אין להשיב. ב-16 לספטמבר 1987 נחתם פרוטוקול מונטריאול – אמנה בינלאומית שאסרה את השימוש בכימיקלים שגרמו לפגיעה באוזון, רובם גזים מסוג פריאון. ועכשיו, כמעט 30 שנים אחרי – כנראה שהצלחנו!
"זאת תזכורת לכך שאם העולם מתייצב יחדיו, אנחנו באמת יכולים לפתור בעיות סביבתיות", אמרה סוזן סולומון, כימאית אטמוספרה מ-MIT. "אני חושבת שכולנו צריכים לטפוח לעצמו על השכם על עבודה טובה".
החוקרים עקבו אחר החור בקוטב הדרומי, שנפער מדי שנה בסוף אוגוסט ומגיע לשיאו באוקטובר מאז שנות השמונים. מידות החור משתנות באופן משמעותי מדי שנה ותלויות לא רק בפליטות הגז הכימיקלים של התעשייה, אלא גם בתנאי מזג האוויר ובהתפרצויות געשיות. הם מצאו שבספטמבר החור נוטה להיות הכי פחות מושפע מגורמי אקלים, ולכן זה הזמן הטוב ביותר לגלות את השפעת צמצום פליטת הגזים בעקבות האמנה.
דו"חות מהשנים 2000-2015 גילו שהחור באוזון נפער 10 ימים מאוחר יותר מבעבר. "יש לזה אפקט ענק על הממוצע של ספטמבר", אומרת סולומון. החור באוזון התכווץ פי 4.5 מיליון ק"מ מרובעים בממוצע מאז שנת 2000.
אך יש מי שכבר ממהר להרוס את החגיגה. סוזן סטרהן מנאס"א אמנם מודה שהממצאים מעודדים אך שיש לעקוב אחר ההתאוששות של החור, מאחר שהגזים השונים מתפרקים בקצב שונה. "בעוד שחלק מהגזים נעלם לגמרי, ישנם כאלו שיישארו באטמוספרה עוד עשורים רבים". רוב המחקרים מעריכים שהחור באוזון ייאטם לחלוטין עד שנת 2060. סוף סוף סיפור סביבתי אחד שצפוי לו סוף טוב, כלומר, אם לא נחריב הכל עד אז.
(מקור)