אין מישהו שלא נעקץ מימיו – מיתוש בטיול, מדבורה בכניסה לבית, מפשפש מיטה בהוסטל במזרח, מנמלת אש על הדשא בפארק. אנחנו מוקפים ביצורים שונים שבסך הכול רוצים לחיות ולשרוד. לפעמים גם במחיר של להכאיב לנו קצת, או כמו שתכף תגלו (או שכבר גיליתם), להכאיב לנו מאוד.
השבוע אנחנו מספרים לכם על היצורים שאתם רוצים להתרחק מהם, שמפגש איתם עשוי להפגיש אתכם עם כאב שלא חוויתם מעולם.
העכביש הנודד הברזילאי – זקפה כואבת ומוות
גבירותי ורבותי, נא להכיר - העכביש הכי ארסי בטבע, אימתם של לא מעט יצורים חיים, כולל בני האדם. מדובר בעכביש ענק שמימדי הגוף שלו נעים בין 2 ל-5 סנטימטר, ושמוטת הרגליים שלו מגיעה ל-13 ס"מ. הוא ניזון מחרקים גדולים, לטאות קטנות ועכברים. הוא שוכן ביערות של דרום אמריקה ובמטעי בננות ובשונה מיתר העכבישים, במקום לשכון במחילות בשעות הלילה, הוא נודד ממקום למקום.
המפגש של העכביש הזה, עם גורם שמאיים עליו, כמו האדם לדוגמא, יכול להיות כואב מאוד. בנשיכה, העכביש מזריק לגוף של הקורבן שלו את המוליך העצבי סרוטונין – חומר שמזרז מעברת אותות דרך העצבים שלנו ושחסר שלו יכול לגרום לדיכאון עמוק. חלק מהחוקרים סוברים שאותו מוליך עצבי מופרש לנו במוח גם בזמן אורגזמה. מכל מקום, המוליך העצבי הזה גורם להעצמת תחושה וגירוי. יחד עם הסרוטונין, הנודד הברזילאי מחדיר לגוף של הקורבן גם רעלנים עצביים, הנפוצים גם בחלק מהנחשים הארסיים. בקיצור, העכבישים מפרישים לגוף של הקורבנות שלהם את השילוב המושלם ליצירת כאב מקסימלי.
הארס הזה קטלני, והוא עושה את זה בסטייל משלו. קורבנות ממין זכר שיותקפו על ידי הנודד, יחוו זקפה חזקה במיוחד, שעל פי עדויות של מי ששרד, יכולה להיות כואבת מאוד. הזקפה הזו תימשך כמה שעות שבסופן, ללא טיפול מתאים, הקרבן עלול ימות, או שהוא יישאר בחיים אבל יסבול מאימפוטנציה. תחליטו אתם מה מבין התרחישים האלו עדיף. אנחנו חושבים שעדיף פשוט לברוח.
המדע עדיין לא הצליח לקבוע עד כמה העכביש הזה קטלני, אבל על פי ספר השיאים של גינס, זהו העכביש שגרם להכי הרבה מקרי מוות בהשוואה ליתר העכבישים. הבשורה הטובה היא שהעכבישים האלו נמנעים מאוד ממגע עם בני אדם, הבשורה הרעה היא שעכביש כזה נמצא בקיץ האחרון על בננה במרכול בבריטניה, כך שיכול להיות שהעכבישים האלו כבר חצו את גבולות אמריקה הדרומית.
Arizona Bark Scorpion - שלושה ימים של ייסורים
לא לחלוטין ברור לנו למה קוראים לו ככה, אבל מהמידע שאספנו, גם הוא לא עושה רושם כיצור ידידותי מאוד. מדובר בעקרב, כמו יתר העקרבים, הוא די מגניב כי הוא זוהר באור אולטרה סגול, אבל הסיבה שהוא הוכנס לכתבה הזו היא כי הוא מדורג בתור העקרב הכי ארסי באמריקה הצפונית.
עקיצה של העקרב הזה, שמבחינה מורפולוגית לא נראה שונה בהרבה מעקרבים אחרים, תגרור אחריה שורה ארוכה של תופעות מאוד מאוד לא נעימות – החל מכאבים בכל הגוף, הקאות, קוצר נשימה, פרכוסים ורעידות, שיתוק זמני בגפיים ועוד. כל הסרט הזה יכול להימשך בין 24 ל-72 שעות מרגע העקיצה. מנחם קצת לדעת שהעקרב הזה אמנם ארסי מאוד, אבל הוא קטלני במקרים נדירים בלבד, בעיקר כשהקורבן עצמו הוא חלש, כמו ילדים צעירים, אוכלוסיית מבוגרים ועוד.
באריזונה, שם העקרב הזה נפוץ מאוד, גם בבתים, פיתחו לא מעט פתרונות לעקרב הזה – החל ממלכודות ועד הדרכת האוכלוסייה לניקיון סביבת הבית ממחסות אפשריים לעקרבים האלו. בין הפתרונות שפותחו באריזונה, נמנה נסיוב, מעין חומר נוגד ארס ייחודי לעקיצה של העקרב האכזרי הזה, אבל זה, למרות שהוכח כיעיל, לא אושר על ידי ה-FDA והשתמשו בו רק באריזונה. היום משתמשים בנסיוב שפותח במקסיקו.
הצפע - זריקה עם תופעות לוואי
הצפעים הם לא הנחשים הכי ארסיים בעולם ולא כל מפגש איתם יסתיים במוות, אבל כשבוחנים אותם מבחינת כאב, הם לוקחים את רב הנחשים שתציבו מולם. לפני הכול, מספיקה התבוננות על הניבים של הצפע – זוג ניבים מאורכים שיושבים באחורי הראש ובעת הכשה הם נשלפים, ננעצים בטרף ובחלק מהמקרים מזריקים את הארס. לא צריך הרבה כדי לדמיין את שני הניבים המטורפים האלו ננעצים לתוך הבשר שלנו ולהבין כמה זה כואב.
העניין הוא שזה לא מסתיים בזה, הארס שמוזרק לגוף של הקורבן, מה שלמרבה המזל לא תמיד קורה, מכיל אנזימים שמפרקים חלבונים. הפעולה שלהם גורמת בתור התחלה לתחושה כאילו הגוף בוער מבפנים. אחרי כל זה, במגע עם הארס, חלבונים ברקמות של הקורבן נאכלים מבפנים. בהרבה מהמקרים נותרת צלקת ניכרת באיבר שהוכש (קשה לצפייה), לעתים נוצר בו נמק ובחלק מהמקרים נדרשת קטיעה שלו. הארס הזה, לידע כללי, משמש את הנחש להגנה מפני איומים, אבל גם למטרות אכילה. כשהנחש מזריק אותו לגוף של הטרף שלו, הוא למעשה מתחיל את העיכול שלו לפני שהוא מתחיל לאכול אותו.
בשונה מרוב הסעיפים בכתבה הזו, יש צפעים בישראל. לכן, אנחנו פונים לקהל הקוראים שלנו בהמלצה להיזהר. מעבר לזה, יש לזכור שנחשים ארסיים הם לא רק מסוכנים באדם, אלא גם מועילים לו. לכן, אל תמהרו להרוג כל נחש שאתם רואים, זה גם מנוגד לחוק.
האבנון – המוקש של הטבע
צפו בתמונה הבאה ונסו לזהות בה את הדגים. אנחנו כבר אומרים, יש שלושה כאלו:
לא הצלחתם הא? מדובר בהסוואה מושלמת. אלו הם השלושה:
הדגים שנראים לחלוטין כמו אבנים, נקראים "אבנונים". מדובר בדגים מצטיינים בהסוואה ולמעשה, הדגים הכי ארסיים בעולם. הם חיים בעיקר באוקיינוס ההודי ובאוקיינוס השקט, ואפשר להיתקל בהם גם בים סווף, באילת. רב הזמן הם לא זזים והם בעיקר מחכים לטרף שיבוא, ישחה לידם, יחשוב שאלו רק סלעים וייפול בפח. הם פשוט ישאבו אותו לתוכם. הדג הזה שנראה כמו סלע תמים. בפועל, זה הדבר האחרון שתרצו לדרוך עליו. לא בכוונה ולא בטעות.
ברגע שדורכים על הדג הזה, הוא שולף קוצים חדים מאוד ומזריק בעוצמה חזקה מאוד ארס קטלני היישר לתוך הגוף של הקורבן. אלו שעברו את החוויה הקשה ושרדו כדי לספר, מספרים על כאב שלא חוו מעולם. כזה שקשה לתאר במילים. אפקט ההפתעה, עושה את שלו גם כן. במקרה של דקירה מקוצי הדג יש להגיע לבית חולים מהר ככל האפשר! הטיפול בכאב הנגרם מהארס של הדג הזה כולל השרייה במים חמים של האיבר הדקור, מה שמעכב את פעילות הארס, או שפיכה של חומץ (שנמצא במקומות מסומנים בחופים באוסטרליה) ובמקרים קיצוניים גם הזרקה של נסיוב. המניעה: להסתכל טוב טוב לאן אתם הולכים.
הענק היפני – מומלץ. לברוח. ומהר.
בישראל לימדו אותנו לא לפחד מצרעות. העקיצה שלהן ממש לא נעימה, אבל הכאב חולף תוך זמן קצר ממועד העקיצה. בהעדר אלרגיות מסוימות, העקיצות האלו הן גם לא מסכנות חיים. כעת, נעבור לצרעה מסוג אחר – הצרעה האסייתית הענקית. פה כבר מדובר בסיפור אחר לחלוטין.
בתור התחלה, הצרעה הזו ענקית. ממש ענקית. אורך הגוף שלה הוא חמישה סנטימטר, מוטת הכנפיים שלה באורך של יותר מ-7 סנטימטר ומעל לכל זה מגיע העוקץ – באורך של כשישה מילימטר. נשמע צנוע למדי, אבל זה אורך די משמעותי, ודאי כדי לחדור דרך העור של הקורבן. אותו העוקץ מזריק לגוף של הקורבן ארס אכזרי, שבאדם יכול לגרום לתגובה אלרגית חריפה יחד עם הפרעות לבביות משמעותיות. כל אלו יחד, יכולים להוביל למוות ביסורים.
הבשורה הטובה היא שיש צורך ביותר מעקיצה אחת כדי שהמפגש עם הצרעה יהיה קטלני, הבשורה הפחות טובה היא שמספיקה עקיצה אחת כדי שתחוו כאב וסבל. עוד בשורה לא משמחת במיוחד – כשהצרעה הזו מרגישה מאוימת, היא לרב לא מסתפקת בעקיצה אחת.
מכל מקום, את הצרעה הזו לא תפגשו בארץ, אלא בטיולים במזרח הרחוק. אז המקומיים כבר ידעו להזהיר אתכם.