הרבה טפילים מסתפקים בלחיות על חשבון הפונדקאי שלהם. אחרים מעדיפים דווקא להרוג את המארח שלהם, ובין שתי האסכולות יש מגוון אינסופי. חמישים גוונים של איכסה.
יש טפילים שיכולים לשנות את הפיזיולוגיה של הפונדקאים שלהם ואפילו את התנהגותם. יש טפילים שיכולים להשתלט למארח שלהם על המוח ולגרום לו להזיק לעצמו, כמו בסרטי אימה. מתוך נאמנות לקוד האתי של היקס, ריכזנו את ששת הטפילים שמעוותים את המארחים שלהם בדרכים הכי גרועות שאפשר.
כי סתם צרעה זה לא מספיק נורא: הימנופימסיס ארגיראפגה
צרעה שנפוצה באזור קוסטה ריקה. בתקופת הייחום נוהגות הצרעות האלו להטיל את ביציהן בבטנם של עכבישים. בבוא העת בוקע זחל מהביצה, חי בבטן של העכביש וניזון ממנו בזמן שהוא ממשיך בשגרה העכבישית שלו.
כמה שבועות מאוחר יותר נכנס הזחל לפעולה. הוא מחדיר לפונדקאי כימיקל שגורם לו לבנות מין תא מקורי העכביש – או במילים אחרות, הזחל מכריח את העכביש לבנות לו את הגולם. וכשהעכביש יסיים הוא יקבל מילה טובה? איפה. הטפיל ישתק אותו, יהרוג אותו ואז ימצוץ לו את כל הדם עד שיגיע הזמן שלו להפוך לצרעה נכלולית ומרושעת.
מה רוצה התולעת: מירמקונמה ניוטרופיקום
מאחורי השם הלטיני מסתתר סוג של תולעת נימית (מה שנקרא גם "נמטודה", אורגניזם כל כך נפוץ שיש 28,000 סוגים ידועים שלו – מתוכם 16,000 טפילים). לתולעים האלה שיטה יוצאת מן הכלל לתקוף נמלים: הן גורמות לתחת של הנמלה להיראות כמו פטל.
הנמלים, שחורות מטבען, חיות ביערות בדרום אמריקה שבהם גדל הרבה פטל אדום. התולעים משתמשות בעובדה הזאת לטובתן וגורמות לנמלים גידול אדום שנראה כמו הפרי המתוק. נמלים נגועות נוטות להיות איטיות ומגושמות יותר – מה שגורם להן להיראות מגרות יותר בעיניי ציפורים שאוכלות פירות.
איזה אינטרס יש לתולעת נימית שציפור תאכל את הנמלה שלה? או. ככה בדיוק עובד מחזור החיים של המירמקונמה: הציפור אוכלת נמלה נגועה בתולעת, התולעת מנצלת את השהות בתוך הציפור כדי להטיל ביצים, הציפור פולטת את הביצים (כלומר, פולטת במובן של מספר 2) והנמלים אוכלות את הביצים. בשלב המגעיל הבא, הביצים משתמשות בנמלים כאינקובטורים עד שהן בוקעות בתוכן וגורמות לתחת שלהן להאדים וכל העסק מתחיל מחדש. פתאום בית-עבודה-בית לא נראה כזה נורא.
קו חם לחרקים אובדניים: ספינוקורדודס טליני
גם אלו תולעים, דקות כמו שערות, שחיות בנהרות. הן תוקפות בעיקר חגבים, חרגולים וצרצרים. בבגרותן חיות התולעים בנהרות, שם הפונדקאים שלהן שותים אותם.
התולעים מתפתחות בתוך הבטן של החרקים. כשהן מגיעות לבגרות, הן משחררות כימיקל שמשבש לחרקים את החשיבה – במילים אחרות, הם משתלטים להם על המוח. אבל זה לא הסוף: הן מכריחות את החרק לקפוץ למקור מים מזדמן ולטבוע בו. כן, הן אשכרה גורמות לו להתאבד. אחרי שהחרק מת, התולעים משתחררות מהפונדקאי ומתחילות גלגול חדש בחייהן. מחפשות קורבן אחר להשתלט לו על המוח ולהכניס אותנו לסרטים.
נמלה מתה מהלכת: אופיוקורדיספס יונילטרליס
סוג של פטרת שחיה בבסיס של עצים ותוקפת נמלים מסוימות שמעדיפות לקנן על עצים. הפטרת הזדונית מכריחה את הנמלים לרדת אל האדמה בחיפוש אחר מזון, שם הלסתות שלהן נוטות להיתפס בעלים הנמוכים - ומשהו בפטרת גורם להן פשוט להיכנע לזה ולהמתין למוות. לאט לאט מכלה הפטרת את הרקמות של הנמלה, חוץ מהשרירים שאחראים על הלסתות, שנשארות נעולות כדי לשמש מחסן עלים. כלומר, לא רק מוות בהתנדבות אלא גם מוות איטי. אחרי כמה שבועות, הנבגים של הפטרת נופלים על הארץ ומתפשטים לכל עבר.
נמלים שנגועות בפטרת נקראות לעיתים קרובות "זומביות", מפני שההתנהגות שלהן משתנה לחלוטין והן מבצעות רק את הרצונות של הטפיל: בהתחלה יורדות באופן לא טבעי ממקום הקינון שלהן ואחר כך פשוט מחכות להתפגר.
כמו כפפה לדג: שיסטוספלוס סולידוס
תולעת שתוקפת בעיקר דגים, ציפורים ומכרסמים. כשהתולעים תוקפות דגים, הן גורמות להם לשחות אל מים חמים יותר – שם הן גדלות בקצב מהיר יותר. למעשה, לעיתים התולעים גדלות כל כך שהן מגיעות למצב שבו הן שוקלות יותר מהפונדקאי עצמו.
בסופו של דבר גורמות התולעים לדגים להיות אמיצים יותר. ממש ככה: הדגים מתחילים לנוע לבד ולשחות קרוב יותר לפני הים, מה שגורם להם להיות יותר אטרקטיביים בעיניהם של ציפורי טרף. כשהדג נאכל על ידי הציפורים, התולעת ממשיכה את חייה בבטן של הציפור וכל הגועל הזה שכבר הסברנו.
אתה לא תמות לי: הטרורבדיטיס בקטריופובה
תולעת יוצאת דופן, גם היא מסוג נמטודה. בזמן שרוב הטפילים מעוותים את הפונדקאי שלהם כדי לגרום להם להיאכל, התולעת הזו עושה את ההפך הגמור: יש לה אינטרס לשמור את הפונדקאי שלה חי.
הטפיל הזה צריך את הפונדקאי שלו בחיים, כי אם הוא ימות - גם הטפיל ימות. כשהתולעת מדביקה זחל של חרק היא משנה לו בהדרגה את צבע הגוף מלבן לאדום בוהק. הצבע העז מזהיר טורפים פוטנציאליים. מחקרים בנושא הוכיחו שציפורים מסוג אדום חזה נמנעות מלאכול את הזחלים האדומים – אבל העובדה שהוא שומר עליו בחיים לא מעידה עליו שהוא טוב לפונדקאי. בסופו של דבר הטפיל אוכל אותו מבפנים, כמו סרטן סופני או עבודה במשמרות.