אם שמעתם על הכפר ברוד הייבן שבדרום מערב ויילס, זה כנראה בגלל שהוא ממוקם בחוף פמברוקשייר – החוף היחיד בבריטניה כולה שהוכרז כפארק לאומי. אבל בשביל ציידי עב"מים וחובבי קונספירציות, מה שמעניין בברוד הייבן הם לא תנאי הגלישה אלא אירוע משונה שהתרחש בכפר בדיוק לפני 40 שנה.
בבניין מועצת הכפר נאספו השבוע תושבים מקומיים וחוקרי עב"מים כדי לציין ארבעה עשורים ליום שבו משהו הפחיד כל כך את ילדי ברוד הייבן שהם נמלטו ממגרש המשחקים לתוך הכיתות, צווחים באימה. זה היה חפץ כסוף, לא דומה לשום דבר שמישהו מהם ראה אי פעם, שריחף מעל שדה סמוך למגרש המשחקים. חפץ שמנהל בית הספר המקומי, ראלף לוולין, טען שהילדים בדו מדמיונם בלי שיצא לבדוק בכלל על מה הם מדברים – החלטה שהודה בדיעבד כי הצטער עליה במשך שנים.
האמת נמצאת בציורים
כל הילדים שהיו שם באותו בוקר נשבעים עד היום שהם ראו חפץ מעופף לא מזוהה. עב"ם. דייויד דייויס, שנכח במגרש המשחקים באותו אחר צהריים בפברואר 1977, זוכר היטב את המראות: "זה היה חפץ באורך של כ-12 מטרים, דמוי פנינה, בצבע כסוף-אפור", סיפר השבוע ל-The Mirror. "הייתה לו צורה של טורפדו או סיגר ובחלקו העליון הייתה כיפה שכיסתה בערך אתך השליש האמצעי של כלי הרכב. בראשה ראיתי אור אדום פועם".
כשילדי בית הספר הבינו שהמנהל לא קונה את הסיפור שלהם, הם הגישו עצומה לתחנת המשטרה המקומית בבקשה שתחקור את האירוע. כשמנהל לוולין שמע על היוזמה הזאת, הוא ביקש מהילדים לצייר את מה שראו – לא לפני ששלח כל אחד מהם לחדר אחר. לתדהמתו, הציורים שלהם היו פחות או יותר זהים.
חובבי העב"מים שהגיעו בשבוע שעבר לפמברוקשייר מכנים את האזור "משולש ויילס", על שם משולש ברמודה. הוא הרוויח את הכינוי בעקבות סדרה שלמה של תצפיות עב"מים שבאו לאחר האירוע במגרש המשחקים – אירוע שהתקשורת דיווחה עליו בהרחבה, ולא מן הנמנע שחלק גדול מהתצפיות שבאו אחריו היו משהו בין משאלת לב לשקר גס. ועדיין, חלק מהעדויות אמינות למדי (כלומר, לפחות בסטנדרטים של תצפיות עב"מים).
שבועות ספורים לאחר האירוע הראשון צפו קולין ובילי קומבס בטלוויזיה שבחווה המבודדת שלהם כשראו דמות דמוית אדם בגובה של כ-2.10 מ', לבושה חליפה כסופה, דרך החלון. לדבריהם, במקום שבו היו אמורים להיות פניו של היצור לא היה כלום חוץ מ"חלל שחור". שוטר שנענה לקריאתם סיפר שבני המשפחה היו כל כך מפוחדים שאיש מהם לא העז לצאת החוצה. בהמשך השנה נעלם מהחווה של משפחת קומבס עדר בקר שלם. הוא נמצא מאוחר יותר בשלמותו בשדה המרוחק קילומטרים מהחווה שלהם.
תושבת אחרת של הכפר, רוזה גרנוויל, דיווחה שראתה חפץ שנראה כמו צלחת הפוכה בשדה ליד המלון שבון עבדה. לפי עדותה הוא פלט להבות מבוקרות והיא זיהתה לידו שני יצורים דמויי אדם עם ראשים מחודדים. היא דיווחה לרשויות וזכתה לביקור של נציג חיל האוויר הבריטי, שמחזיק מנחת סמוך לברוד הייבן. הוא טען ששום דבר בשדה התעופה לא דומה חלמה שתיארה, אבל גרנוויל טענה שמצד שני הוא ביקש ממנה לא לספר לאיש על מה שראתה.
חקירה? מי דיבר על חקירה?
משרד הביטחון הבריטי לא ערך חקירה רשמית של ההתרחשויות בדרום מערב ויילס, אבל גורמים שונים ניסו למצוא הסבר לתצפיות. לפי ה"מירור", גם חיל האוויר ערך "בדיקה דיסקרטית" משלו. לידי העיתון הגיע מזכר פנימי שנשלח למקבילה של המשטרה הצבאית בחייל האוויר ובו צוין כי חלק מהעדים עושים רושם אמין. "אנא הודיעו לי אם יש מקום לחקירה דיסקרטית, או אפילו אם העדויות על פני השטח מצדיקות פנייה למומחה", ביקש שולח המזכר וציין: "לא דיווחתי לשר שאני מתייעץ איתכם".
ניק פופ, אדם ששימש חוקר עב"מים במשרד הביטחון הבריטי, אמר ל"מירור" שלדעתו מדובר במסמך נפיץ. "זה מוכיח שנערכה בחיל האוויר חקירה פנימית של ההתרחשויות בברוד הייבן למרות שנאמר לפרלמנט, לתקשורת ולציבור שאין לאירועים שם שום חשיבות ביטחונית".
התצפיות נמשכו כשנה. האחרונה הייתה ב-1978, כשחפץ בצורת דיסק ריחף מעל משפחה בסטאק רווקס, אי קטן מול חוף פמברוקשייר. 39 שנים עברו מאז, אבל תושבי ברוד הייבן עדיין דורשים הסברים. המפגש שנערך שם בשבוע שעבר היה ניסיון ליצור גל מחודש של התעניינות בסיפור ואולי גם דרישה ציבורית לחשוף את האמת על מה שקרה בדרום מערב ויילס.
נציג ה"מירור" שנכח במפגש התרשם שתושבי ברוד הייבן נחלקים לשני מחנות – אלה שמאמינים בהסבר העב"מי ואלה שמפנים אצבע קולקטיבית כלפי אותו מנחת של חיל האוויר הסמוך לכפר. כלומר, עסקים כרגיל באגף חקר הקונספירציות: או שמדובר חייזרים, או שהממשלה מסתירה כלי טיס ניסיוניים, או שהממשלה מסתירה חייזרים. אחד מהשלושה.
מה שלא יהיה ההסבר לתצפיות בברוד הייבן, דבר אחד ראוי לציון: 40 שנה, ואף אחד מהעדים לא התחרט, שינה את גרסתו או הודה ששיקר. האמת נמצאת אי שם וכל זה.