בחודש יוני 1942, בשיא הקרבות של מלחמת העולם השנייה, הציע שר החימוש הגרמני אלברט שפר לבנות טנק במשקל של מעל אלף טונות. היטלר התעניין בפרויקט השאפתני, נתן לו אישור ובדצמבר של אותה שנה נולדה "המפלצת" – הלנדקרוזר (Landkreuzer) הגרמני שהיה אמור להיות הסופר-טנק הגדול ביותר בעולם. למזלם של בעלות הברית וקורבנות הכיבוש הנאצי, לא תמיד מה שהכי גדול הכי טוב והפרויקט בוטל בשנה לאחר מכן.
הלנדקורזר תוכנן לשאת את תותח-העל "שוורר גוסטב", שהיה הנשק הארטילרי הגדול ביותר שנבנה אי פעם. במקור, הגוסטב נע על גבי מסילת רכבת ונועד לפצפץ מטרות מבוצרות. כמו שאמר המשורר: מה שלא הולך בכוח – הולך ביותר כוח. באותה תקופה, התותח המאסיבי נע על גבי מסילת רכבת והרעיון היה לנייד אותו יותר וגם להגן טוב יותר על התותח והצוות שמפעיל אותו. רק שני תותחים מדגם זה, השוקלים 1,350 טונות , נוצרו אי פעם. לראשון קראו גוסטב ולשני דורה.
אם הלנדקרוזר היה נבנה, אורכו היה מגיע ל-42 מטרים, רוחבו ל-18 מטרים, השריון שלו היה בעובי של 250 מילימטר, כמאה אנשי צוות היו עמלים על תפעולו והוא היה שוקל 2,500 טונות עם התותח, התחמושת, האנשים וכל הציוד. בגלל משקלו העצום הוא היה מסוגל להגיע למהירות של עד 10-15 קמ"ש, על גבי שמונה זחלים ענקיים שנמתחים לכל אורכו.
כאמור, החימוש העיקרי של המפלצת היו אמורים היו להיות פגזי הגוסטב במשקל של שבע טונות ובעלי טווח של עד 37 קילומטרים; הנשק המשני היה אמור להיות שני תותחי הוביצר 150 מילימטר ובנוסף ניסו להדביק עליו גם 15 מקלעים בקוטר 15 מילימטר.
אז למה הפרויקט בוטל? הבעיה עם סופר-טנקים הייתה נעוצה בתשתית. הם הרסו את הכבישים, לא יכלו לחצות גשרים והיה קשה לנייד אותם מחזית אחת לאחרת. לגבי הכבישים, לא נראה לי שלנאצים היה כל כך אכפת מה הם דורסים במסעות הכיבוש האכזריים שלהם, אבל כנראה שהם היו צריכים אותם. בעיה נוספת היא הגודל והאיטיות שהפכו את הטנקים האלה למטרות נוחות למטוסי קרב.