משפחה זה דבר מביך. בני משפחה תמיד שולחים בדיחות לא מצחיקות בקבוצות וואטסאפ, מצלמים ומתייגים אתכם בתמונות המביכות ביותר שניתן להעלות על הדעת ואיכשהו, אחד (או יותר) מהם תמיד מתחיל לשיר ברגעים הכי לא מתאימים. עם זאת, רובנו אוהבים את משפחותינו אהבה אינסטינקטיבית - מתגאים בהן וסולחים להן על כל הטעויות הקטנות והבושות הגדולות שגרמו לנו. וגם המשפחות הבאות הן, בדרכן המאוד מעוותת, משפחות מגובשות. המקרים האלה מספקים לנו הצצה אל תוך מוח הכוורת המשפחתי בצורתו האפלה ביותר, ומוכיחים לנו שבמקרים מסוימים קשר דם יכול לגרום לאנשים לבצע את הפשעים הנוראיים ביותר. מאוד לא נעים להכיר, אלה כמה מהמשפחות הרצחניות ביותר בהיסטוריה.
אינסה טרברדייבה, בעלה ובנותיה
לזכותה של אינסה 'אינה' טרברדייבה ייאמר שהיא היתה מאוד מסודרת, ושידעה להפעיל כמו שצריך את כל בני משפחתה. זה כישרון שאולי פיתחה בימיה כגננת בגן ילדים, אי אז בעבר כשעוד היו לה חיים מחוץ לעולם הפשע. טרברדייבה הכירה את רומן פודקופייב כשכבר היתה אמא לנערה צעירה בשם ויקטוריה. זה היה מיד אחרי שבעלה נהרג בתאונת עבודה, יש האומרים שפודקופייב לקח בה חלק. לשניים נולדה ילדה נוספת - אנסטסיה - וכל הארבעה התגוררו יחד באזור רוסטוב שברוסיה.
עד כאן הכל נשמע עוד כמעט סביר, אבל לקראת סוף שנות התשעים, עזבה טרברדייבה את עבודתה בגן הילדים וסיפרה לכולם שהיא מעדיפה להיות מעתה עקרת-בית, ולצאת עם משפחתה לבילויים ולטיולי מחנאות. אולם התא המשפחתי העליז הזה היה בעצם העמדת פנים אחת ארוכה, ובשנת 2009 נעצרו אינה ובני משפחתה בחשד לפריצה ושוד. במהלך חקירה מסועפת, שחשפה את מעורבותם של לא מעט חברים ובני משפחה נוספים, התגלה שהמשפחה אחראית למותם של 30 קורבנות, ולעשרות מקרי פריצה, שוד וגניבה. זוכרים את טיולי המחנאות ההם? אז אלה היו בעצם מעקבים ארוכים אחר בתים שבני המשפחה תכננו לשדוד.
בחקירתה, הודתה טרברדייבה שכל בני משפחתה, למעט אנסטסיה הצעירה, לקחו חלק פעיל באורח החיים הקרימינלי, שפרנס את המשפחה למעלה מעשור. בבית המשפחה נמצאו עשרות כלי נשק ופריטים גנובים, אותם נהגו בני המשפחה למשכן, למכור או לשמור לעצמם. "אני גנגסטרית מטבעי", אמרה לשוטרים אינה, שעמדה בראש ארגון הפשע הזעיר הזה. היא הוסיפה גם כי מבחינתה לרצוח ולגנוב זה בדיוק כמו "ללכת למשרד ליום עבודה". היינו חולקים עליה, אבל אנחנו מבועתים.
רוב מעשי ההרג המשפחתיים תוכננו אמנם מראש, אבל כמעט אף פעם לא היו המטרה עצמה - טרברדייבה העדיפה להרוג את הדיירים בבתים שפרצה אליהם פשוט כדי להקטין את הסיכוי שתיתפס. בין השאר, שיחזרה הגננת לשעבר רצח של זוג הורים וילדיהם, בני 11 ו-7: ההורים והבן נורו בנשק חצי-אוטומטי והילדה נדקרה על ידי פודקופייב שלושים ושבע פעמים. במקרה מחריד נוסף תקפו בני המשפחה שתי נערות צעירות ועקרו את עיניהן לפני שהרגו אותן.
האחים לינווד, ג'יי.בי ואנתוני בריילי
אפילו אביהם של לינווד, ג'יימס (הידוע בכינוי ג'יי.בי) ואנתוני בריילי חשב שהם קצת משונים. שלושת האחים גדלו יחד בעיר ריצ'מונד שבווירג'ניה, והשמועה מספרת שאביהם הקפיד לנעול את חדרם בכל לילה, כי חשש ממה שהשלושה עלולים לעשות אם רק תינתן להם ההזדמנות. והוא לא טעה, אגב. לינווד, האח הבכור, ירה למוות בשכנה קשישה כשהיה בן 16 בלבד. "שמעתי שיש לה בעיות בלב ושהיא עומדת למות ממילא", אמר כשנשאל על הנסיבות לרצח. הוא נשלח למתקן כליאה לנוער, השתחרר ממנו אחרי שנה בלבד והפך במהרה למנהיג של כנופיית עבריינים שהכילה אותו, שני אחיו וחבר נוסף. במהלך שבעה חודשים בשנת 1979, הארבעה יצאו למסע פשע מעורר אימה, שגבה את חייהם של 11 בני אדם לפחות, כשיש הטוענים שהמספר האמיתי קרוב יותר לעשרים. הקורבנות החביבים עליהם היו נשים מבוגרות שהתגוררו לבדן - לינווד היה מעמיד פנים שמכוניתו נתקעה, ומשיג גישה אל הבית בטענה שהוא רק רוצה להתקשר ולהזעיק עזרה. לאחר שנכנס, היו אחיו מזנקים על האישה, שודדים את הבית והורגים אותה. לפחות במקרה אחד ידוע שאנסו את הקורבן שלהם לפני שרצחו אותה. מקרים מזעזעים אחרים כוללים הכאה למוות של אישה באלת בייסבול, ריצוץ ראשו של צעיר בלבנה והתעללות בקשיש באמצעות כלי אוכל ומספריים.
האחים בריילי נלכדו לאחר שניסו להימלט מזירת הפשע האחרון שביצעו. הם התפרצו לביתה של משפחת ווילקינסון, שם אנסו את האם, תקפו את בעלה ובנה בן ה-5 ולבסוף רצחו את השלושה ביריות. שוטרים שסיירו באזור הבחינו במכונית של בני בריילי, שהיו אז כבר מוכרים היטב למשטרה בגין חשד למעורבות בשלל עברות רכוש. האחים נתפסו, וגופותיהם של בני משפחת ווילקינסון נמצאו רק לאחר שלושה ימים. האם, ג'ודי, היתה בחודש החמישי להריונה. החבר הנוסף בכנופיה הגיע לעסקת טיעון עם בית המשפט ב-1980, והיא הקנתה לו את האפשרות לחנינה. אפשרות זו עוד לא הבשילה, והוא כלוא עד עצם היום הזה.
גם אנתוני, צעיר האחים, כלוא עד היום ובקשותיו לקיצור מאסר נדחות פעם אחר פעם. על שני האחים הבוגרים, לינווד וג'יי.בי נגזר עונש מוות לאחר שהוכח שהם אלה ששמו קץ לחייהם של מספר קורבנות. במהלך ההמתנה להוצאה להורג הם הספיקו לתקוף סוהרים ואסירים נוספים וכן לעמוד בראשה של רשת להברחת סמים. השניים הצליחו גם להימלט מאגף הנדונים למוות, אולם נלכדו לאחר מסע חיפוש שנמשך כשלושה שבועות. לינווד הוצא להורג ב-1984, ושנה לאחר מכן הומת גם ג'יי.בי.
האחיות דלפינה ומריה גונזלס
האחיות דלפינה ומריה גונזלס גדלו בעוני רב, וכשבגרו החליטו לקחת את העניינים בידיים ונשבעו שלעולם לא ירעבו יותר. מאמצע שנות החמישים, השתיים ניהלו יחד בר בעיר הקטנה סן פרנסיסקו דל רינקון שבמקסיקו, אולם במהרה הבינו שככל שהשוק שחור יותר - כך ניתן להרוויח בו יותר, והחלו להסב עוד ועוד חלקים בבר לבית בושת, שזכה לכינוי "חוות המלאכים". השתיים גייסו נשים מרחבי האזור באמצעות מודעות דרושים שפרסמו בעיתון, אולם תהליך הגיוס שלהן היה חד סטרי, והנשים שענו למודעה כמעט תמיד צורפו בכפייה לעבודה בבורדל. הפופולריות של המוסד גרמה לכך שסניפים נוספים של אותה חוות מלאכים נפתחו בערים נוספות, ועליהן הופקדו אחיות שונות ממשפחת גונזלס, אולם לכולן היה ברור שדלפינה ומריה הן המושלות בכיפה.
בערב אחד בתחילת 1964, נעצרה על ידי המשטרה אישה בשם חוזפינה גואטיירז, שעבדה כמשדלת (ובמונחים פחות מכובסים - סרסורה) עבור האחיות גונזלס. המשטרה חשדה שגואטיירז היא האחראית להיעלמותן של צעירות רבות באזור, אך בחקירתה הפנתה חוזפינה אצבע מאשימה כלפי שתי האחיות גונזלס. בפשיטה על "חוות המלאכים" נמצאו 91 (!) גופות - 80 נשים ו-11 גברים. בנות גונזלס חשפו במהלך משפטן את שיטת הניהול הרצחנית שלהן. הן היו מאיימות על הצעירות שהגיבו למודעות הגיוס שלהן, הכו אותן ונתנו להן סמים כדי שיתמכרו אליהם ולא יוכלו לצאת מחסותן של האחיות. כשאישה סרבה לעבוד, אם נכנסה להריון או כשהתבגרה ונעשתה פחות אטרקטיבית עבור צרכני הזנות המקומיים - היו האחיות גונזלס יורות בה למוות. הגברים שנרצחו היו בין לקוחותיהן של האחיות, ונהרגו כדי שהשתיים יוכלו לגזול את רכושם או כעונש על התנהגות לא הולמת בבית הבושת.
השתיים נידונו לארבעים שנות מאסר בלבד. דלפינה מתה בכלא, אולם מריה ריצתה את מאסרה עד תומו, השתחררה ב-2004 ומאז נעלמה. שתי אחיות נוספות למשפחת גונזלס נכלאו גם הן. בשל מימדי הענק של פשעיהן, זכו מריה ודלפינה בתואר כבוד מפוקפק למדי, והן מחזיקות גם היום בשיא גינס העולמי לשותפות הרצחנית ביותר.