הודות להתקדמות במדע והיחלשות השפעת חוקי הכנסייה באירופה של המאה ה-14, ביתור גופות בציבור צבר פופולריות עצומה כבילוי לשעות הפנאי. בהתחלה הניתוחים בוצעו בחדרים או בבתים קטנים כדי להעשיר את הידע של סטודנטים לרפואה ואז, כמעט בן לילה, הציבור המשועמם נדלק על המחזה המורבידי והפך אותו לתכנית הריאליטי הנצפית ביותר (מנטלפלוס).
"תיאטראות אנטומיה" שתוכננו במיוחד לספק טווח ראייה מקסימלי ריכזו את ההמונים ברבות מהערים הגדולות באירופה, וברוב התיאטראות היו יותר מאלף צופים. כרטיסים נמכרו לעיתים קרובות והמחיר נקבע לפי מידת העניין שהגופה שנותחה עוררה. הכרטיסים היקרים ביותר נמכרו בהאנובר (גרמניה) בנתיחת אישה שמתה בהריון. הקהל התרגש כל כך שסדרנים היו צריכים לשמור שכולם יישארו במקומם.
רוב הציורים המתעדים את המופעים החולניים האלה מציגים בעיקר גברים אבל גם נשים השתתפו, ובשנת 1748 היה ביקוש כל כך רב לניתוחים בתיאטרון בדרזדן (גרמניה) שהמארגנים עשו ערבים לנשים בלבד, שהוזמנו גם לגעת בגופות.
בבולוניה (איטליה) התקיימו אירועים מפוארים אליהם אנשים היו מגיעים במיטב בגדיהם אך בחלק מהמדינות התקיימו רק שלושה או ארבעה אירועים המוניים בשנה בשל מחסור בגופות זמינות.
בשנת 1751 נחקק באנגליה חוק שאישר לנתח בפומבי את כל העבריינים שהצאו להורג והמנהג המשיך להיות פופולרי עד שהוצא מחוץ לחוק בתחילת המאה ה-19.