תאמינו או לא, אבל מיתוסים וסיפורי עמים לא צצים יש מאין. בכל אחד מהם יש גרעין של אמת שמתוכו מספר הסיפורים המקומי ממציא אגדות מופלאות. כמו כן, ישנן אגדות שנובעות מתוך סיפורים אמיתיים, שלאורך השנים הפכו לסנסציוניים ומורכבים יותר.
לצורך העניין, הסיפורים הבאים נחשבו לאורך השנים בתור בדיה – מיתוסים, אגדות וסיפורי עמים. רק לאחר שחוקרים והיסטוריונים מהתקופה המודרנית חקרו בקפדנות את הרקע שלהם, הם חשפו את האמת מאחוריהם. במילים אחרות, אלו הן אגדות, שמבוססות על מקרים אמיתיים.
האיים החיים
סיפורים של מלחים הם ללא ספק מבין הדברים הכי מרתקים שהאוזן האנושית מסוגלת לשמוע. כך זה היה מאז שהאדם החל לשוט על ספינות ברחבי האוקיינוסים. אחת האגדות המפורסמות ביותר של ימאים קדומים, היא על אי אחד באמצע האוקיינוס שאם תדליק עליו אש, הוא ישאג ויתחיל לשקוע.
אף אחד כמובן לא האמין לסיפור הזה, עד להופעתו של אי מסתורי מול חופי פקיסטן במאה האחרונה. כמה כפריים אמיצים שטו אל האי והדליקו עליו אש, רק כדי להיתקל באותה שאגה אימתנית. חוקרים מקומיים בדקו את התופעה וגילו שהאי הוא למעשה עננת מתאן שצפה על המים. על כן, בכל פעם שמדליקים עליו אש, האי נדלק ומשמיע קול מבהיל.
טרויה
אולי לא קראת את האיליאדה של הומרוס על מלחמת טרויה, אבל כנראה שראיתם את הסרט של וולפגנג פיטרסן עם בראד פיט וגופו החטוב. במשך שנים ארוכות, אנשים חשבו שטרויה לא הייתה עיר אמיתית ושהיא פיקציונאלית לחלוטין. אחרי הכל, מלחמה שהתחילה מהתערבות של האלים, עם גנרל בלתי פגיע למעט הקרסול שלו וסוס אדיר מעץ שמלא בלוחמים? כלומר, אפשר להבין מאיפה מגיע הפקפוק.
ובכן, בשנת 1868, היינריך שלימן, ארכיאולוג גרמני, חשף עתיקות בטורקיה של ימינו. מה שהיה נראה כמו עיר שנבנתה ונהרסה במשך אלפי שנים הייתה למעשה טרויה. הוא הבין זאת רק לאחר ששם לב לחפיפה בין הממצאים בחפירה ולבין מהלכי הסיפור עצמו. כמו כן, טרויה הינה עיר שראתה הרבה קרבות לאורך השנים. מכאן שזה מתקבל בהחלט על הדעת שהיא נהרסה ונבנתה מחדש.
קללת האגם ניוס
ברפובליקה של קמרון ישנה אגדה מקומית בנוגע לאגם ניוס. על פי הפולקלור המקומי, ישנה ישות זדונית שחיה באגם אשר תהרוג כל איש שיתקרב אליו. בשנת 1986, קבוצה של אנשים החליטה להתמקם באזור של האגם, חלק בהרים וחלק בסמוך למים. כל האנשים שהשתכנו בסמוך לאגם, קהילה של כמעט 1,500 אנשים, מתו יחד עם חיות המשק שלהם – ללא סיבה ברורה לעין.
אחרי המקרה, קבוצה של מדענים הלכה לאגם כדי לחקור את נסיבות האירוע. הם גילו שהאגם העמוק הכיל בקרקעית שלו מצבור טבעי של פחמן דו-חמצני. על כן, בכל פעם שהייתה מפולת בוץ (תופעה יחסית שכיחה באזור), הגז היה משתחרר וחונק את כל החיות שבסביבה – כולל בני אדם, כמובן. מאז התגלית, הותקנו באגם צינורות שמטרתם לשחרר את הגז שמצטבר בקרקעית.
אגם השלדים
אגם השלדים הוא מיתוס הינדי לפיו המלך של קנאוג', אשתו ההריונית והפמליה שלהם סיירו במעלה הר. זה היה יום חורפי וככל שנהיה מאוחר יותר, מזג האוויר החמיר יותר. בסופו של דבר, הם נקלעו לסופת ברד וכולם נהרגו – אבל גופותיהם מעולם לא נמצאו. במשך שנים רבות הסיפור הזה סופר כאגדה, עד שיום אחד מקומיים מצאו אגם מסתורי.
אגם השלדים הוא מאגר מים קטן יחסית שמלא בעצמות של בני אדם. ניתן ממש לראות אותם על הקרקעית. כאשר ארכיאולוגים פינו את העצמות, הם גילו שאריות של למעלה מ-200 גופות – כולם מתו ממכה חזקה לראש. הסברה היא שמדובר במלך, אשתו ההריונית והפמליה שלהם, אבל אף אחד לא יכול להיות בטוח.
החלילן מהמלין
מה שנחשב בתור אגדת ילדים קלאסית הוא ככל הנראה אחד הסיפורים הכי מבעיתים שיצאו מגרמניה – וזה אומר הרבה, כי גרמניה יכולה להיות מקום מאוד לא סימפטי. בזמן שלרוב מתייחסים להיבט המוסרי של הסיפור בנוגע לקיומן של הבטחות וההשלכות שבהפרתן, היסטוריונים גילו שישנן כמה אמיתות מאוד מבהילות בנוגע לסיפור הזה.
ביומנים הרשמיים של העיר המלין, נכתבה בשנת 1384 שורת הטקסט הבאה: "100 שנים מאז שילדינו הלכו". לא ברור מה משמעות השורה, אבל ישנן כמה סברות. ראשית, המגפה השחורה כילתה את רוב הילדים בעיר. סברה שניה היא שהילדים נלקחו לשרת במסעות צלב, שכן היו מגייסים אז ילדים בגילאי 13.
לוחמי הטרקוטה
אחת האגדות הכי מפורסמות שהגיעו מסין היא זו של הקיסר קין שי הונג, אשר בנה לעצמו מתחם קבורה אדיר עליו שומרים אלפי חיילים בני אלמוות. כמו כן, כחלק מהאגדה הוא בנה חפיר ובו זורמת כספית שאף אדם לא יוכל לחצות. לאורך השנים, הסיפורים האלה הוגדרו כמיתוסים – עד שנת 1974.
באותה שנה, מתחם הקבורה נמצא ובו למעלה מ-8,000 לוחמי הטרקוטה ששומרים על החפיר. כיום, המתחם סגור בגלל חשש למלכודות ורעלים, גם הן חלק מהפולקלור של המקום – ואם אלפי הלוחמים היו אמיתיים, אז אין סיבה לחשוב שהמלכודות לא אמיתיות.
פומפיי
בדומה לעיר טרויה, העיר פומפיי גם כן הושמדה ואז הפכה לאגדה מקומית. למעט תכתיבים עתיקים של הרומאים ובהם כתוב על מה שהתחולל בעיר, זה כאילו העיר הפסיקה להתקיים בשנת 79 לפני הספירה – ובמשך כמעט 2,000 שנים, פומפיי הייתה עיר מיתית – כמו אטלנטיס.
בשנת 1748, משלחת של סיירים ספרדים גילו מחדש את העיר וחשפו אותה ממתחת לשכבת האפר הוולקני האדירה שכיסתה אותה. לאורך השנים, העיר נחשפה באופן שיטתי ובזכות זה, כיום היא נותנת הצצה אל איך שהחיים נראו באיפריה הרומאית.
(מקור)