ניסויים בבני אדם הוא תחום כל כך אפור מבחינה אתית ומוסרית שברוב המקרים הרעיון נשאר בגדר רעיון ונמחק לאלתר. הסוגיות האתיות מורכבות לאין שיעור: אלו ניסויים לגיטימיים? אלו ניסויים לא לגיטימיים? האם הסבל של האדם שווה לסבלו של בעל חיים כזה או אחר? איפה עובר הגבול? האם ניסויים שיבדקו מה עובר לאדם בראש לפני שהוא רוצח מישהו או מה צריך לעבור לו בראש כדי שהוא יבחר להתאבד הם ניסויים שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו?
למרות כל השאלות האלו, האדם מהיותו היצור הסקרן אך גם האכזר ביקום, לא בחל באמצעים וניסויים בבני אדם מתבצעים כל הזמן. לרגל שידור הדוקו-ריאליטי הבריטי "דחיפה מעבר לקצה", בה במהלך של 75 דקות מפעילים על אדם תמים מניפולציות במטרה שיבצע רצח וידחוף אדם מהגג אל מותו (השקרי כמובן, מדובר בניסוי!), השבוע אנחנו מביאים לכם את הניסויים האכזריים ביותר שבוצעו בבני אדם, אלו שהתייחסו לחוקי האתיקה כהמלצה בלבד, המלצה שהם החליטו לא לאמץ.
זה רעיל?
אחת הבדיקות החשובות ביותר שעורכים לפני שמכניסים חומר חדש לשימוש היא בדיקת הרעילות, כדי להבין כמה נזק הוא עשוי להסב. כשמדובר בחומרי הדברה לדוגמא, הבדיקה צריכה להיות כמה יעיל יהיה חומר ההדברה נגד המזיק, אבל גם כמה רעיל הוא יהיה כלפי האדם. בדיקת הרעילות נעשית ברוב הגדול של המקרים על חיות מעבדה כמו ארנבות ועכברים - יונקים שהביולוגיה שלהם מספיק קרובה לאדם כדי שיוכלו לתת אינדיקציה אמינה (למרות שכבר יש אמצעים אמינים, הומניים וזולים הרבה יותר).
בימי ברית המועצות, הסובייטים השקיעו לא מעט מאמצים ותקציבים כדי לפתח כלי נשק שירתיעו את המערב ובראשם - כלי הנשק הכימיים והביולוגיים שמהווים איום עד היום. את היעילות של חומרים האלו הם בדקו, איך לא, על בני אדם. אלו בני אדם? אסירים שהוגדרו כאויבי העם. הרישום ההיסטורי מתעד ניסויים אכזריים שהמטרה שלהם היתה למצוא חומר בלתי ניתן לזיהוי באמצעות ראיה או באמצעות ריח שיהרוג כמה שיותר בני אדם בזמן קצר. האסירים שהשתתפו בניסוי בעל כרחם הוכנסו לתא מיוחד שאליו הוזרמו הרעלנים שנוסו, ביניהם, גז עצבים (שגורם למוות תוך זמן קצר על ידי הסרת הבקרה על מערכת העצבים), גז חרדל (הגורם לשלפחויות כואבות על גבי העור), ריצין (הרעל המצוי בצמחי הקיקיון, גורם לשלשולים והקאות דם, עוויות ומוות), דיגיטוקסין (רעלן הגורם להפרעות קצב לבביות) ועוד חומרים רבים אחרים.
הרבה מהחומרים האלו גורמים למוות ביסורים, בשונה מהשיטות המודרניות להוצאה להורג, אשר שואפות לגרום מינימום סבל.
פרויקט 4.1
עוד ניסוי שבו המשתתפים לא חתמו על הסכמה מעולם ולמעשה, לא ידעו שהם משתתפים בו. בשנת 1954, ארצות הברית החליטה לבצע סדרה של 67 ניסויים גרעיניים באיי מרשל הממוקמים באוקיינוס השקט. המטרה של הניסוי, כלומר אחת מהן - בדיקת השפעות הקרינה הרדיואקטיבית על גוף האדם. שפני הניסוי כמו שבטח הספקתם לנחש, היו מי אם לא, תושבי איי מרשל המסכנים.
במהלך הניסויים, נפלטה קרינה בעוצמות גבוהות יותר מאלו שתוכננו במקור, אבל מבחינת האמריקאים זה רק העלה את אמינות הניסוי. בעשרות השנים שלאחר הניסוי, האמריקאים עקבו אחרי מצבם הבריאותי של תושבי האיים. לא מתוך דאגה, אלא כדי לאסוף את המידע הדרוש לניסוי שהם השקיעו בו כספים רבים והרחיקו בשבילו עד לאיים הנידחים.
התוצאות הממשיות החלו להיראות לאחר כשני עשורים, אז רבים מתושבי האי סבלו מסרטן מסוגים שונים, בנוסף לבעיות התפתחותיות קשות שסבלו מהן הילדים. נציין שההשפעות של הניסוי האכזרי ההוא ממשיכות להופיע עד היום.
ניסוי המפלצת
ההתפתחות של הילד היא נושא שמעסיק אותנו מהסיבה שהיא עוסקת בגורמים המשפיעים על איזה סוג בני אדם נגדל להיות? אפשר לעקוב, לתעד, לשאול שאלות. ניסויים? זה עניין בעייתי, לפעוטות אין את יכולת הבחירה באם להשתתף בניסוי כזה או אחר ומדובר בגיל מאוד רגיש ברמה ההתפתחותית, כל מניפולציה או טעות בדרך יכולה לעלות למשתתפים במחיר כבד למשך כל החיים שלהם.
בשנות ה-30, חוקרים החליטו לבדוק את מנגנון למידת השפה של פעוטות בכדי לאבחן את המקור לגמגום וקשיי דיבור. לטובת הניסוי הם בחרו בבית יתומים וחילקו בו את הילדים לשתי קבוצות - קבוצה אחת בה הילדים קיבלו טיפול חיובי בדיבור. הילדים באותה הקבוצה קיבלו חיזוקים חיוביים על חידודי לשון שלהם והערות בונות ותומכות על הטעויות שעשו. בקבוצה השניה, הטיפול היה שלילי. ילדים שטעו בשפתם קיבלו תגובה של בוז והשפלה מצד המטפלים שהעירו להם באופן עוקצני ולא מכבד.
בסוף הניסוי, הילדים בקבוצת הטיפול החיובית הראו שיפור ניכר ביכולת התקשורת שלהם וכן בביטחון העצמי בעוד שהילדים בקבוצת הטיפול השלילי הראו השפעה שלילית של הטיפול על יכולת הדיבור שלהם. ההתפתחות שלהם היתה איטית יותר והילדים שיכולת התקשורת שלהם בלטה לטובה לפני הניסוי החלו לגמגם. בטווח הארוך יותר, אותם הילדים פיתחו בעיות פסיכולוגיות קשות, קושי בביטחון העצמי, דימוי עצמי נמוך ועוד.
השם "ניסוי המפלצת" ניתן לניסוי הזה בדיעבד לאחר שנחשפו מימדי הנזק שהוסבו לילדים שהשתתפו בו.
ניסוי הכלא בסטנפורד (1971)
הניסוי המפורסם ביותר שנעשה בבני האדם למטרות בדיקה קוגניטיבית ופסיכולוגית בוצע באוניברסיטת סטנפורד האמריקאית. הניסוי, שנודע בשם "ניסוי הכלא של סטנפורד" נוהל על ידי צוות חוקרים בראשות הפסיכולוג פיליפ זימבארדו. לטובת הניסוי, באחד ממרתפי האוניברסיטה הוקם מתקן כליאה ששימש כסביבת הניסוי. הסטודנטים שהתנדבו לניסוי חולקו לשתי קבוצות - אסירים וסוהרים ועיתוי תחילת הניסוי לא נמסר להם.
הניסוי התחיל באופן פתאומי כאשר סטודנטים המחופשים לשוטרים החלו לנהל מעצרים בשטחי הקמפוסים ובבתיהם של הסטודנטים. הסטודנטים שנעצרו הובאו למאסר במתקן הכליאה. הסטודנטים שהוגרלו להיות סוהרים הולבשו במדים, חבשו משקפי שמש וצוידו באלות כשהמטרה היתה לייצר ריחוק אנושי ורגשי ביניהם לבין האסירים.
הסוהרים בניסוי קיבלו חופש מוחלט באמצעי הטיפול באסירים ומהר מאוד הטיפול הפך להתעללות של ממש שכלל מסדרי ספירה שלוש פעמים בשעה, הגבלות בזמני הביקור בשירותים, התעללות מינית, אלימות פיזית, תיזוזי כושר ועוד. בשלב מסוים, התעורר בכלא מרד שקיבל תגובה אלימה במיוחד מצד הסוהרים שכלאו את מובילי המרד בצינוק מאולתר שהיה למעשה ארון ברוחב מטר שבלתי אפשרי לשבת בו. הניסוי תוכנן להתקיים במשך שבועיים, אבל הסתיים לאחר שישה ימים כאשר האסירים הראו מצוקה נפשית אמיתית, כזו שבלתי סביר לשאת. המטרה שלו היתה לבחון את התנהגות האדם בשבי. בפועל, הוא שירת מטרה חשובה הרבה יותר כשעורר את הדיון סביב האתיקה של ביצוע ניסויים בבני אדם ובכך שחשף גם את הקלות שבו אדם מן השורה ללא כל רישום פלילי קודם יכול לנהוג באכזריות כלפי בני אדם אחרים.
טיפולי התניה
התנהגות הומוסקסואלית קיימת בתנאים מסוימים גם ביצורים שהם לא האדם והמקור שלה לא תמיד ברור. בעבר (וגם כיום לצערנו) יש שראו את ההומוסקסואליות כבעיה, או מחלה שיש למצוא לה פיתרון. הסוגיה הכאובה של טיפולי ההמרה מוכרת היטב ונבירה בהיסטוריה מלמדת ששיטות הטיפול שנוסו גלשו להתעללות חסרת כל טעם.
אחת הגישות לטיפול בהומוסקסואלים היא גישת הטיפול בהתנייה. הגישה הזו מנסה לייצר קשר בין שתי חוויות, כך שהאחת תעורר אצל האדם אסוציאציה שלילית אוטומטית על האחרת. התניה כזו קיימת אצלנו אחרי שאנחנו מקיאים לדוגמא. אחרי הסבל של ההקאה, יקח לנו זמן לחזור לאכול את מה שהקאנו קודם. טיפולי התניה, עושים את זה בדרכים רבות ומגוונות. הסרט התפוז המכני מדגים כמה מהשיטות האלו, כאשר ניסו לגמול את גיבור הסרט מהתנהגותו האלימה.
בהקשר של טיפולי התניה לטיפול בנטיות מיניות, נוסו וסביר להניח שעדיין מנוסות מספר שיטות אכזריות ביותר. בינהן: הקרנה של סרטים ותמונות בעלי אופי אירוטי. בשלבים בהם מוקרנים כאלו בעלי גוון הומוסקסואלי, המטופל מקבל שוקים חשמליים, מכות או שאלו מלווים במוזיקה חזקה מחרישת אוזניים. אחד הניסויים המפורסמים ביותר בתחום ההתניות, הוא הטיפול בבילי קלג-היל. בשנת 1962 קלג-היל היה חייל בריטי שנעצר לאחר שנתפס במועדון גאה והועלה למשפט. במשפט, הוא נידון לשישה חודשי טיפולי התניה שבסופם, כך קיוו בצבא הבריטי, יהיה סטרייט. שלושה ימים אחרי תחילת הטיפולים, קלג-היל נפטר. סיבת המוות, כך טענו והרופאים בזמנו - מוות טבעי.
כשלושים שנה לאחר מכן, בשנת 1996, סרט דוקומנטרי של ה-BBC חשף כי טיפולי ההתניה היו אלו שהביאו למותו של החייל. טיפולי ההתניה שנוסו על החייל היו הקרנה של תמונות של גברים עירומים תוך כדי שמוזרק לדמו חומר שגרם לו להקיא באופן מאסיבי, חומר שתוך שלושה ימים הרג אותו.
"דחיפה מעבר לקצה" תשודר בקשת ביום שישי 4.3, בשעה 22:00