לעולם לא נבין ארכיאולוגים. מי רואה מערה ומרגיש שהוא חייב להיכנס אליה - האם אתם אינדיאנה ג'ונס? רוס גלר מ"חברים"? אפילו כל הרפרנסים התרבותיים למקצוע הזה נעצרו בשנות התשעים, תקופה שבעצמה הופכת תיכף למאובן (וכן, אנחנו יודעים שרוס היה חוקר מאובנים ולא ארכיאולוג). על כל פנים, קבוצת ארכיאולוגים מאוניברסיטת דנדי לא למדה את הלקח משום סרט אימה, והחליטה לחקור מערה בהיילנדס של סקוטלנד. זהו אזור הררי רחב ידיים, רווי נקיקים ומערות שטומנות בחובן עובש, גרפיטי של נערים אמביציוזיים ומדי פעם גם תגליות היסטוריות מרתקות.
במערה המסוימת שחקרה המשלחת נמצא שלד, שעל פי הערכת החוקרים שייך לגבר שמצא את מותו בין 430 ל-690 לספירה. כלומר, איש לא נכנס למערה הזו קרוב ל-1,400 שנה. החוקרים מדנדי הופתעו ממצבו המשומר היטב של השלד, אבל ההפתעה לא הסתיימה שם. גולגולת השלד רוצצה באופן שיטתי ונמצאו בה חמישה סדקים עמוקים. הממצא הזה גרם לחוקרים להסיק כי האיש נרצח או הוצא להורג כחלק מטקס שבטי קדום. אזור ההיילנדס אוכלס בחלקו על ידי הפיקטים, שבטים סקוטיים קדומים שלא הרבה ידוע על מנהגיהם הדתיים.
חריגה נוספת בממצא היתה באופן בו השלד נח - על גבו וברגליים משולבות. התנוחה הזו הצביעה לארכיאולוגים כי האיש לא הותקף במערה ונותר בה למות, אלא הונח בה בכוונה. "אני חושב שהממצאים מרתקים", אמר סטיבן בירץ' שעמד בראש המשלחת, "האיש הזה נרצח באכזריות אבל הובא למנוחות במערה תוך התשבות רבה". והמשלחת של בירץ' לא עצרה שם. השלד הובא חזרה אל אוניברסיטת דנדי, שם נעשתה הדמיה של תווי פניו המשוערים של האיש שהיה פעם. כפי שמיד תראו, את התוצאות אפשר לכנות במילה אחד: לארד.
(מקור)