לפני ארבע שנים, קבוצת צעירים נפגשו בשדות רוטשילד בתל אביב והחליטו לעשות יד אחת נגד יוקר המחייה. כתף אל כתף הם הקימו מאהל לאורך השדרה ואליהם הצטרפו עוד לא מעט צעירים שמאסו במחירי השכירות הגבוהים. מחאת האוהלים נכנסה לדפי ההיסטוריה, ואחריה הגיעו מחאת הפלפלים, מאהל הפראיירים וממש לאחרונה גם מחאת האמנים. פרץ היצירתיות בכל מה שקשור למחאות לא נגמר וכנראה לעולם לא ייגמר, אך בדיקה גלובלית מגלה שלעומת מחאות אחרות בעולם, זה כלום ושום דבר.
אזהרה לפני שתמשיכו: הכתבה מכילה תכנים ותמונות שעלולים לזעזע, הקריאה היא באחריותכם.
עירום עדיף על פרווה
אין מישהו שפספס בשנים האחרונות מחאה כזאת או אחרת של צמחונים או טבעונים זועמים. אבל בואו נניח לרגע בצד את הוויכוח של בעד ונגד אכילת מזון מהחי, ונתרכז בעניין שלשמו התכנסנו: מחאות הזויות.
אחד מהארגונים הכי ותיקים בעסק, הוא PETA – אנשים למען יחס מוסרי לבעלי חיים. הארגון מתעסק בעיקר בהסברה ובהעלאת המודעות לסוגיות הנוגעות ליחס לבעלי חיים ברחבי העולם, והוא עושה את זה בשלל דרכים מוכרות: הפצה של סרטונים ותמונות שנועדו לזעזע, חשיפת מקרי התעללות ומימון ההרצאות המפורסמות של גארי יורובסקי.
אך הקמפיין הכי מצליח וידוע של PETA, הוא כמובן זה שעוסק בעירום, או במילותיהם: "עדיף ללכת עירומים מאשר ללבוש פרווה". במסגרת הקמפיין מספר גדול של מפורסמים פשטו את הבגדים ופרסמו תמונות עירום. זה לא הסתיים בזה; לקמפיין הצטרפו לא מעט "נשות חסה" ברחבי העולם שהגיעו לאירועי מחאה כשהן עוטות לגופן רק עלי חסה, ובשבוע האופנה בהונג-קונג היו גם כמה שהלכו כביכול בעירום, כשאת אבריהן המוצנעים מסתיר רק שלט שנושא את סיסמת הקמפיין.
את הגזרה הזו נקנח עם הסרטון הבא מבית היוצר של PETA. הסרטון, "אהבה צמחונית", הופק לרגל הסופרבול האמריקאי בשנת 2011, הוא כולל קטעים מיניים בשילוב של נשים ו... ירקות. השורה התחתונה שלו היא שמחקרים מוכיחים כי צמחונים נהנים מסקס טוב יותר. הסרטון, לצער הארגון, ולצערם של לא מעט צופים ברחבי העולם (קרניבורים, צמחונים וטבעונים באחד), צונזר, זה בנוסף לביקורת ציבורית חריפה על החפצת גוף האישה מצד ארגונים פמיניסטיים. כל אחד והמלחמה שלו.
חוזרים לטבע
אם כבר התחלנו עם עירום, נמשיך באותה המגמה. הפעם אנחנו מדברים על ארגון קיצוני הרבה יותר מ-PETA: הכירו את FFF - Fuck For Forest. הארגון, שמגדיר את עצמו כארגון סביבתי, החליט שהוא מכריז מלחמה בפגיעה בסביבה, מלחמה שכל האמצעים בה כשרים. הנשק המרכזי שלהם למען הסביבה הוא הרגל רע של אנשים בעולם כולו – פורנו.
הארגון הוקם בשנת 2004 בנורבגיה כארגון סביבתי ששם לעצמו כמטרה את המלחמה בכריתת יערות הגשם באמריקה הלטינית כשבני הזוג שהקימו אותו, לאונה ג'והנסון וטומי הול הלינגסן, מסבירים: "אפשר לעשות בפורנו כל כך הרבה כסף. למה שלא נשתמש בפורנו כדי לקדם את המטרה החשובה הזו?". לטובת המטרה הנעלה, הם הקימו אתר פורנו שמכיל סרטוני חובבנים שצולמו בחיק הטבע. כדי לצפות בתכנים באתר, המשתמש נדרש לשלם על מנוי בשווי 15 דולר וכמובן שמוזמן לתרום סרטון משלו.
בשנה הראשונה העסק גלגל כ-100 אלף דולר ובנוסף, קיבל את תמיכה מממשלת נורבגיה, אבל גם לזה היה סוף.
במהלך פסטיבל מוזיקה בשנת 2004, בני הזוג עלו לבמה ופנו לקהל בשאלה: "כמה רחוק הייתם מוכנים ללכת כדי להציל את העולם?". מיד לאחר מכן, השניים התפשטו וקיימו יחסי מין מלאים לעיניהם של 5,000 צופים המומים כשמעליהם שלט שמסביר שהשניים מבצעים את מה שהם עושים כדי להציל את יערות הגשם. אקט האהבה הפומבי הזה לא מצא חן בעיני הממשלה שסגרה את הברז הכלכלי מיד לאחר האירוע (מוכר מאיפשהו?) וכמובן שהוגש נגד השניים כתב אישום.
לבית המשפט באוסלו השניים הגיעו כשהם לבושים בבגדי ילדים ובמהלך ההפסקה מהמשפט, טום אמר לסובבים שהיה מעוניין לקיים יחסי מין יחד עם לאורה ממש באמצע האולם, אבל לא יעשה את זה כי זה יגרור מעצר ולא ממש בא לו. במקום זה הוא פתח את הרוכסן ונפנף באיבר המין החשוף שלו לעיני כל. תכל'ס, אחרי ש-5,000 איש ראו את אותו האיבר בפעולה, השופט, כמה עורכי דין, עדים וחבר מושבעים – קטנים עליו. בכל אופן, המשפט הסתיים בקנס בשווי של כ-1,500 דולר לכל אחד מבני הזוג שהחליטו ביחד להעביר את מטה הארגון לברלין. שם עירום וסקס פומבי מתקבלים יותר על הדעת. חוץ מזה, אומרים שיש שם אחלה מילקי.
האירוע בבית המשפט עשה לארגון רק טוב. כאלף גולשים נוספים רכשו מנוי לאתר, וההכנסות גדלו. המחאה האחרונה של הארגון, הפכה אותו ליותר שנוי במחלוקת גם בקרב התומכים שלו. הפעם חברים בארגון בחרו בקתדרלה באוסלו וקיימו בה יחסי מין בזמן מיסה. כל אחד מבני הזוג קיבל קנס של כ-2,300 דולר על המעשה. המטרה מקדשת את האמצעים? אנחנו כבר לא בטוחים.
מחאת החלב והביצים
דיברנו על מחאה של צמחונים? גם הצד השני יודע למחות, וגם הצד הזה יודע לעשות את זה בדרך בלתי נשכחת.
שנת 2009 הייתה שנה קשה למגדלי הבקר באירופה, שמחו כלפי הממשלות במשך כמה חודשים שמחירי החלב נמוכים בכ-75 אחוזים מעלות היצור של החלב. המחאה עלתה מדרגה ביום אחד כשהחקלאים החליטו שמספיק ודי. אנשי חוות מאירופה כולה הגיעו לבריסל בירת בלגיה ואיתם פרות, תרנגולות, תבניות ביצים וכדי חלב. כצעד מחאתי הם חסמו עם הבקר את הרובע שבו יושב האיחוד האירופאי, שפכו ברחובות כדים של חלב, זרקו לכל עבר ביצים והציתו אש שהפיצה באזור כולו עשן אפור וסמיך.
אחד מהאקטים הזכורים ביותר מהמחאה ההיא הייתה התזה של חלב פרות טרי הישר מעטיניה של פרה אל העוברים והשבים. למען האמת, מחאת הקוטג' נראית פרווה לעומת זה.
ניקיון דגל פרו
בבחירות שנערכו בשנת 2000 בפרו, העם נחל אכזבה קשה כאשר הנשיא המאוד לא פופולרי שהיה ידוע בהפעלת כוח ואלימות כלפי כל מי שהתנגד אליו, נבחר שוב. הנשיא, אלברטו פוג'ימורי, נאחז בשלטון פעם אחר פעם למרות שהוא היה ידוע בכך שהוא לא נקי כפיים.
המחאה, הגיעה באופן לא צפוי ומקורי למדי דווקא מהנשים במדינה. אלו, התאספו יחד בכיכר המרכזית בלימה עם דגלי המדינה, מכלי מים וחומרי ניקוי ובילו שעות בשמש הדרום אמריקאית בניקיון הדגל כסמל לניקיון המדינה מפוליטיקה מלוכלכת. הריטואל הזה נמשך חודשים על גבי חודשים עד שהטלוויזיה במדינה חשפה סרטון בו הנשיא נותן שוחד לאחר המחוקקים. בעקבות הפרסום, הנשיא טס באופן מיידי לטוקיו, מדינת המוצא של הוריו, משם הודיע על התפטרותו מהנשיאות. בשנת 2005 הוא הוסגר לפרו בעת שהיה בביקור בצ'ילה והיום הוא יושב בכלא בעוון של הפעלת כוח, אלימות והרג של 25 בני אדם.
העם בפרו אמר את דברו – פשוט מנקים.
סובלת את סבלם של הכרישים
וחזרה לזכויות בעלי החיים. המודעות הגלובלית לזכויות של בעלי חיים עלתה מאוד בשנים האחרונות, אולם ישנן מדינות שעדיין נמשכות בהן מסורות לא מוסריות.
מנהג שהיה נפוץ בכל העולם הוא גדיעת סנפירי כרישים והחזרת הכרישים לים בעודם בחיים ("Shark Finning"). המנהג הזה נעשה משתי סיבות: הראשונה היא קולינרית: הסנפירים האלו נחשבים למעדן במדינות מסוימות ולאחד מחומרי הגלם היקרים ביותר בעולם. השנייה, כלכלית: הפגיעה הזו בכרישים עוזרת ליצורים אחרים בים לשגשג וכתוצאה מכך, היקף הדגה בים עולה. הכריש שהועלה ברשת ושסנפיריו נגדעו מוחזר לים בלי היכולת לשחות, הוא שוקע ומת מחנק או שנטרף על ידי בעל חיים אחר. ברב המדינות בעולם, הריטואל הזה הוצא מהחוק, אבל הוא עדיין מתרחש בהיקפים גדולים, בעיקר בסין. כתוצאה מכך מוסב סבל גדול לכרישים, נגרם נזק משמעותי לאוכלוסייה שלהם בים וכן נגרם נזק סביבתי גדול מכיוון שהכרישים משמשים כמאזני אוכלוסיות בבתי הגידול שלהם.
בשנת 2008 אמנית בריטית צעירה החליטה שהיא עושה מעשה נגד המעשה הנתעב הזה ותרמה את גופה לטובת יצירת אמנות עם מסר מחאתי. היא צבעה את כל גופה בצבע כסף, לבשה סנפירים, חיברה לעור שלה בגב קרסים ותלתה את עצמה במקומות מרכזיים שונים בארצות הברית כמיצג אומנותי להעלאת המודעות של הציבור למצוקת הכרישים בים. ממיצג שכזה אי אפשר להתעלם ואנחנו כמובן מקווים שהכאב של אותה אמנית מיוסרת ישים סוף גם לסבל של הכרישים.
מונינג נגד בלון איסוף
בשנת 2009 ממשלת ארצות הברית העלתה לאוויר בלון לאיסוף מודיעין לגבול עם קנדה. מטרת הבלון שהיה מצויד במצלמה בשווי של מיליון דולר הייתה מלחמה בהסתננות בלתי חוקית מקנדה אל תוך גבולות ארצות הברית. על פי הממשל האמריקאי, המצלמה על הבלון רגישה ברמה שהיא יכולה לקרוא שם של כבשה מהגובה.
כמאתיים אזרחים קנדיים לא מאוד אהבו את הרעיון וטענו שהבלון עם המצלמה המטורפת פוגע להם בפרטיות, מה שבמידה מסוימת נכון. כצעד מחאתי, הם התאספו כולם יום אחד כדי להראות לאמריקאים מה הם חושבים על הבלון שלהם. הם הסתדרו בשורה ישרה מול המקום שבו הבלון הונף, הורידו את המכנסיים והפנו את ישבניהם החשופים שלהם מול הסמל האמריקאי.
האמת היא שדווקא באותו היום האמריקאים הורידו את הבלון, לא בגלל המחאה אלא כי נפגע במהלך סופת רעמים. זה לא הפריע למוחים להוריד את המכנסיים ולחשוף ישבנים, אין שום דבר רע בקצת בריזה.
שם קצוץ
כמה סיפורי אגדה אנחנו מכירים על הנסיכה שאבא שלה רצה שתתחתן עם אדם שהיא לא אוהבת? אנחנו מכירים כאלו בשפע. מה קורה כשהגבר לא רוצה? זה יכול להסתיים רע מאוד.
גבר מצרי כבן 25 בשם שייח עיסא ניצב לפני שש שנים מול סיטואציה מבאסת – ההורים שלו רצו לחתן אותו עם אישה שהוא לא אוהב. הוא לקח את זה קשה מאוד והחליט שהוא חותך. לא חותך את הקשר, חותך משהו אחר, את איבר המין שלו. מכל מקום, כאות מחאה הוא קצץ לעצמו את איבר המין והשחית לעצמו את האשכים.
הוא פונה לחדר מיון במצב יציב, שם הרופאים העניקו לו עזרה ראשונה, אבל את האיבר החתוך, לא היה להם איך לחבר חזרה. ליתר ההורים במצרים, אנחנו ממליצים ליישם את התשובה – לא רוצה, לא צריך – למען דור העתיד.
משתינות בקשת
בשנת 2008 הוקם באוקראינה ארגון פמיניסטי מהחדשניים ביותר והכי שנויים במחלוקת שאי פעם נראו: FEMEN. הארגון חרט על דגלו את המלחמה בתיירות המין במדינה, בכנסייה ובעמדות המיושנות שלה לגבי הפלת עוברים, בהומופוביות וברדיפת קהילת הלהט"ב, במילת נשים ובאסלאמיזציה של אירופה. חברות הארגון בחרו בחשיפת פלג הגוף העליון ככלי מרכזי במחאה ונוהגות להפגין באופן זה במקומות בעולם כולו. באירופה זה יכול לעבור בשקט, אבל במדינות כמו תוניסיה שגם בהן הן פועלות, זה כבר עניין אחר.
באוגוסט 2013 הן העתיקו את מטה הארגון מאוקראינה לפריז, אבל גם משם המשיכו להתריס נגד הממשל האוקראיני. בדצמבר אותו השנה, חמש מהן עשו את הבלתי ייאמן – הן התאספו מול שגרירות אוקראינה עם תמונות של נשיא אוקראינה ויקטור ינוקוביץ', התיישבו, הורידו תחתונים והשתינו עליהן. הצעד הזה היה נגד הוראתו של הנשיא לדכא מחאה בקייב באמצעים אלימים. המטרה שלהן הייתה ניקיון המדינה "באופן טבעי".
אנגלית שפה קשה
איות בשפה האנגלית, היא משימה ששמורה לאלו ששולטים בשפה ממש, אבל ממש טוב, כל מיני אבשלום קור אמריקאים למיניהם. בהרבה מהמקרים, האיות הוא פשוט לא אינטואיטיבי ובטח שלא תואם את אופן ההגייה של המילים.
בשנת 2010, קומץ מפגינים אמריקאים, שאנחנו לא יודעים אם להגיד שהם חנונים, או סתם מאותגרים שכלית, החליט למחות בנושא. קבלו מקבץ מתוך השלטים שהם השקיעו מהם מעמל כפיהם. עד אז, פרגנו למורים לאנגלית והיאחזו היטב בתיקון שגיאות הכתיב ב-word.
מחאה כואבת
לפני שנתיים, גבר רוסי הגיע לבדו לכיכר האדומה ברוסיה כשהוא מצויד בפטיש ומסמר. אותו הגבר התפשט במרכז הכיכר, התיישב על הקרקע, לקח את הפטיש והמסמר ומסמר את שק האשכים לו למרצפות בכיכר. סרטון של מיצג המחאה הכואב הזה הופץ ברשת והפך לוויראלי תוך זמן מאוד קצר.
המחאה הזו הצטרפה לשורה ארוכה של מחאות נגד המדיניות הקשה והאדישות של הממשל הרוסי נגד העם. הממשל בתגובה, הגיש נגד אותו הגבר כתב אישום בעוון חוליגניזם. מהכאב לא אכפת להם, אבל חבל על המרצפות.