הילדות של אבי הרננדז הייתה נורמלית לחלוטין – עד לסתיו של 2013. חבריה לביה"ס הכירו אותה בתור אחת התלמידות האכפתיות בכיתה, וכבר בגיל 14 היא טיפחה לעצמה מוניטין בתור אחת התלמידות האתלטיות המובילות בתיכון "קנט" בניו המפשייר. באותה תקופה, היא התגוררה עם אמה היחידנית, זניה, ואחותה, שרה, ואפילו ניהלה מערכת יחסים עם בחור צעיר ושמו ג'ימי. כל זה השתנה ב-9 באוקטובר.

אבי עשתה את דרכה לבית בתום יום הלימודים כשרכב לא מוכר עצר לצידה. אדם זר פתח את החלון ושאל אותה אם היא רוצה טרמפ הביתה. הנערה, בתמימותה, הסכימה ועלתה למכונית. כמה דקות אחרי תחילת הנסיעה, הנהג פנה אליה ואמר שבכוונתו לבצע עצירה קטנה בחנות Home Depot. באותו רגע, היא הבינה שעשתה טעות איומה, שחררה את חגורת הבטיחות שלה וניסתה לקפוץ מהמכונית – אך הנהג שלף עליה אקדח ואיים לירות בה במקום.

View this post on Instagram

A post shared by Rachel (@lehcar1477)

החוטף המסתורי אזק את הנערה, קשר לה מעיל על הראש ושבר לה את הטלפון הנייד – כך ששוטרים לא יוכלו לאכן אותו. אחרי כ-10 דקות נסיעה, הוא הגיע יחד איתה לביתו בעיר גורהאם. שם, הוא הוביל אותה לחדר חשוך, הניח לה סרט דבק על העיניים, שם לה חולצה וקסדת אופנוענים על הראש, ואנס אותה בברוטליות. זה קרה 3 ימים לפני יום הולדתה ה-15 של הנערה ולמרות גילה הצעיר, אבי ידעה שבשביל לשרוד את התסבוכת שנקלעה אליה היא תיאלץ להיות ערמומית.

"אני זוכרת שחשבתי לעצמי: 'אוקיי, אני חייבת לעבוד עם הבחור הזה'", סיפרה אבי. "אמרתי לו 'אני לא שופטת אותך על מה שעשית ומבטיחה שאם תשחרר אותי, אני לא אגלה לאיש מה קרה פה'. אמרתי לו 'אתה לא נראה לי אדם רע, כולם עושים טעויות. אם תשחרר אותי, זה יהיה הסוד שלנו'" – אך ניסיונות השכנוע שלה לא הועילו. כמה רגעים לאחר מכן, הוא גרר אותה אל מכולה בחצר שלו ושם הוא כלא אותה.

חיי כלב

במשך חודשים ארוכים, הוא אנס את אבי במכולה, הכה אותה והתעלל בה באכזריות. למרות זאת, הנערה לא נתנה לו לשבור אותה, ומדי יום הייתה מתפללת לישועה מבורא עולם. "לא רציתי שאלוהים יעזוב אותי במקום הזה", העידה. "כל כך רציתי לצאת משם בחיים". בסופו של דבר, החוטף שלה אפשר לה לגור איתו בקרוון שלו, שם הוא כפה עליה לעזור לו להכין שטרות מזויפים. מעבר לזה, הוא הכריח אותה לקרוא לו "מאסטר" ואפילו הניח עליה קולר חשמלי לכלבים.

"הוא אמר לי שהוא חשב על דרך הומאנית יותר לגרום לי לשתוק", סיפרה. "אני זוכרת שהוא הניח עליי את הקולר וביקש ממני לצעוק. הרמתי את הקול שלי באיטיות ולפתע, קיבלתי שוק חשמלי. אז הוא אמר לי 'מצוין, עכשיו את יודעת איך זה מרגיש'".

הוא החזיק את אבי הרננדז בביתו יותר מחצי שנה, ועם הזמן השניים הלכו ונהיו מעט יותר מיודדים אחד עם השנייה. למרות זאת, הנערה עדיין לא ידעה את שמו בשלב הזה. יום אחד, הוא אפשר לה לקרוא את אחד מספרי הבישול שהיו בביתו והיא הבחינה בהקדשה שנכתבה על החלק הפנימי של הכריכה. "שאלתי אותו 'מי זה נייט קירבי?'", סיפרה. "הוא נשף בכעס, פנה אליי ושאל אותי מאיפה אני יודעת את השם שלו".

"בכל פעם שאני יוצאת החוצה, אני משתדלת להעריך את אור השמש"

הקיץ של 2014. חלפו 9 חודשים מאז שאבי הרננדז נחטפה. יום אחד, קירבי קיבל שיחת טלפון מבהילה מאישה שהכיר ברשת. לטענתה, היא נעצרה זמן קצר קודם לכן לאחר שהתברר שהיה ברשותה שטר מזויף של 50 דולר – שטר שקירבי בעצמו הכין. כמו כן, היא אמרה לו שסיפרה לחוקרים על השטרות שהוא מכין בביתו. קירבי נבהל כל כך, שהוא החליט לעזוב את ביתו יחד עם אבי. ב-20 ביולי, קירבי הסיע את הנערה למקום שבו חטף אותה כמעט שנה קודם לכן והכריח אותה להבטיח שלו שלא לדווח עליו לרשויות. זמן קצר לאחר מכן, היא כבר הייתה על מפתן הבית של אמה.

"אני זוכרת שהגעתי לשם, הסתכלתי על הבית וצחקתי", סיפרה. "עצם העובדה שהייתי שם שימחה אותי מאוד. הייתי חופשיה שוב. לא חשבתי שזה יקרה, אבל זה קרה". בהמשך, היא שמרה על ההבטחה שלה לקירבי ולא גילתה לחוקרי המשטרה את שמו. למרות זאת, היא כן תיארה אותו לאמן קלסתרונים. בסופו של דבר, אמה הייתה זו שחשפה לחוקרים את שמו של החוטף כשבוע מאוחר יותר, לאחר שיחה עם בתה. עד מהרה, שוטרים הצליחו לאתר אותו, לפשוט על דירת המסתור שלו ולעצור אותו.

נייתן קירבי הואשם בשורת סעיפים פליליים, כולל חטיפה, והוחזק בבית מעצר מחוזי במשך שנתיים בערבות של מיליון לדולר. בזמן הזה, פרקליטים הוסיפו לו עוד ועוד סעיפים לכתב האישום, כולל תקיפה מדרגה שנייה ותקיפה מינית. הוא הורשע במעשיו ונידון לרצות 90 שנה בכלא, עם תקופת מאסר מינימלית של 45 שנה.

אבי הרננדז, כיום בת 24, מספרת שבעקבות הפרשה היא הרבה יותר מעריכה את החופש שלה ומשתדלת לחיות את חייה עד תום. "היום, בכל פעם שאני יוצאת החוצה, אני משתדלת להעריך את אור השמש והאוויר הצח", סיפרה. "אני משתדלת להעריך כל טיפת חמצן שנכנסת לריאות שלי – ומשתדלת לא לקחת את זה כמובן מאליו".