אנשים מאמינים בכל מיני דברים: רוחות, ערפדים, אנשי זאב - אבל בעולם המפלצות יש כמה שהתפרסמו לא בזכות הקולנוע אלא בזכות אגדות וסיפורי עמים ומסרבות להישאר כאלה.
רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים, משעשעים, מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק
המדע החוקר את המפלצות נקרא קריפטוזולוגיה והוא עוסק בחקר חיות נסתרות. כמובן שכל מדען אמיתי יטען שהדיסציפלינה הזו היא קשקוש מוחלט, אבל לך תתווכח עם כל אלפי האנשים שיכולים להישבע שהם עדי ראייה.
צ'ופקברה
אם אתם גרים בדרום אמריקה, רוב הסיכויים שרק אזכור השם צ'ופקברה יעורר בכם פחד. משמעות השם היא "מוצץ העזים" והוא ניתן ליצור המסתורי בעקבות מקרה שאירע בפורטו ריקו בו נמצאו בשנת 1995 שמונה כבשים מתות, מרוקנות מדם לחלוטין, ועם שלושה חורים בחזה.
כמה חודשים מאוחר יותר דווח על מקרה דומה בעיירה קנאבונס, אז כ-150 בהמות משק שונות נמצאו מתות. בעקבות המקרים המציא הקומיקאי המקומי, סילבריו פרז, את שם החיה שדבק בה מאז. החוששים ממנה טוענים שיש בצ'ופקברה משהו רוחני, ולמרות שלפי המסורת החדשה-יחסית היא אינה תוקפת בני אדם, רבים ממשיכים לפחד ממנה.
הסיפורים על המפלצת מוצצת הדם הגיעו צפונה עד למיין שבצפון ארה"ב ומערבה עד צ'ילה, אבל היו דיווחים על תצפיות גם ברוסיה ובפיליפינים. אנשים שראו את המפלצת טוענים שהיא נראית כמו קנגורו עם עור קשקשי ועצמות בולטות מהגב ומהזנב. יש המוסיפים גם אף של כלב ולשון מפוצלת.
לדברי החוקר בנג'מין רדפורד (והשכל הישר), רוב היצורים שנצפו ונחשדו כצ'ופקברה היו כלבי בר או זאבים. חיה מוזרה ללא שיער שראה חוואי בסן אנטוניו (ארה"ב), התגלתה למשל כתן בעל מחלת עור. בנוסף, מעולם לא נעשתה נתיחה לחיות שמתו כדי לבדוק האם באמת רוקן מהן הדם.
רוב הסיכויים הם שהחיה שמתה איבדה הרבה דם בעקבות חתך בעורק ראשי והחלק הכי מעניין הוא שרדפורד גילה כי תיאור היצור תואם מאוד לתיאור היצור שהופיע בסרט "מין מסוכן”, בו צפתה העדה הראשונה כמה שעות לפני שפגשה במפלצת המסתורית.
לדברי מנפצי המיתוס שאר עדי הראייה פשוט עקבו אחר הסיפור הראשון ונתנו לדמיונם להוביל אותם. זה לא אומר שהדיווחים פסקו, אבל לפחות במקרה הזה יש כמה חשודים אפשריים טובים.
ביגפוט
קוף האדם המיתולוגי מזוהה לרוב עם צפון אמריקה אבל סיפורים על אנשי ענק עם כף רגל באורך של לפחות 60 סנטימטרים מסתובבים ברחבי העולם תחת שמות שונים כמו יטי וססקואצ'. ביגפוט הפך לחלק מהפולקלור בצפון אמריקה לאחר שבשנת 1811 סוחר בשם דיוויד תומפסון ממדינת אלברטה שבקנדה טען שמצא עקבות רגל עם ארבע אצבעות באורך 35 סנטימטרים וברוחב של 20 סנטימטרים.
התצפית המפורסמת ביותר של ביגפוט התרחשה בשנת 1958 כשאריק שיפטון, מטפס הרים בהימלאיה, צילם כף רגל ענקית ומיהר לקבוע שהיא שייכת לייטי - איש השלג הנורא מטיבט.
רציחות מסתוריות של כורים כרותי ראש בשנת 1910 הובילו לשורה של האשמות ומאז ועד היום, רציחות אכזריות בטבע והיעלמויות מיוחסות להומיניד המסתורי בצפון אמריקה.
אבל דווקא בשל ריבוי הדיווחים והפופולאריות הרבה של ביגפוט, טוענים אלו שאינם מאמינים בקיומו כי לא יכול להיות שהוא נצפה על ידי כל כך הרבה אנשים בכל כך הרבה מקומות ועד כה לא התגלו ראיות ממשיות לקיומו מלבד כמה צילומים באיכות נמוכה וטביעות רגליים חריגות.
אנשים כמו טום ביסקרדי, ראש ארגון "מחפשים אחר ביגפוט", עדיין מאמינים שהוא קיים ויש המאמינים כי מדובר בשריד של קוף אדם ענק שנכחד אבל עד כה לא התקבלה עדות חד משמעית למרות שלפני כחצי שנה התכנסו מדענים מאוקספורד בניסיון המדעי רחב ההיקף הראשון למצוא את ביגפוט.
הם ניתחו דגימות שיער ושיניים השייכות לכאורה לביגפוט, בניסיון המדעי המיינסטרימי הרציני הראשון בעולם לקבוע האם מדובר בבעל חיים חמקמק או במיתוס שאין לו אחיזה במציאות. הם ביקשו מבעלי עניין לשלוח אליהם כל ממצא אפשרי ועד כה לא התפרסמו תוצאות חיוביות.
בעבר התגלו לא מעט מקרים בהם הצילומים של ביגפוט היו פשוט אדם בתחפושת קוף. אחד התעלולים המפורסמים התגלה בשנת 2008 כשריק ביאור וטום ויטון סיפרו כי מצאו גופת ביגפוט שמורה בגוש קרח ואף כינסו מסיבת עיתונאים כדי לחשוף את הממצא.
כשהקרח הופשר התגלה כי מדובר בבובה והשניים הודו שכל העסק היה מתיחה. אבל אין ספק שביגי עדיין רלוונטי לאנשים רבים. רק לפני כחודשיים נדרס רנדי לי טנלי האמריקני בן ה-44 על ידי שתי מכוניות בכביש מהיר במונטנה (ארה"ב) כשהתחפש לחיה המיתולוגית החמקנית בניסיון לתעד אותה.
Bigfoot in Ohio clear video of the creature 2012 from joe tick on Vimeo.
המפלצת מלוך נס
למרות הפרסום הרב לו זכתה נסי - המפלצת מאגם נס בסקוטלנד - יש מעט מאוד צילומים שלה, ורובם ידועים כבר כזיוף או כתעתוע אופטי. תוסיפו על זה את העובדה שיחסית למפלצות אחרות, סביבת המחייה שלה מוגדרת מאוד, ויש לכם מיתוס אחד עקשן שמסרב לגווע.
נסי תוארה לראשונה במאה השישית כשהקדוש הנוצרי קולומבה נתקל בה, לכאורה, בביקורו באגם.לפי המסורת, הקדוש הציל אדם שהותקף על ידי המפלצת בעזרת כוח האמונה והבריח אותה עם צלב שהחזיק בידו. כמה מאות חורפים חלפו ובשנת 1933 צפה ג'ורג' ספייסר בחיה ענקית כשנסע עם אישתו ברכב ליד האגם. הוא תיאר את היצור כבעל צוואר ארוך ועבה בגובה של כ-1.2 מטרים ובאורך של כשמונה מטרים.
התיעוד המפורסם ביותר של נסי היא גם אחת התרמיות המפורסמות בבריטניה. בשנת 1934 פרסם העיתון "דיילי מייל" תמונה ראשונה לכאורה בהיסטוריה של המפלצת החמקמקה מהכתפיים ומעלה. בתיעוד ניתן היה לראות (במידה רבה של אמונה) את הראש הארוך מתחבר לגוף מוצק הנע במי האגם.
התמונה צולמה על ידי הגניקולוג האנגלי, ד"ר רוברט ווילסון, ובשל סירובו להיחשף התיעוד נודע בשם "תמונת המנתח" (סרג'נס פוטו), מה שתרם לאמינותה. כמה עשרות שנים לאחר מכן חשף הפסל כריסטיאן ספרלינג כי מדובר במתיחה וסיפר איך בנה יחד עם חמו, מרמדיוק וות'רל, את היצור.
לדברי ספרלינג, הוא הכין את הראש והכתפיים והלביש אותם על צוללת צעצוע שנגררה לאורך האגם. גם בנו של מרמדיוק איאן היה שותף בתרמית, והיה אחראי על קניית הצוללת וחומרי הבנייה. תפקידו של השותף הרביעי בתרמית, סוכן הביטוח מוריס צ'יימברס, היה להתקשר לד"ר ווילסון ולבקש ממנו להציע את התמונה לדיילי מייל. הדעה הרווחת היא כי המתיחה הזו בוצעה כנקמה בעיתון שפיטר את מרמדיוק ולעג לו.
התקרית הזו לא סייעה להכחיד את נסי ומפני שהיא חיה לכאורה באגם, רבים ממשיכים עד היום לחפש אותה באמצעות מכ"ם. רבים חשפו עצמים גדולים, שאינם יכולים להיות דגים, אך מחקר של הבי.בי.סי משנת 2003 לא העלה דבר והכריז סופית כי נסי אינה קיימת.
לפני כחודשיים טען ג'ורג' אדוארדס, סקוטי בן 60, המבלה 60 שעות בשבוע כבר 26 שנה בחיפוש אחר המפלצת שהוא הצליח לתעד את נסי החמקמקה ופרסם תמונה חדשה של משהו שחור במי האגם, אבל גם הפעם הוא זכה לתמיכת המאמינים בלבד.
רוב המאמינים טוענים שהמפלצת היא פלסיוזאורוס - דינזאור ימי ענק שחי בתקופת הקרטיקון ואורכו הגיע ל-22 מטרים. המתנגדים, לעומת זאת, טוענים כי האגם קיים רק אלף שנה ולפני כן הוא היה קפוא במשך 20,000 שנה. המאמינים בתגובה טוענים שנסי היא התפתחות אבולוציונית של אותו דינוזאור, אבל מה שבטוח – בין בסי מאגם אירי ואוגופוגו מקנדה (מפלצות בעלות סיפור דומה), מי שמתעקש להאמין תמיד ימצא הסבר.
השד מג'רזי
"לאימא לידס היו 12 ילדים והיא אמרה שאם יוולד לה עוד אחד הוא יהיה השטן. בשנת 1735, בלילה סוער, היא קיבלה צירים והילד שנולד נורמלי שינה במהרה צורה ליצור עם פרסות, ראש של סוס, כנפי עטלף וזנב מפוצל" - זו האגדה של השד (או השטן) מניו ג'רזי (ארה"ב).
לפי הסיפור, "הילד-שד נהם וצעק, הרג את המיילדת ועף דרך הארובה. הוא הסתובב בכפרים והטריד את המקומיים עד שבשנת 1740, כומר גירש את השד למאה שנה והוא לא נראה שוב עד 1890”.
אימא לידס היא כנראה דבורה לידס ממחוז אטלנטיק, שם השד נולד לפי האגדה, ואכן היו לה 12 ילדים. בשלב הזה המציאות והדמיון כבר לא ממש חופפים ולמרות עשרות תצפיות של השד החל מהמאה ה-19, אין עדויות שהילד ה-13 אי פעם נולד ובטח לא שהוא הפך למפלצת מכונפת ורצחנית.
הדיווחים נעים בין איכר אלמוני שטען שהוא רצח את התרנגולות שלו לג'וזף בונפרטה, אחיו הגדול של נפוליאון, שסיפר כי ראה את היצור באחוזתו בניו ג'רזי. מפנסילבניה הגיעו דיווחים על יצור בעל עיניים אדומות הדומה לשד והשיא היה בינואר 1909, כשמאות אנשים טענו שראו את היצור ברחבי מדינת הגנים.
תקיפות רבות יוחסו ליצור והדיווחים זכו לסיקור עיתונאי נרחב שעורר פניקה ברחבי המדינה. תושבים ננעלו בבתיהם, כמה בתי ספר נסגרו וגן החיות בפילדלפיה הציע 10,000 דולרים פרס למי שיביא הוכחה לקיומו של השד.
המרדף הוביל לכמה מתיחות, כולל קנגורו שהוצמדו לו כנפיים מלאכותיות, אבל מפני שאין אפילו תמונות של היצור, או לפחות תיאורים שהרוב מסכימים עליהם, קל מאוד לשלול את קיומו.
הקריפטוזאולוגים טוענים שהיצור יכול להיות זן נדיר של בעל חיים המפחד מבני אדם. וטוענים שכל הדיווחים היו דומים, פרט לגובה וצבע, ושהשונות הזו נובעת מכך שמדובר בכמה פרטים של אותו זן נדיר ולא באותו יצור אלמותי.
ואם להסיר לחלוטין את מעטה המסתוריות, לדברי בריאן דאנינג, בעל הפודקאסט הספקני "סקפטויד", השטן לידס היה בכלל כינוי שניתן לפוליטיקאי המקומי דניאל לידס שכיהן כעוזר של מושל ניו ג'רזי במאה ה-18.
בתולות ים
בת-ים היא יצור עתיק שהופיע בכמה כתבים עתיקים אך ידוע בעיקר בזכות מקומו במיתולוגיה היוונית. בתולת הים חיה במעמקים, חציה אדם וחציה דג, ויש לה את הכוח לשיר למלחים, למשוך אותם לסלעים ולהטביע סירות.
מעשיהן הנפשעים הופיעו במיתולוגיות רבות והסיפור המפורסם ביותר - "בת הים הקטנה" של האנס כריסטיאן הנדרסון - אפילו תורגם לסרט המפורסם של דיסני. אבל בניגוד ליצורים מיתולוגיים אחרים כמו הקנטאור (חצי סוס חצי אדם) או המינוטאור (חצי שור חצי אדם), עדיין מתקבלים דיווחים ועדויות ראייה לגבי בתולות ים.
קולומבוס דיווח במסעו על שלוש נשים שיצאו מהים "אך לא היו יפות כפי שתוארו". שודד הים שחור-הזקן תיאר שראה בתולות ים בכמה מקרים וכמוהו עשו שודדי ים נוספים שפחדו מכוחם הכישוף שלהן.
בשנת 1870 ובשנת 1967 דווח על גילוי בתולות ים בקנדה, ובשנת 2012 שני אתרי בניה של מאגרי מים הפסיקו עבודתם כשהפועלים טענו שבתולות ים הפחידו אותם. באופן מפתיע, העדות המפורסמת ביותר מגיעה מישראל, כשבשנת 2009 עשרות אנשים התקשרו לעירייה וטענו שחזו ביצור המיתולוגי מול מול חופי קרית ים.
העירייה רכבה על גל הפרסומים והבטיחה פרס של מיליון דולרים למי שיביא הוכחה לקיומה של בת הים, מה שעורר את זעמם של אנשי הארגון האמריקני לתמיכה בבתולות ים שחשו כי הפרס פוגע במורשת.
יוריי
לרוחות רפאים יש מקום מיוחד בדת השינטו השולטת ביפן. לפי האמונה, לאחר המוות אדם הופך לרוח או לקאמי ויפנים רבים עדיין מאמינים שנשמות המתים מהלכות בקרב בני האדם. בעבר נהגו להפנות אצבע מאשימה לעבר רוחות הרפאים בכל פעם שאירע אסון, ואפילו לאחר הצונאמי בשנת 2011 התקבלו דיווחים רבים על רוחות המשוטטות בין ההריסות.
לפי האמונה, נשמות שלא זכו לטקס טיהור ולתפילות הופכות לרוחות זועמות הפוגעות בבני משפחתן החיים. בפולקלור היפני יש כמה סוגי רוחות. אונריו או גוריו אלה הרוחות הזועמות הנקמניות שנוטרות טינה על עוול שנגרם להן בחייהן (או, כאמור, בשל הזנחה דתית), אבל יש עוד כמה שלבי ביניים.
מואנבוטוקה היא רוח שאין לה משפחה שתערוך את הטקסים המתאימים למעבר לעולם הבא, איקיריו היא רוח של אדם חי המתנתקת מגופו ופוגעת באויביו; שיריי היא רוח של אדם שנפטר לא מזמן ועדיין לא הגיע לעולם הבא (שלב אחד לפני אונריו), זשיקי-ווארשי הן רוחות שובבות של ילדים וסוריי היא רוח אבות הזוכה למנוחה בין שאר האבות הקדומים אחרי טקסי הקבורה והטיהור המתאימים. סוריי היא רוח טובה המגנה על בני המשפחה.
רוחות הרפאים הן חלק מהותי מהתרבות היפנית והן זוכות לאזכורים רבים בספרות, באמנות ובתיאטרון. סרטי אימה יפניים רבים מציבים במרכזם דמות של רוח רעה (לרוב נשים שסבלו בחייהן) אבל הן תופסות מקום גם בחיי היום-יום.