בתחילת דרכו של האינטרנט גולשים נהגו לכתוב ולהפיץ סיפורי אימה ברחבי פורומים שונים. אלו הפכו לגלגול מודרני של האגדות האורבניות והצ'יזבטים. בגלל שאנשים נטו להפיץ אותם על ידי העתק-הדבק (קופי-פייסט), דבק בהן הכינוי "קריפיפסטה". הסיפורים האלו הפכו לכה פופולריים, שלעתים, כמו עם אגדות אורבניות, יש שטוענים שמדובר במקרים אמיתיים לחלוטין.
חסרת ההבעה
יוני 1972, אישה מופיעה בפתחו של בית החולים "סידר-סיני" שבלוס אנג'לס כשהיא לבושה שמלה לבנה מוכתמת בדם. כשלעצמו, לא אירוע מפתיע במיוחד - אנשים מגיעים לבית החולים בגלל תאונות מדממות. אבל שני פרטים באישה הזאת גרמו לאנשים להתחלחל ממנה ולברוח בבהלה כשראו אותה.
הראשון הוא שהיא לא נראתה לגמרי אנושית. היא נראתה כמו בובת ראווה, אך הייתה לה גמישות והיא נעה כמו בן אדם. פניה היו חסרי פגמים, מושלמים, כמו בובה, נטולי גבות ועמוסים באיפור. הפרט השני הוא שמקור הדם שניגר מפיה והמשיך לזרום על שמלתה, לא היה שלה. בפיה היה גור חתולים עליו נעלה את לסתותיה כה חזק, עד שלא ניתן היה להבחין בקיומן של שיניים בפיה. היא הוציאה את הגופה המרוטשת מפיה, זרקה אותה הצידה, ואז התמוטטה על מגרש הבטון.
היא הייתה רגועה לחלוטין מהרגע שבו הכניסו אותה בדלתות בית החולים על אלונקה, ניקו אותה והכינו אותה לאשפוז. חסרת הבעה, דוממת. הרופאים חשבו שכדאי לקשור אותה למיטה עד שהמשטרה תגיע לתחקר אותה, היא לא התנגדה. הם לא הצליחו לקבל ממנה כל תגובה או תשובה לשאלותיהם, והצוות הרגיש מאוד מוטרד מנוכחותה. הם לא העזו להישיר מבט אליה.
ברגע שניסו לתת לה זריקת הרגעה, היא הדפה אותם בכוח עצום. שתי אחיות נאלצו להחזיק אותה בזמן שגופה התרומם מהמיטה, עדיין חסרת הבעה. היא הפנתה את עיניה הריקות אל הרופא ולראשונה מאז הגעתה – חייכה.
הרופאה השנייה בחדר צרחה מהלם. חיוכה של חסרת ההבעה חשף שיניים לא אנושיות, ארוכות וחדות. ארוכות מדי מכדי שתצליח לסגור את פיה מבלי לגרום לעצמה נזק. אלו לא היו שיניים, אלו היו מסמרים. הרופא שבדק אותה אך לפני רגע קרא: "מה זה לכל הרוחות"?
היא הטתה את ראשה הצידה ובחנה אותו, עדיין מחייכת. נדמה שעבר נצח עד שמישהו זז, אבל ברגע ששמעה את צוות האבטחה שהספיקו להזעיק, רץ במורד המסדרון, זינקה על הרופא ונעצה את שיניה עמוק בגרונו, קורעת ממנו את כלי הדם, ונותנת לו ליפול על הרצפה מפרפר ומנסה לנשום בזמן שהוא נחנק מדמו.
היא נעמדה וגהרה מעליו, פניה התקרבו לפניו, בזמן שהחיים נזלו מגופו. היא גחנה מעל אוזנו ולחשה: "אני... אלוהים". עיניו של הרופא עקבו אחריה, כשצעדה שלווה אל הדלת לקבל את פניהם של המאבטחים. המחזה האחרון שראה הוא אותה, טורפת כל אחד ואחד מהם.
הרופאה ששרדה את הזוועה כינתה את האישה "חסרת ההבעה". היא מעולם לא נראתה בשנית.
סרט אימה קצר שנעשה על פי הסיפור:
(מקור)