בתור דור שמחפש קיצורי דרך לכל דבר בחיים, להתעורר יום אחד ולגלות שאתה מדבר שפה חדשה באופן שוטף נשמע כמו מתנה משמיים, שלא לדבר על אחלה יוטיוב שישבור את כל שיאי השיתוף. במציאות, לעומת זאת, מדובר בתופעה מוכרת שיש לה שם ומונח רפואי, והיא פחות מגניבה ויותר מפחידה - כי אף אחד לא באמת מבין אותה עד הסוף.

המדע יכול להסביר לנו המון דברים שקורים ולרדת לרזולוציות של איך הם קורים, אבל מבלי להתייחס בכלל ללמה. שזה מפתיע, כי יש לא מעט מקרים מתועדים של קסנוגלוסיה - אנשים שמתחילים לפתע לדבר בלשון שלא דיברו בה בעבר – אבל מעט מחקרים שמתיימרים להסביר אותה. ועושה רושם שלמדע אפילו פחות אכפת מגלוסולליה – דיבור בשפות שכלל אינן מוכרות למין האנושי, כי היא מיוחסת בעיקר לנוצרים אדוקים מאוד – אבל מאוד - שקל לפטור ב"הם לגמרי מזייפים את זה". האם הם מזייפים את זה? האם זה על טבעי? האם שד בא לקחת אותם? מה אומר המוח שלהם? והאם גם אנחנו יכולים יום אחד לחטוף זפטה בראש ולהתחיל לקלל בסוואהילית? ספוילר: אף אחד לא יודע.

 

איטלקי, אוהב צרפתים?

המקרה האחרון של קסנוגלוסיה (לגלוסולליה נגיע יותר מאוחר) דווח באמצעי התקשורת לפני כשבוע בלבד – גבר איטלקי בן כ-50 סבל ממפרצת של אבי העורקים לפני כארבע שנים, ומאז הוא חי את חייו כאדם צרפתי לכל דבר. מדבר צרפתית שוטפת, קורא בצרפתית, רואה סרטים צרפתיים, נהנה מאוכל צרפתי ומחשיב את עצמו פרנקופיל לכל דבר. מיותר לציין כמובן שהוא איטלקי מלידה, ולא באמת היה קשור לבאגטים, קרואסונים והתנשאות תרבותית לפני אירוע המוח שעבר. איך זה בדיוק קרה? שוב, המדע יודע להסביר מה, אבל לא למה.

רופאים בבית החולים Somma Lombardo באיטליה וחוקרים באוניברסיטת אדינבורו בילו את ארבע השנים האחרונות בחקר המקרה, וזה מה שהם הסיקו: ייתכן (ייתכן!) שהמצב הזה נגרם כתוצאה נזק למרכז השפות של המוח, שנמצא ברובו בהמיספרה השמאלית של האונה הטמפוראלית (אונת הרקות). לחלופין ייתכן שהפציעה גרמה נזק לחלק שבמוח שמקושר עם ידע שצברנו בילדות, בעוד ידע מאוחר יותר נשאר תקין.

אבל הנה הטוויסט הגדול: חושבים שהאיטלקי ממציא את הצרפתית שלו יש מאין, באורח קסם? פחות. מתברר שהבחור למד לדבר את השפה כשהיה בתיכון, וחוץ מזה הוא הסכים לגלות לרופאיו שהיה לו סטוץ עם בחורה צרפתייה כשהיה בן 20. מאז הוא טוען שלא השתמש בשפה כלל וכלל ואין סיבה מיוחדת לא להאמין לו, אבל אין ספק שהתעלומה הזו כבר ב-50 אחוז פחות תעלומתית.

נפחית עוד קצת את האחוזים האלה – הבחור אמנם מדבר צרפתית, אבל לא מושלמת. למעשה, רחוק ממושלמת. ברמה שאנשים ששומעים אותה מתארים את הדיאלקט שלו כמסורבל, מלא באי דיוקים, מהיר מדי, בעל אינטונציה מוגזמת ובאופן כללי די קריקטורי, "כאילו הוא נמצא בסרט", מתארים החוקרים. כך שנשאלת השאלה – האם הוא באמת מדבר צרפתית, או שמא המוח שלו חושב שהוא מדבר צרפתית?

פריז בשלג (צילום: אימג'בנק / Thinkstock)
Je suis Parisian? | צילום: אימג'בנק / Thinkstock

האיטלקי שלנו מתואר על ידי סביבתו כ"מלא באופוריה בלתי מוצדקת" כשהוא מצתרפת, ואפילו מנסה לשכנע את כל הסביבה ללמוד את השפה, למרות שכנראה ברור לו שהוא לא באמת טוב בה. יום אחד, למשל, הוא יצא לקנות קולב, התעקש לדבר עם המוכרים בצרפתית וחזר עם 70 כאלה. די ברור שמשהו נדפק בחיווטים שלו שם למעלה, גם אם רופאיו לא בהכרח מודים בזה. "יכול להיות שפגיעה במוח מסוגלת להציף מחדש ידע מוקדם של שפה זרה, גם אם הוא שטחי ונשכח, ולהפוך אותה להתנהגות קומפולסיבית", מסכמים החוקרים.

האיטלקי-צרפתי הוא חוליה אחרונה בשרשרת מקרים דומים של אנשים שהחלו לפתע לדבר יום אחד בשפה זרה שאינה חלק מחיי היומיום שלהם. בשנת 2010, למשל, התעוררה נערה קרואטית בת 13 מתרדמת של 24 שעות והחלה לדבר עם הוריה גרמנית שוטפת, ברמה שהם היו זקוקים למתורגמן. גם פה התברר שהשפה לא צנחה למוחה של הנערה, אלא שהיא החלה ללמוד גרמנית בבית הספר ואף נהגה לצפות בתוכניות טלוויזיה גרמניות כדי לחזק את השפה. עם זאת, דיווחים טענו שהיא מעולם לא הייתה ברמה של דיבור שוטף – ומכאן המוזרות והאייטמים בתקשורת. אלמנט מפתח נוסף במקרה הזה: הנערה שכחה לחלוטין איך לדבר את שפת האם שלה. וכאן המדע כבר יודע להפשיל שרוולים ולנתח לזה את הצורה.

עיקר שכחתי

מצב שבו אנחנו שוכחים שפה שלמה נקרא "אפזיה דו לשונית" (או "קריפטומנזיה"), והיא חלק קטן ממחקרים וממצאים של מדעני מוח על אנשים שמדברים שתי שפות ויותר. בלי להלאות בפרטים טכניים – שפות משניות אינן מאוחסנות במוח היכן שיושבת שפת האם שלנו, ולכן ייתכן בהחלט שהחלקים האחראים לדיבור שפת האם ייפגעו בעוד חלקים אחרים יישארו שלמים, קצת כמו שהסבירו רופאיו של האיטלקי.

המוח מתייחס לשפה הראשונה שאנו לומדים כפי שהוא מתייחס לידע של שאר הפעולות הבסיסיות שאנחנו רוכשים (הליכה, קפיצה וכישורים מוטוריים אחרים). כל אלה שייכים לממלכה שנקראת "זיכרון פרוצדורלי" – דברים שאנחנו עושים בלי לחשוב עליהם. אבל כשאנחנו לומדים שפה חדשה, היא משויכת לתחום שנקרא "זיכרון הצהרתי", ובו נמצא כל שאר הידע שיש לו כללים וחוקים שצריך לזכור שכניגשים אליו (כמו למשל מתמטיקה, גיאוגרפיה או היסטוריה). בשלב מסוים, כשהמוח מבין שהידע הזה כאן כדי להישאר, הוא מסוגל להעביר את חלקו או רובו לתוך הזיכרון הפרוצדורלי, אבל חלקים ממנו תמיד יישארו בחלק החושב והמודע.

המוח הוא איבר מורכב שיודע להשתמש בחלקים שונים שלו סימולטנית, אבל שני החלקים המדוברים הם נפרדים לחלוטין, ולכן פגיעות כמו טראומות או גידולים באזור מקומי במוח יכולים למחוק לחלוטין שפה אחת, אבל להשאיר אחרת במלואה. הנערה הקרואטית, הסבירו נוירולוגים, סבלה מנפיחות או דלקת בחלק הפרוצדורלי-תודעתי של המוח שאחסן את השפה המרכזית שלה, ולכן לא הייתה יכולה לגשת אליה. יחד עם זאת, ברוב המקרים הדומים חוזרים כישורי השפה ברגע שהנפיחות יורדת, בין אם זה לוקח כמה שבועות או חודשים.

כל זה טוב, יפה ועדיין לא מסביר את רמת השליטה המדוקדקת של הנערה בגרמנית - ואת זה, אומרים החוקרים, הם עדיין לא מסוגלים לעשות. "המחקרים על מוח דו לשוני הם די מבולגנים, ואנחנו רק מתחילים להבין למה מסוגל מוח שמכיל שתי שפות או יותר", הם אומרים. "מדובר בשדה מחקר שנוי מחלוקת, ומה שאנחנו לא יודעים מתעלה בהרבה על מה שאנחנו יודעים. זה הולך להישאר ככה בזמן הקרוב". בין הדברים שאין להם הסבר, רק עדויות סטטיסטיות: לדוברי שתי שפות יש יתרונות בביצוע מטלות קוגניטיביות, אנשים דו-לשוניים מחלימים טוב יותר משבץ מוחי, ויש להם עמידות מוגברת בפני דמנציה.

טוב, מספיק עם מדע ועובדות הגיוניות. בואו נעבור להסברים יותר מעניינים לקסנוגלוסיה.

האופציה הספיריטואלית

הנה הסבר נחמד להצמחת שפה זרה בן לילה: גלגול נשמות! כלומר, השפה המפתיעה היא שארית של חיים קודמים שצפה על פני השטח (יש בודהיסטים בקהל?).

את התיאוריה פיתח דוקטור איאן סטיבנסון, ראש מחלקת הפסיכולוגיה של אוניברסיטת וירג'יניה, שהקדיש את הקריירה שלו לחקר חיים קודמים. אחד המקרים המפורסמים שבהם נתקל סטיבנסון הוא של עקרת בית מפנסילבניה שתחת היפנוזה החלה פתאום לדבר בקול נמוך בשבדית שמעולם לא למדה או ידעה, ולטעון שהיא גבר בשם ג'נסן ג'קובי שנולד במאה ה-17.

יש עוד: בשנת 1953 נתקל פרופסור באוניברסיטה בבנגל בילדה הודית בת ארבע שהצליחה לשיר ולרקוד בבנגלית למרות שלא היה לה שום ידע מוקדם על התרבות או השפה, וטענה שהיא אישה בנגלית שלמדה לרקוד מחברה טובה. מקרה שלישי: בשנת 1977 החל אסיר בכלא אוהיו לפתח פיצול אישיות מוזר במיוחד. אישיות אחת הייתה שייכת לעבדול, שדיבר ערבית שוטפת, ואילו השנייה נקראה רוגן ותקשרה בסרבו-קרואטית שוטפת - למרות שהאסיר מעולם לא עזב את גבולות ארה"ב, מעולם לא למד שפות וכלל לא היה מודע לשני הדיירים בראש שלו. היה גם ילד פיליפיני שהחל לדבר בשפת הזולו, נהג מרוצים צ'כי שהפגין אנגלית-בריטית מדהימה לאחר תאונה, אנשים שהחלו לקשקש בשפות עתיקות ומתות וכן הלאה.

לפי התאוריה של סטיבנסון, יש מקרי קיצון - טראומה, מחלה, פגיעות בראש, שוק חשמלי או היפנוזה - שמסוגלים להציף את החיים הקודמים שלנו, מה שלעתים מתבטא בשפה שבה דיברנו. הוא טען שהתופעה הזו אופיינית יותר לילדים, שנוטים לזכור טוב יותר את הגלגולים הקודמים, ולעיתים אפילו לא היו זקוקים להיפנוזה או טראומה כדי לתאר מקומות, פרטים וסימני לידה של אנשים אחרים שאין להם שום יכולת הגיונית לדעת עליהם.

לא קונים גלגול נשמות? הסברים על-טבעיים אחרים לתופעה כוללים זיכרון גנטי (שמכיל אינפורמציה על אבותינו הקודמים), טלפתיה (שבאה לידי ביטוי בשפה שחוצה את גבולות הזמן והחלל), וכמובן תקשור בין ממדי (עם רוחות במצב תודעתי אחר). אופציה פופולרית נוספת – דיבוק, רוח רעה או שד שמצליח להשתלט לרגע על הגוף ולדחוק את הנשמה הצידה. למעשה, דיבור בשפה זרה או מוזרה נחשב בימי הביניים לאחד מארבעת הקריטריונים שאפיינו דיבוק שטני באדם (האחרים היו כוח על אנושי, הפגנת ידע שהאיש אינו יכול לדעת וזעם בלתי נשלט כשבאים במגע עם סמלים קדושים). השלב הבא היה כומר, צלב, "כוחו של ישו מאלץ אותך" וכל זה.

חג לשונות תעשה לך

אם אנחנו כבר בנושאי דת ואמונה, נלך עוד קצת אחורה: המקרה הראשון והעתיק ביותר של קסנוגלוסיה תועד בכלל בברית החדשה, במהלך חג ה – איזה קטע – שבועות.

לאחר מותו, תחייתו ועלייתו לשמיים של ישו נשלחו 12 תלמידיו להפיץ את תורתו ברחבי העולם, ובין היתר מסופר כי הטיפו אותה בשלל שפות זרות ולא ידועות שהם עצמם לא מכירים (הם הגיעו לירושלים ודיברו אל ההמון המורכב מעמים רבים ושונים שמדברים שפות שונות - אבל בכל זאת שמעו את הדברים בשפתם שלהם). זוהי כמובן תפנית חיובית של 180 מעלות מהרעיון של דיבוק, ולפיה מדובר במתנה קדושה מן האל. או במילים אחרות – גלוסולליה. "דיבור בלשונות".

גם פה מדובר באימוץ שפה זרה שאינה חלק מלשון הדובר, אבל היא עד כדי כך זרה שהיא לא חלק ממאגר השפות שידוע לאנושות. הספקנים יפטרו את זה כסתם ג'יבריש קקפוני, אבל האם דות'ראקית או קלינגונית הן ג'יבריש? אלה שפות שאמנם לא נמצאות בשימוש שגרתי, אבל יש בהן חוקיות כלשהיא, צליל והגיון תחבירי. בגלוסולליה, ההברות שמרכיבות את המילים הן בדרך כלל הרכבה מחדש בסדר שונה של הברות שלקוחות משפתו העיקרית של הדובר. ואם קסנוגלוסיה מופיעה בהשפעת היפנוזה או טראומה, כאן מדובר בעיקר בפעולה אחרת לגמרי: תפילה.

רוב דוברי הגלוסולליה עושים זאת בזמן שהם מתפללים, ולדידם באופן לא רצוני - כך שהטענה היא שמדובר בצורה הטהורה ביותר של תפילה ואמונה, מעבר להגבלות ולמוסכמות של השפה המדוברת. מכירים את תוכניות הדת האלה שבהן מטיף נוצרי אדוק פונה לקהילת מאמינים בנאום נחוש וחוצב להבות, טוען שהוא יכול להחזיר מאור עיניים לעיוורים ולהעמיד נכים על הרגליים, ואז מישהו בקהל מתעלף מרוב כוח האמונה? אז כזה. הדוברים טוענים שהם מסוגלים להתחבר לאל ולתת לו לדבר מגרונם, ולמרות שהם עצמם בשליטה על הווליום וההגייה, חלקם מכנים את התופעה "דיבור בלשון מלאכים" או "דיבור שמימי".

מגדל בבל (צילום: ויקיפדיה)
השפה שדיברו בה במגדל בבל? | צילום: ויקיפדיה

גם את זה המדע לא בדיוק יודע להסביר, אלא רק לנתח. המחקר הרציני הראשון על גלוסולליה נערך בשנת 2006 באוניברסיטת פנסילבניה, ובמסגרתו נבדקו צילומי מוח של חמש נשים מאמינות כשדיברו בלשונות. התגלה באופן מפתיע שהפעילות במרכז הדיבור במוח פוחתת, בעוד שהפעילות במרכז הרגש גוברת. אחת המסקנות שהוצעו היא שזה בכלל לא דיבור בשפה כלשהי, לפחות לא מבחינת המוח, שלא מטריח אפילו את האונה הקדמית. אצל נזירים בודהיסטים במהלך מדיטציה, או נזירות פרנציסקיות שמתפללות באנגלית, הפעילות באונה הקדמית דווקא עולה - כך שהמדע תומך לכאורה בטענות של הדברנים הללו. על פני השטח מסתמן שהם עצמם לא באמת מדברים והמוח שלהם נראה נכנס למצב של טראנס חסר שליטה. אז אולי מישהו באמת עושה את זה במקומם?

מחקר נוסף שנערך לפני כשלוש שנים במיסיסיפי בחן את סיפורה של אישה בת 44 שהתלוננה על כאבי ראש וכאבי שרירים במשך ארבעה חודשים. מכריה ידעו לספר שהיא מדברת בלשונות כבר 20 שנה, אבל בטראנסים האחרונים היא גם מרימה ומטלטלת את ידה השמאלית באופן לא מודע. כל הבדיקות הרפואיות  - כולל סריקת מוח ובדיקת EEG - חזרו תקינות, ואז ביקש הצוות הרפואי מהאישה לדבר בלשונות בזמן הבדיקות. מספר דקות לאחר מכן החלו להופיע זרמים חשמליים בחלק האחורי של האונה הטמפורלית הימנית שלה, החלק שמסוגל בין היתר לשלוט בצד השמאלי של הגוף. הספקנים אומרים: ייתכן שהיד עצמה גורמת לתנועה במוח ולא להפך, וייתכן שהתופעה הזו התפתחה אצלה בלי קשר לגלוסולליה, וייתכן שהזרמים החשמליים לא קשורים בכלל כי מה פתאום הם הופיעו עכשיו ולא לפני 20 שנה. אז מה לעזאזל קורה שם?

החל קשקשת  

דבר אחד המדע יודע: לשלול את האפשרות שהאנשים האלה הם סתם חולי נפש. דו"ח במגזין American Journal of Human Biology בשנת 2001 הגדיר גלוסולליה כ"דפוס של התנהגות דתית עם תוצאות ביולוגיות" (שחלק מהן, אגב, הוא הפגת מתחים). מתברר שבזמן דיבור בלשונות מופחתות רמות הקורטיזול - הורמון שגורם בין היתר ללחץ נפשי -ועולות רמות אנזים האלפא-עמילאז, שקשור לשחרור של אדרנלין למערכת העצבים. כל זה אומר שאם האנשים האלה אכן מהווים כלי עבור תודעה של מישהו אחר, עושה רושם שהם די נהנים מזה.

האם כל אחד יכול לדבר בלשונות? האם אפשר לפתח נטייה כזו? חוקרים משערים שאנשים המפגינים סינדרום של תלותיות מסוימת (אמונה שקבוצה לא יכולה לפתור את בעיותיה בלי עזרה מבחוץ) עשויים להיות "קורבן" טוב יותר לגלוסולליה, ואילו אחרים טוענים שזה בכלל מושפע גנטית על ידי נטייה לייצר רמות גדולות של דופמין (תא עצב שאחראי על תהליכי הקשב והמחשבה), שמאפיינים גם אנשים שרגישים יותר להיפנוזה. או שהכל בלוף אחד גדול, תרמית עולמית שנטפלת לאנשים חלשים ומושפעים בקלות וגורמת להם לפלוט מילים ולהאמין שזו שפה.

כל עוד אף אחד לא מציע הסבר מדעי אחר שמניח את הדעת, אתם מוזמנים לחפש glossolalia  ביוטיוב ולהחליט בעצמכם. אם הכרעתם שמדובר בבולשיט, הצגה, משחק, נשמח אם תסבירו לנו מה עובר על הילדים האלה ואיך אפשר להשיג את הסוכנים שלהם.