הוא נולד בגרמניה ב-1965 – בן לאם מסרביה ואב ממצרים – ובנעוריו התברר כשחקן כדורגל מוכשר. יום אחד, הוא וחבריו הלכו להתאמן בחדר הכושר ושם ראה לראשונה במו עיניו בודיבילדר אמיתי. מאותו רגע, האובססיה לפיתוח גוף השתלטה על חייו.
אל סונבאטי השתתף במהלך חייו ביותר מ-50 תחרויות בודיבילדינג, הראשונה ביניהן הייתה בגרמניה כשהוא היה רק בן 20. הוא אמנם סיים אותה במקום ה-6, אבל זכה לקבל תשבחות מהשופטים – שציינו שהיו לו את שרירי הבטן האיכותיים ביותר מבין כל המשתתפים.
ההישג המשמעותי ביותר בקריירה שלו הייתה בתחרות "מר אולימפיה" בשנת 1997, אז הוא זכה לפגוש את ארנולד שוורצנגר והגיע למקום השני בעקבות הפסד לשרירן דוריאן ייטס – הפסד שהרגיז אותו במשך זמן רב.
"היה לי את מבנה הגוף הטוב ביותר בתחרות ואפילו ורידים יפים יותר, בהשוואה לדוריאן ייטס", סיפר בריאיון אחרי התחרות. "היה לי את הגוף הכי סימטרי והכי פרופורציונלי, ולא היה לי אפילו שריר אחד קרוע. בניגוד אליי, לדוריאן היו המון שרירים קרועים".
אל סונבאטי הוסיף שהוא מעריך שהפסיד מיליוני דולרים בעקבות התחרות והוסיף: "הפרס הזה נגזל ממני. הפסדתי לפחות 5 מיליון דולר בכספי חסויות. רימו אותי. האמון שלי בשופטים לעולם לא יהיה אותו הדבר". על אף ההישגים שלו בתחום, השרירן מעולם לא זכה בתחרות "מר אולימפיה" – ובזמנו קיבל את הכינוי "מר אולימפיה הלא רשמי".
מות הפרופסור
מעבר לעיסוק שלו בענף השרירנות, אל סונבאטי היה מוכר כאיש אשכולות. הוא היה בוגר תואר בהיסטוריה, מדעי מדינה וסוציולוגיה באוניברסיטת אוגסבורג בגרמניה וידע לדבר כמה שפות, כולל אנגלית, גרמנית וערבית. כתוצאה מכך, הוא היה מוכר בענף גם בתור "הפרופסור".
אל סונבאטי התאמן לתחרויות בודיבילדינג עד אמצע העשור הראשון של שנות ה-2000, כאשר התחרות הרשמית האחרונה שלו הייתה ב-2005. כמה שנים מאוחר יותר, חלה הרעה משמעותית במצבו הבריאותי והוא אובחן עם מחלת לב וכליות.
בגיל 47, הוא הגיש בקשה לעבור השתלת לב לאחר שאובחן עם מחלה קשה – אולם הבקשה נדחתה. מאוחר יותר, הוא עבר טיפולי דיאליזה בעקבות החמרה במצב הכליות שלו. ב-20 במרץ, 2013, הוא טס לבקר את בני משפחתו בקהיר ושם הוא הלך לעולמו מתוך שינה.