תגידו מה שתגידו על המוות, לפחות הוא החלטי. היית ועכשיו אתה כבר לא. אלא אם אתה קם מחדש לחיים בדרך להלוויה של עצמך.
המשפחה של קומאר מרוואד ליוותה בלב כבד את גופתו לקבורה כשמשהו נראה להם מוזר: המנוח בן ה-17 החל להזיז את ידיו ורגליו. מניסיונם עם מקרי מוות, זה לא היה אמור לקרות. בטח לא הרגע שבו הוא התיישב בבת אחת והחל להתנשף.
האירוע הזה, שבמזל לא נגמר בהתקף לב של אחד האבלים, התרחש השבוע בכפר ההודי מנאגונדי, כ-560 ק"מ דרומית למומביי. קומאר מרוואד, בן 17 שנשר מהלימודים ועבד בבנייה, ננשך על ידי כלב משוטט שהיה נגוע ככל הנראה במחלה מדבקת, כי חומו של קומאר עלה לרמה מסכנת חיים והוא אושפז בבית החולים וחובר למכונת הנשמה. חכו, היא תעשה קאמבק בסוף הסיפור.
לאחר שמצבו של קומאר לא השתפר הוחלט בעצה אחת עם המשפחה לנתק את קומאר ממכונת ההנשמה כדי לחסוך ממנו סבל מיותר. "החלטנו לקחת אותו הביתה אחרי שהרופאים אמרו שהסיכויים שלו לשרוד ללא המכונה נמוכים מאוד", סיפר ל"Times of India" גיסו של קומאר.
כשהמשפחה הגיעה הביתה, קומאר כבר לא נשם ולא הראה כל סימן חיים. בשלב זה החלו ההכנות להלוויה, שבסופן יצאה המשפחה למסע בן קילומטרים ספורים אל האתר שבו היא הייתה אמורה להיערך. קרובי משפחה כבר נאספו שם כשהמנוח ניעור לחיים.
מה לעזאזל קרה שם? ד"ר מאהש נילקהאנטאנאבר, שטיפל בקומאר בסיבוב הראשון, מאשים את הכלב: לדבריו, קומאר נדבק ממנו במנינגואנצפליטיס, שהיא דלקת אקוטית של פרנכימת המוח. זה לא ממש מסביר איך הוא מת וחי וכל זה, אבל תראו כמה מילים ארוכות הכנסנו בפסקה אחת.
קומאר הובהל שוב לבית החולים וחובר מחדש למכונת ההנשמה. נראה שיצא מכלל סכנה, למרות שבמקרה שלו לא היינו מהמרים על כלום.
(מקור)