"כשרופאים אמרו לי שאני אולי אהיה עיוורת, אמרתי להם שאני לא רוצה לחיות יותר": אישה צעירה מארה"ב כמעט איבדה את חוש הראייה שלה בגלל תאונה הזויה במטבח. סמנתה ד'אפריל, בת 19 משיקאגו, נאלצה לעבור תהליך שיקום ארוך ואינטנסיבי אחרי שסיר עם מים רותחים התפוצץ לה בפרצוף.

סמנתה סיפרה לכתבים כיצד היא רצה לשירותים אחרי שרסיסי זכוכיות מהמכסה של הסיר חתכו לה את העיניים. אמה פינתה אותה לבית החולים, שם היא אושפזה תחילה במחלקת כוויות.

"סבלתי מכאבים חזקים כל כך שהגוף שלי התחיל לקרוס. היו צריכים לתת לי מורפיום רק כדי שאני אוכל לחזור לנשום כמו שצריך", אמרה סמנתה. לטענתה, בימים הראשונים היא אפילו לא הצליחה לפקוח את עיניה בגלל הנפיחות. מאוחר יותר, התברר שהתקרית הותירה אותה עם כוויות חמורות בעפעפיים וחתכים בקרניות העיניים.

@samanthadaprile

♬ original sound - rico

View this post on Instagram

A post shared by Ryan D'Aprile (@ryandaprile)

סמנתה סיפרה שהלילות הראשונים בבית החולים היו קשים כל כך שהיא בקושי הצליחה לישון. מדי יום, אחיות היו פוקחות את עיניה בכוח כדי לטפטף פנימה אנטיביוטיקה ולמרוח לה משחה אנטי-דלקתית. בשאר הזמן, היא הייתה ערה לחלוטין, עם עיניים עצומות, וסבלה מכאבים איומים.

"השתגעתי מהעובדה שלא יכולתי לראות שום דבר", סיפרה סמנתה. "ביום השלישי בבית החולים, הרופא פקח את עיניי בכוח כדי לבדוק את מצבן. הוא אמר שהעיניים שלי נראות כאילו מישהו לקח תער וחתך אותן".

לטענתה, רופאים העריכו שרוב הסיכויים שהיא תסבול מלקות ראייה כלשהי בעקבות התאונה – ככל הנראה עיוורון צבעים. "התפללתי לאלוהים שלוש פעמים ביום שיחזיר לי את היכולת לראות", הוסיפה סמנתה. "באותו זמן, זאת הייתה התקווה היחידה שלי".

"פעם הייתי מרדנית – היום אני בקושי יוצאת מאזור הנוחות שלי"

סמנתה הצליחה לפקוח את עיניה בכוחות עצמה רק ביום החמישי אחרי התאונה. אולם, זה גרם לה לסבול מכאבים קשים. שבועיים מאוחר יותר, באורח נס, העיניים שלה החלימו והיא חזרה לראות כמו בימים שלפני התאונה.

View this post on Instagram

A post shared by Sam (@samanthadaprile)

בת ה-19 אמנם חזרה לתפקוד מלא, אבל סיפרה שהיא עדיין מתמודדת עם טראומה נפשית בעקבות התקרית. "אני סובלת לפעמים מהתקפי חרדה בגלל התאונה, אבל למדתי להתמודד איתם", סיפרה סמנתה. "פעם הייתי ממש הרפתקנית ומרדנית. היום אני בקושי יוצאת מאזור הנוחות שלי. למרות זאת, אני מודעת לכך שזה נורמלי וחלק מתהליך ההחלמה שלי.

"התוכניות שלי לעתיד הקרוב הן לסיים את הלימודים ולהתקבל לעבודה בשיווק. אבל איך שאני רואה את זה, המטרה העיקרית שלי בחיים היא לחיות את חיי עד הקצה, וליצור כמה שיותר זיכרונות טובים עם חבריי ובני משפחתי".