צ'וטו קומאר ההודי בן השש איבד את אביו בגיל שנתיים וחייו הדרדרו ללא היכר. הילד העני תועד יונק חלב מכלבת רחוב כדי לדכא את הרעב, אך לדבריו "היא אוהבת אותי ואני אוהב אותה". בדומה למיתוס המפורסם על הקמת רומא - רמוס ורומולוס שגודלו על ידי זאבה - גם צ'וטו יונק את חלב הכלבה ישירות מהעטין ברחוב.
"המשפחה שלנו מאוד ענייה ולפעמים אני רעב", הסביר הצעיר בפשטות. "היא לא נושכת אותי. למעשה, היא מתייחסת אליי כאל אחד מגוריה - אני אוהב לשחק עם הכלבים, הם חברים שלי". צ'וטו חי עם אמו שניצ'ארי דווי בת ה-37, סבתו אמייה בת ה-60 ושני אחיו, בולה בן ה-14 ומאהש בן השלוש בבקתת בוץ בכפר במדינת ג'הרקאנד בצפון מזרח הודו.
רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים משעשעים, מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק
אחרי שאביו מת לפני כארבע שנים המשפחה התקשתה להתפרנס; אחיו הגדול פרש מהלימודים כדי לעבוד אבל משכורתו בבית המלון הסמוך לביתם מסתכמת ב-85 שקלים לחודש (1,200 רופיות הודיות). האם והסבתא יוצאות מדי יום ליער לאסוף עצים להסקה וללקט מזון וסל המזון היומי שלהם כולל לרוב ירקות ולחם ביתי.
לפי נתונים האו"ם, מחצית מהילדים עד גיל שלוש סובלים מתת תזונה באזורים הכפריים של ג'הרקאנד וכשאביו מת, צ'וטו בן שנתיים החל לבלות זמן רב בחברת להקת הכלבים המשוטטים. הוא לא הלך כמובן לבית הספר ופיתח קשר קרוב עם חבריו היחידים.
אחרי כמה ימים בהם בני המשפחה לא אכלו אוכל מוצק ושתו חלק, שניצ'ארי שמה לב שבנה מתיישב על הקרקע ויונק מהכלבה. "הייתי בהלם", היא סיפרה. "רצתי לשם לקחת אותו אבל מאז בכל פעם שהוא רעב הוא חוזר להרגל - אני כבר לא מתנגדת כי אני יודעת כמה הוא רעב".
"הכלבים מעולם לא תקפו אותו ולעתים קרובות צ'וטו רוכב על גב הכלבה והיא מלקקת אותו בזמן שהוא יונק כאילו הוא היה באמת אחד מגוריה", סיפרה האם. לדבריה, הכלבה אפילו נובחת לעתים מחוץ לביתם וקוראת לצ'וטו לצאת לשחק.
שאר ההורים בכפר קיבלו את התופעה בדאגה וחששו שילדיהם גם יפתחו תיאבון לחלב כלבות, וכתוצאה מכך יגרמו להתפרצות כלבת. "השכנים ניסו לשכנע אותנו שהוא ימות אם הוא ימשיך אבל שום דבר לא השתנה", אמרה שניצ'ארי.
לבסוף הלשינו תושבי הכפר לרשויות שרשמו את צ'וטו לבית הספר, שם הוא זוכה לארוחה בחינם מדי יום, ומשפחתו קיבלה כרטיס מזון המסייע להם ביום-יום. אך למרות כל העזרה, צ'וטו והכלבה פיתחו קשר כה הדוק שהיא ממשיכה לבקר אותו והוא ממשיך לינוק מכוח ההרגל.
"אני שותה את החלב שלה שלוש פעמים ביום והוא מתוק כמו סוכר", סיפר צ'וטו. "הרבה אנשים לא אוהבים שאני חבר של הכלבים אבל אני מאושר ואם היא לא מסתובבת ליד הבית אני יוצא לחפש אותה מחוץ לכפר. היא תמיד שמחה לראות אותי ותמיד שמחה לתת לי חלב".
(מקור)