בואו לא ניתמם, סלפי הפך להיות חלק מהחיים שלנו. אנשים לפעמים כבר לא אומרים בכלל "תמונה" יותר – רק הסלפי הזה והסלפי וההוא. בכל מקום – סלפי. בטבע, על האייפל, בעיר, בכפר. יש אפילו מקלות סלפי ועוד שלל גאדג'טים ואביזרים להשלמת הסלפי. אובססיית הסלפי עוררה אמנית בשם סטפני לי רוז לנקוט במחאה יצירתית במיוחד שמטרתה להדגיש ולהזהיר את האנושות מפני מה שהיא רוצה כאקט בעייתי.
סטפני מתארת את היצירות שלה כ"אנטי סלפי". היצירה שלה היא בעצם סוג של פרפורמנס בו האמנית מעמידה פני מתה במקומות רנדומליים, רובם אתרי תיירות פופולריים מפורסמים והומי אדם. האמנית פשוט צונחת לרצפה עם הפנים למטה, עושה את עצמה מתה לכמה דקות בזמן שאנשים מצלמים אותה.
סטפני כותבת באתר שלה, בו מתועדת סדרת הצילומים, להם היא קוראת "סטפדיז": "הצילומים מעוררים דיון בתמותה, על תפקיד הצילום וכמו כן מעוררת את הדמיון. שום דבר לא מתוכנן או מוכן מראש בתצלומים הללו. אין ציוד, תאורה או תנאים מיוחדים שמתקיימים בהם. אם אני רואה סיטואציה שאני חשה צורך להתגרות בה, אני עושה את ה'סטפדיז'. זה היופי בהם, כל תמונה היא כמו איזו נקודה קטנטנה ביום. זו התחושה האמיתית ביותר של מה שצילום אמור להיות בעיניי – הוכחה פיזית מוחשית של 'הייתי כאן'".
רוז מאד רצינית לגבי הסטפדיז שלה, והייתה מוכנה לשים את ההיגיינה האישית שלה בסיכון לטובת הפרויקט. היא הודתה בריאיון לעיתון מטרו האנגלי כי הפה שלה בהחלט נגע בשתן בזמן ששכבה מתה בשירותים בסן פרנסיסקו וכמו כן פגשה מקרוב מאוד צואת כלבים יותר מפעם אחת.... חוץ מאת תחושת הניקיון האנושית הבסיסית, השכיבה על הרצפה גם הרסה לה לא מעט בגדים, אבל זהו מחיר שהיא שמחה לספוג בשם האמנות. במספר פעמים רוז התבקשה למחוק את התמונות שלה ואף גורשה ממספר אתרים, אך בשביל האמנות – היא מוכנה להקריב את עצמה בשביל העלאת המודעות נגד תרבות הסלפי נגדה היא יוצאת: "שכחנו מה זה לצלם תמונה, או לנצור תמונה. הכל מרוטש ועובר עיבודים. אני מבקשת לחזור לראות ולצלם תמונות אמיתיות, אנשים אמיתיים. אסור לי להיות מחוברת למצלמה אלא להפוך להיות אובייקט עבורה." ואם זה נשמע לכם ביזאר ומדהים כמו שזה, מוזמנים לעקוב אחריה.