כשמביטים על הסטודיו של אופיר "פירוש" לוי בקיבוץ גבעת עוז, קל לטעות ולחשוב שמדובר במקדש אפריקני או פיסה שנשתלה מעולם מיסטי הרבה יותר מזה שמוכר לנו היום. בפועל, קורה שם משהו שיש שיגידו שהוא מופלא ויש שיגידו שהוא מטריד: אל הסטודיו המטורף הזה, פירוש אוסף עצמות בעלי חיים שמתו בטבע או שנדרסו ומפיח בהם חיים חדשים כשהוא משתמש בהן כחומר גלם למסכות עם מוטיבים ודימויים מעולם בלתי נדלה.
העיסוק המטורף הזה לוקח ממנו חלק נכבד מהזמן כיום, אבל לדבריו, זה התחיל לחלוטין במקרה. "הדבר הזה התחיל כעיצוב לחדר שלי לקיבוץ. רציתי איזה מסכה פגאנית כזו. הלכתי לחפש דברים בשדות. היה לי חשוב לשמור על אותנטיות. אם כבר מסכה פגאנית אז מחומרים אותנטיים", הוא מספר על ההחלטה שהכניסה את האומנות לחייו. "לקחתי עצמות שמצאתי, עיצבתי איתן משהו ולא יצא מה שרציתי לתלות בחדר, אז עשיתי עוד ועוד. לאט-לאט התחיל להתפתח לי פנתיאון של מסיכות פגאניות שזה משהו שמאז שהתחלתי עם זה, כל הזמן הולך איתי". עד מהרה, פירוש מקבל מהקיבוץ חדר שישמש בעבורו כסטודיו וכל זה הופך לעיסוק של ממש – כלי עבודה, חומרי יצירה ועוד.
אין צורך לקרוא לחבר'ה עם החלוקים הלבנים
באותם הימים הוא עבד בענף השקדים של הקיבוץ ובנגריה של קיבוץ מגידו הסמוך. ביקור בתערוכות לא היה ברשימת התחביבים שלו ובחוג הסובב אותו הוא לא הכיר אמנים. את ההשראה, כך הוא מספר, הוא קיבל רק מהטבע ומבעלי החיים. "לא ראיתי שום דבר כזה קודם", הוא אומר ומספר שנשאל לא מעט אם ראה יצירות שכאלו בעבר. "כל העבודות האלה הם יותר מסתם איזה משהו על הקיר. כל עבודה וכל מסכה מסמלות תקופה, זמן, רגש. אין לי משהו ספציפי שאני יכול להצביע עליו. מצבי רוח כאלה".
בהתחלה, כשלקיבוץ החלו לזרום עוד ועוד עצמות, החבר'ה, כך פירוש מספר, הרימו גבה. "בהתחלה חשבו שאפשר לקרוא לחבר'ה עם החלוקים לבנים ולסגור אותי בחדר. לאט-לאט הדברים התהוו, אמרו 'וואו איזה יופי', אבל בגלל שזה חברים ומשפחה לא האמנתי". בהמשך, פירוש מבין שיש לו שותפים לעיסוק. חברים וחברים של חברים מתחילים להתקשר ולספר על פגרים שמצאו לצד ועל אם הדרך. "עצמות של פרה הם כבר כמו גרעינים בשבילי", הוא מתלוצץ ומוסיף, "אני מחפש עכשיו דברים מיוחדים יותר".
"בשלב מסוים כשהייתה לי מסה גדולה, ישבתי אצל חברה והשכן שלה שראה את המסכות סיפר לי על מגזין 'אף'. שלחתי להם תמונות, הם חזרו אליי ואחרי כמה חודשים נוצר לו סיפור וסרט (הגרסה המלאה כאן) על חיי היום-יום והעשייה שלי", הוא מספר. מכאן, המסכות הפגאניות כבר עשו להן כנפיים לתל אביב.
בשבילכם זה פגר, בשבילו זו יצירת אמנות
אני שואל על שיטת העבודה, ומקבל תיאור מפורט: "אם זה במצב יבש, אני פשוט שם אותו במצבור שלי. אם זה צלעות, חוליות, גולגולת, רגלים. אני משתדל לעשות מיונים. אם אני מוצא חיה דרוסה על הכביש, ואני יכול להשתמש בפרווה שלה או לסחוט אותה בלי שהיא תסריח לי את האוטו, אני לוקח אותה". בהמשך הוא מחטא את השלל שלו עם כלור ומייבש אותו אם יש צורך. מכאן, הוא ממשיך לנסר, לצבוע, לשייף ולהדביק. עד שקיבל את הסטודיו מהקיבוץ, היה עושה את זה בחדר שלו, אבל בשלב מסוים היה צריך מקום.
בין היצירות שלו תוכלו למצוא מסכה של איש-ציפור שמורכבת מעצם אגן של פרה; מסכה שמורכבת מגולגולת של חזיר, קרניים של חזיר ונוצות של הודו; מסכה שנקראת "חזיברה"; מסכה מגולגולת של פרה, אצטרובלים וקוצים של דורבן; מסכה שמורכבת מגולגולת של כלב, קרני תיש, נוצות של טווס ושיערות סוסים. הרשימה עוד ארוכה.
זה לא מרגיש לך קריפי לפעמים?
"ממש לא. יהיה קריפי אם אני אגיד שזה ממש מרגש אותי? כשאני רואה על הכביש גוש בשר מדמם וכל המעיים בחוץ, אני ישר עוצר את האוטו ורואה בזה גלם. זה עניין, זה גוף, זה חיים".
יהיו שיקראו לזה סוג של תאוות בשרים.
"זה לא בדיוק מעורר תיאבון. אני רואה בזה חומר גלם. משהו לעבוד איתו".
כיום פירוש הוא סטודנט לתואר ראשון באדריכלות נוף ברופין, אבל לדבריו, הוא לחלוטין התאהב באמנות. "כל זמן פנוי שיש לי אני משתדל לבלות אותו בעשייה ועבודה, אם הייתי יכול שכל החיים שלי יסבבו סביב זה. ודאי שהייתי רוצה".
החל מהיום (שני), היצירות של פירוש לא יהיו רק נחלת החברים והמשפחה ויוצגו לראשונה בפני הקהל הרחב בתערוכה בהפקת מגזין "אף" בפאב "כולי עלמא" בתל אביב. "אלו ימים מאוד לחוצים בשבילי", אומר מי שממש באחרונה קיבל את התואר "אמן". כעת, הוא נדרש כמה פעמים ביום לשאלה שהוא ממש לא חשב עליה – מה המסר שהוא מבקש להעביר. התשובה - "אין מסר". "שואלים אותי 'מה אתה אומר?'. לא הבנתי את השאלה בהתחלה. שכל אחד יבין מה שהא רוצה להבין". בהזדמנות זו, בפעם הראשונה מאז שהמסכות קיבלו חיים, הוא יקבל ביקורות גם ממי שלא מכיר אותו. הוא מצפה לה בקוצר רוח. "נראה אחרי התערוכה על איזה עץ גבוה יתלו אותי".