הם יכולים להיות מוקפים בחברים או מלאי ביטחון עצמי, לפחות למראית עין, להיות משכילים ובעלי קריירה מצליחה, אפילו קריירה צבאית. אבל, מסיבה פיזית או נפשית, בגלל משהו שקרה להם או שתמיד כך היו - זוגיות ואינטימיות הן כבר סיפור אחר מבחינתם, משהו שנראה בלתי אפשרי ממש. עבור אנשים כאלה, פותח טיפול הסרוגייט (מהמילה surrogate, "מחליף" או "ממלא מקום"), אחד הטיפולים החדשניים והמתקדמים בתחום המיניות והזוגיות.
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
סרוגייט, טיפול שהתחיל להתפתח עוד בשנות השישים, נועד לעזור לאנשים שלא התנסו מעולם ביחסים, או כאלה שהתפתחה אצלם חרדה מאינטימיות בעקבות טראומה כלשהי. הבעיות של המטופלים, בין אם פיזיות (כמו אימפוטנציה או שפיכה מוקדמת בקרב גברים, וכאבים בחדירה אצל נשים) ובין אם נפשיות, מתעוררות בנוכחות פרטנר. לכן, בשיטת הטיפול הזו "מצמידים" למטופל בן או בת זוג חלופיים לתקופת הטיפול, שנמשכת בין שלושה וחצי חודשים לחצי שנה. כך, המטופלים מקבלים כלים מעשיים באינטימיות ובמיניות, כשהמטרה היא שאחר כך יישמו אותם גם בחוץ, בזוגיות אמיתית.
ד"ר רונית אלוני, מנהלת מרפאה לטיפול ולשיקום מיני ומי שהביאה את טיפול הסרוגייט לארץ, מסבירה: "כמו שאיש אינו מעלה בדעתו להעלות לאוויר טייס קרב לפני שסיים בהצלחה אימונים בסימולטור - אין סיבה לשלוח לעולם הדייטים מטופל שמתקשה מאוד לעבור מדייט לסקס, או מסקס לקשר אינטימי, בלי שתרגל זאת קודם באווירה תומכת ואוהדת, תחת בקרה ופיקוח. סרוגייט נוצר מתוך גישה אתית למטופלים, כי בלי בני זוג - האפקטיביות של הטיפול יורדת".
ד"ר אלוני למדה בארצות הברית את נושא מיניות האדם, ולאחר מכן התמחתה בטיפול מיני. בין השאר, הקימה את המחלקה לשיקום מיני בבית לוינשטיין וכתבה ספרים בנושא. "במסגרת הלימודים בארה"ב, החלטתי להתמחות במיניות ושיקום, ונגלה לי עולם מרתק ומורכב שלא הכרתי. הבנתי שסרוגייט הוא התשובה האמיתית לאותם מטופלים, כל השאר זה דיבורים".
בשלהי שנות השמונים, הביאה את הטיפול לארץ, בשיתוף עם התנועה הקיבוצית: "לאחר שהרציתי בכנס לשיקום מיני, פנו אליי מהתחנה לשיקום של התנועה הקיבוצית, ויחד התחלנו בפרויקט; אפילו הרבנים של הקיבוץ הדתי נתנו אישור לטיפול. הכוונה הייתה להשתמש בסרוגייט לאנשים עם נכות פיזית בלבד, ורק לאחר שהסרוגייט התפרסם בעיתונות, החלו להגיע אנשים שאינם נכים".
ישראל של אז לא הייתה שמרנית מדי בשביל סרוגייט?
"רבים חושבים שישראל היא מדינה שמרנית, אבל זה דווקא לא נכון. החברה הישראלית היא משפחתית וזוגית מאוד, והמיניות והפוריות מתערבבות שתיהן בתרבות. לכן, יש הרבה יותר לגיטימציה לנושא מאשר במדינות אחרות. מעבר לכך, בישראל יש מודעות לאיכות חיים, וגם רב תרבותיות שמשפיעה על המיניות, יש כאן נורמות משתנות".
הפתיחות לסרוגייט ובכלל למיניות לא מתבטאת רק בשיח הציבורי, אלא גם בחקיקה: "בית המשפט בישראל מכיר בסרוגייט, כך שבשונה ממדינות רבות בעולם - כאן יש את הלגיטימציה של המערכת. כלומר, אם אדם נפצע, בתוך סכום הפיצויים שנקבע לו, מחושב טיפול הסרוגייט. זה נובע מכך שאנשים צעירים מאוד נפצעים אצלנו, בשדה הקרב ובפיגועי טרור, והמערכת מרגישה מחויבת לעזור להם לחזור לחיים תקינים".
"פונים אלינו אנשים שניסו את כל האפשרויות האחרות"
עד היום, הכשירה אלוני עשרות סרוגייט (כלומר האנשים שמהווים את בני הזוג החלופיים) וטיפלה במאות אנשים. "בהתחלה חשבנו שאנשים בעלי רקע טיפולי, כמו אחים ואחיות, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים, יהיו סרוגייט טובים יותר. לימים הבנו שזה לאו דווקא נכון, כי דווקא אלה יכולים להיות טיפוליים מדי, והרי הם לא בתפקיד המטפלים. היום אנחנו בוחרים אנשים רגישים, מתחשבים וסבלנים, שבאמת רוצים לעזור לאחרים. למרות שהם מקבלים תשלום, יש בסרוגייט משהו אלטרואיסטי, ובייחוד אצל הנשים, שאומרות שזה תהליך העצמה משמעותי בשבילן. מישהי אפילו אמרה שזה כמו לתפוס את אלוהים בביצים".
עוד ב-mako בריאות:
>> לא תמימה: האם מדובר בטבעונות או בהפרעת אכילה?
>> דברים שרק רופאים יודעים: המדריך המציאותי לרופא בישראל
>> כוח מתפרץ: האימון המושלם לאחרי שבועות
ומי הם המטופלים?
"בדרך כלל, אלה הם אנשים בשנות השלושים והארבעים לחייהם. הם רוצים מאוד להיות בזוגיות, וניסו עד עכשיו דברים שלא הצליחו כמו קואצ'רים ופסיכולוגים, עד שהבינו שהם זקוקים למשהו יותר ממוקד ומקצועי. ל-50 אחוז ממי שפונה אלינו אין בעיה פיזית אלא חברתית: הם פוחדים ליצור קשר עם המין השני ולהיות באינטימיות, לא מצליחים לשתף פעולה בחיזור ובזוגיות. זו חרדה עמוקה, ולכן העבודה עם הסרוגייט היא נרחבת ומותאמת למטופל. הטיפול עצמו כולל שלבים שונים ממש כמו בזוגיות אמיתית - החל מההיכרות, דרך ההתיידדות ועד ההגעה לאינטימיות".
מה בנוגע למגדר ומגזר?
"יש אצלנו מטופלים גברים ונשים, דתיים וערבים. בנוגע לנשים, היה צורך לשבור סטיגמות, הן אצל אנשי המקצוע, שהפנו רק גברים לטיפולי סרוגייט, והן אצל הנשים עצמן, כדי שיבינו שגם להן מגיע להגשים את המיניות שלהן ושקיימת אפשרות טיפולית עבורן. כך, נשים החלו להגיע בהדרגה, והיום הן מהוות כ-35 אחוז מהמטופלים במרפאה".
מיכל (שם בדוי), בת 44, הייתה עד לא מזמן מטופלת במרפאה של ד"ר אלוני, ומעידה כי הגיעה לאחר שנים של תסכול וייאוש מהקיפאון בחייה. "הרתיעה שלי ממיניות אינה תוצר של נכות או אלימות, אלא מכלול של צירופי מקרים ונסיבות", היא מספרת. מיכל מעידה כי במשך שנתיים ניסתה הפסיכולוגית שלה לשכנע אותה להתנסות בטיפול סרוגייט, עד שלבסוף אזרה אומץ והסכימה.
במרפאה הכירו למיכל סרוגייט ("הוא היה רגיש ופתוח באופן יוצא דופן"), והיא החלה בטיפול הדרגתי מאוד שנמשך חמישה חודשים. "אני רגילה לשקר לגברים, כי אחרת איך מסבירים את חוסר הניסיון שלי?", היא מתוודה. "לסרוגייט לא היה טעם לשקר, אז כבר מהיום הראשון היו בינינו כנות ואמון. התהליך היה קשה ומביך, אבל הוא עמד לצדי, הוביל והראה לי עולם שלם שהכרתי רק מסרטים, ספרים וחיים של אנשים אחרים. המרפאה היא מקום שבו מחטטים בפצעים הכי גדולים ומחטאים אותם, ועצם ההזדמנות לדבר איתו בכנות על הבעיה הייתה הקלה עצומה מבחינתי".
מדבריה של מיכל עולה כי היא לא רק מעריכה את מי שהיה הסרוגייט שלה כאדם, אלא גם פיתחה רגשות רומנטיים כלפיו: "הטיפול שלי נגמר, וכרגע אני די שבורה. אבל, ההתקדמות שלי בחודשי הטיפול הייתה עצומה, וגם אם האתגר שעומד לפניי גדול ומפחיד - אני יודעת שלא אשאר לבד. הסרוגייט שלי חשף את החושניות שבי, ועכשיו אני מכירה בה, ומאמינה שההתנהלות הבין-אישית והמינית שלי משתנה".
ד"ר אלוני, מה קורה כשמפתחים רגשות?
"התפתחות רגשות היא חלק רצוי וטבעי בטיפול. אין מצב ששני בני אדם יהיו יחד ויפתחו את סגור ליבם - ולא יפתחו רגשות זה לזו, ובוודאי כשמדובר באנשים שזו חווית קרבה ראשונה עבורם. הרגשות האלה הם חלק מהטיפול, כי הרי אנחנו לא מלמדים אנשים לתפקד מינית ללא רגשות. אגב, זה לא תלוי במין וזה גם הדדי - מטופלים מפתחים רגשות כלפי הסרוגייט, ולהפך.
"בסיום הטיפול מתקיים תהליך פרידה, שגם הוא חלק מהטיפול. כלומר, צריך לדעת להיפרד כדי ליצור קשר חדש, מפני שמי שחושש מפרידה נמנע מיצירת קשר מלכתחילה. פרידות הן חלק מהחיים ולא תמיד הן נתונות לבחירתנו, וצריך לדעת להתמודד עם זה".
שינוי בקהילת הלהט"ב
ומה בנוגע ללהט"בים? אלוני מספרת: "תמיד הכשרנו גם סרוגייט להט"בים, אבל לא היה כמעט ביקוש. למעשה, עד לא מזמן ההומוסקסואלים שפנו אלינו, באו כדי לבדוק האם הם יכולים להיות הטרוסקסואלים, כלומר לתפקד מינית עם המין השני. בשנה האחרונה, התחילו לפנות אלינו גם הומוסקסואלים שיש להם קושי לבנות קשרים אינטימיים, כלומר לטיפול של גבר עם סרוגייט גבר ואישה עם סרוגייט אישה, וזה מצליח מאוד.
"תהליכי ההתקשרות בחברה ההומוסקסואלית שונים מהחברה ההטרוסקסואלית. לעיתים רבות, המפגש המיני מקדים את הזוגי, וכך למעשה אין 'רשת ביטחון' ואנשים שלא מתפקדים מינית לא יכולים לעשות את הצעד הראשון לתוך הקהילה. לכן, היכולת שלנו להקנות להם ביטחון עצמי בנושא הזה היא כל כך חשובה, ואחר כך הם נמצאים במקום אחר לגמרי".
את עוקבת אחרי המטופלים גם לאחר הטיפול?
"מיד אחרי הטיפול אנחנו רואים אחוזי הצלחה גבוהים מאוד. הרבה גברים מגיעים אלינו עם דימוי עצמי נמוך ולא 'מרגישים גברים'. תוך כמה חודשים, הם מרגישים שאישה יכולה ליהנות איתם ולהתענג, וזו תחושה מעצימה מאוד לאנשים שהרגישו כל כך שונים קודם. בהמשך - לא כל המטופלים נשארים בקשר איתנו, אבל אני רוצה להאמין שמי שנותר עם בעיות היה חוזר. יש גם כאלה שמנתקים את הקשר, ואז שולחים לי פתאום הזמנה לחתונה או תמונה של ילד שנולד להם. זה שווה את הכול".