אנחנו חיים בזמנים לא רגילים. אווירת משבר מסביב, אזעקות, שידורי חדשות בלופ, אנחנו ההורים מוטרדים ומדוכדכים. חשבתם שהילדים לא שמים לב? תחשבו שוב.
לילדים סיסמוגרף רגיש לקלוט מה עובר עלינו. אי אפשר באמת לעבוד עליהם. כשאנחנו במתח ובסטרס, הם קולטים את זה, וזה משפיע עליהם. הבעיה – לא תמיד הם יכולים להגיד לנו את זה, ולא תמיד הם מבינים את זה בעצמם. כמובן, זה תלוי בגיל הילד ובמידת בשלותו הנפשית, אבל רוב הילדים יראו מצוקה בדרכים לא ישירות. איך נדע אם הם במצוקה? שימו לב לסימנים הבאים:
- שינוי בהתנהגות: הילד פתאום שקט מהרגיל? מסתגר? או שאולי הפך עצבני ותוקפני שלא כדרכו? אולי הוא או היא נצמדים יותר אליכם וכאילו מחפשים תשומת לב? אלה עלולים להיות סימנים למצוקה נפשית.
- שינוי בדפוס השינה: הילד פתאום מתקשה להירדם? הילדה מתעוררת מסיוטים? הם דורשים להירדם בנוכחותכם או אפילו במיטתכם? גם אלה סימנים.
- שינוי בהרגלי האכילה: הילד פתאום מסרב לאכול? או אולי זולל יותר מהרגיל? הילדה דורשת מתוקים? יש פתאום שינוי במשקל? שימו לב.
דורשים מתוקים? אולי זה סימן | צילום: Askolds Berovskis, shutterstock - קושי חדש בבית הספר: המורה לא מבינה אבל לפתע הילדה לא לומדת כמו תמיד? גם חברתית לא מסתדרת? הילד פתאום מפריע? אלה יכולים להיות סימנים למצוקה רגשית.
- "כואב לי": הילד מדווח על כאבי בטן שלא חולפים? כאבי ראש בלתי נסבלים? כאבים בלתי מוסברים אחרים? תסמינים גופניים אלה יכולים להיות קשורים למצוקה רגשית.
- "מתנהג כמו תינוק": הילד חוזר להתנהגות או להרגל מהעבר (רגרסיה) – כמו מציצת אצבע, הרטבת לילה או "דיבור של תינוק". אלה בהחלט עלולים להיות סימנים לכך שמשהו מטריד אותו.
- "הר געש קטן": הילד הפך ליצור מתפרץ ובלתי צפוי? כעס ותסכול מאפיינים אותו שלא כבעבר? זהו סימן.
- ציורים מפחידים: חלק מהילדים מבטאים את המצוקה הרגשית שלהם באמצעות אמנות. הם עשויים לצייר תרחישי אימה - פצצות, מוות או מפלצות. הם עלולים פתאום לשחק במשחקי דמויות עם תסריטים מפחידים. היו רגישים לזה. גם זה עלול להצביע על מצוקה נפשית.
מצוקה רגשית מתבטאת באמנות | צילום: chuchiko17, shutterstock
אם אתם חושדים שילדכם חווה מצוקה רגשית, חיוני לנסות לתקשר איתו בפתיחות ובאורח מותאם גיל, ולנסות לברר עמו אם הוא חש במצוקה. פעמים רבות עצם המבט שלנו, השיתוף, ההבנה – די בהם כדי להרגיע את מצוקת הילד. במידת הצורך כמובן ניתן לפנות לתמיכה מאיש מקצוע מוסמך בבריאות הנפש שיכול להעריך את המצב ולספק הדרכה והתערבויות מתאימות. אבל חשוב לא להתעלם מהמצב ולחשוב ש"יחלוף לבד".
>> הילדים איבדו את זה? כך תתמודדו
ד"ר אורן טנא הוא מנהל המכון הפסיכיאטרי באיכילוב ומנהל מכון "מנטליקס" לרפואת הנפש