כשאנחנו מאבדים אדם אהוב, אחד הדברים הראשונים שמלמדים אותנו הוא לא לשפוט. תהליך אבל הוא תהליך פרטי ואינדבדואלי וכל אחד ואחת לוקחים את המסע המורכב הזה בדרכים משלהם. זה עצוב וקשה מלהכיל ולכן גם יכול להיות מאוד מתעתע ומבלבל: מהו תהליך אבל "תקין"? מתי ההתמודדות הופכת לחוסר התמודדות? מתי חשוב להתערב ולעזור לאדם האבל? ענת ריבלין, עובדת סוציאלית M.S.W ומטפלת E.M.D.R מוסמכת. חברה בקהילת המטפלים SomeBuddy, מאירה כמה נקודות חשובות בדרך.
אחד המקרים האחרונים ששמו זרקור על התמודדות לא פשוטה עם אובדן שייך לכוכבת הרשת עומר קינן ששיתפה כי היא מאושפזת במרכז לבריאות הנפש בעקבות אובדנים שחוותה. "קינן ידעה לעצור בזמן ולבקש עזרה מקצועית. החדשות הטובות הן שלפעמים, וידוי כזה של כוכבת רשת עשוי לתת פרופורציה ולחשוף את מחירי הפרסום וגם להזכיר לנו משהו חשוב: מותר להיות פגיעים בלי להתבייש בזה. עלינו לדעת לבקש עזרה, לעצור את המרוץ וללמוד לקבל את עצמנו על כל חלקינו", אומרת ריבלין ומסבירה כי "אובדן אדם אהוב הוא סוג של מצב דחק (stress) מבחינה פסיכולוגית, ככל שתחושת חוסר השליטה וחוסר האונים גבוהה יותר, רמת הלחץ גבוהה יותר. הצטברות של מספר שינויים או אובדנים גם היא מגבירה את רמת הלחץ. יש קשר ישיר בין רמות לחץ גבוהות, חוסר בתמיכה ועזרה לסיכוי למשבר נפשי אשר עלול לדרוש אשפוז פסיכיאטרי".
האם למפורסמים קשה יותר?
"אנשים מוכרים נאלצים לא פעם לתחזק תדמית על מוצלחת ונוצצת מעצם היותם חשופים מה שעלול לגרום לתחושת פיצול פנימית ולקריסה נפשית. אנשים מפורסמים שלא מקבלים ליווי רגשי מותאם עלולים למצוא את עצמם במצבים נפשיים לא פשוטים. כוכבי רשת עלולים 'להילכד ברשת' החשיפה והשעבוד לצורך להיראות טוב . לא פעם הצורך הזה מלווה ברמות מתח גבוהות, מה שמוביל לעתים לניתוק מהחלקים האותנטיים של פגיעות וכאב. אירועי קיצון של מוות עוצרים את הכל ומחזירים אותנו בבת אחת למציאות, לאמיתות החיים ולעצמנו. במצב הזה, המפגש עם המוות אינו קל. הוא דורש הסתגלות והתארגנות מחודשת".
מה נחשב תהליך תקין של אבל?
"ה'שבעה' ביהדות מאפשרת עצירה ומתן תמיכה לאדם האבל. ההלכה גם מנחה את המנחמים שלא לפנות לאדם האבל ולאפשר לו להחליט מתי לדבר ועל מה. בנוסף, לאחר מסירת ההודעה המרה ועד קבורת המת, האדם האבל פטור מן המצוות. ישנה הכרה בכך שבמצבו הנפשי הפגיע הוא לא מסוגל לפעול באופן רגיל וניתן לו פטור זמני ממחויבות למצוות. במצבי אבל ואובדן, התהליך נפשי התקין כולל:
1. הכרה וקבלה של המוות
2. התייחסות לפרידה ולכאב הכרוך בה ומתן מקום וביטוי לרגשות.
באופן זה ניתן לחוש, לזהות, לקבל, ולבטא את מגוון התחושות הכרוכות באובדן היחסים עם הנפטר, לשחרר את הניסיון הטבעי להיאחז בנפטר ולמעשה לפתח ברמת החוויה הפנימית סוג של "מערכת יחסים" חדשה ומותאמת עם הנפטר. "תהליכים אלה אלה יאפשרו לאדם האבל יכולת לבנות את החיים בעתיד באופן מסתגל יחד עם הזיכרון, נכונות לבניית מערכות יחסים חדשות ואימוץ דרכים חדשות להיות חלק מהעולם ומתוך כך גם להשקיע מחדש בחיים, ביחסים ובעתיד שיש בו תקווה ותהליכי יצירה והתפתחות", אומרת ריבלין.
האם יש "פרופיל" שעלול להתמודד עם אבל בצורה קיצונית מאחרים?
"קושי להתמודד עם אובדן ואבל עשוי להיות קשור למספר מאפיינים כמו: חשיבה נוקשה, קשיי הסתגלות בעבר, נטייה לקשרי תלות, רקע של אובדנים קודמים לא מעובדים או טראומתיים בעבר (האובדן הנוכחי עלול להוות טריגר להתפרצות רגשות הקשורים לאובדנים קודמים), תחושת אשמה, פספוס או חרטה הקשורה ליחסים עם הנפטר או אופן הטיפול בו, תפיסת האדם הנפטר או היחסים איתו כאידאליים או קושי כללי בביטוי רגשי והיעזרות באחרים".
מתי אשפוז צריך להילקח בחשבון?
1. רמת סבל ופגיעה עמוקות במיוחד
בתהליך אבל רגיל לרוב, במהלך הזמן ישנה השלמה, קבלה וחזרה לחיים יחד עם הזיכרון והצער. עם זאת, כאשר רמת הסבל והפגיעה היא קשה ועמוקה עם קושי בהסתגלות לאובדן, הדבר עלול ליצור פגיעה מתמשכת ועמוקה בחיים ובתפקוד עד כדי צורך באשפוז.
2. הזנחה מתמשכת של הצרכים הרגשיים
"צורך באשפוז עשוי לנבוע גם מהזנחה מתמשכת. מדובר בהזנחת תשומת הלב לצרכים הרגשיים, הישאבות לעבודה תובענית ומוקדי לחץ מרובים וקיצוניים, הזנחה של טיפול תרופתי, הזנחת ההקשבה לעצמי והיכולת לבקש עזרה ולהיעזר. הזנחה כזו יכולה להוביל לקריסה נפשית. האשפוז מאפשר עצירה ומסגרת עוטפת ומאזנת".
3. חוסר תמיכה מהסביבה
"משבר נפשי בעקבות אבל לא מעובד יכול להיות קשור לחוסר מתן אפשרות לשחרור וביטוי רגשי אותנטי. כשאין תמיכה מספקת או ביטוי ושחרור רגשי, הרגשות 'נתקעים' ומצטברים".
4. עיסוק יתר
"לעתים ישנו עיסוק יתר בנפטר גם לאחר זמן רב ממועד האובדן. לכל אדם יש דרך משלו להתאבל, אך כשהדבר נמשך זמן רב ולא מאפשר חזרה לתפקוד ועשייה, זהו 'פעמון אזהרה'".
מהם הסימנים לכך שאתם זקוקים לעזרה מקצועית?
- בכי מוגבר ומתמשך, התקפי בכי בלתי נשלטים
- אי שקט כללי. תחושה פנימית ופיזית של חוסר שקט וקושי בריכוז.
- קשיי תפקוד: קושי לצאת לעבודה, קושי לבצע את מטלות הבית ומטלות אחרות.
- תחושת חרדה או התקפי חרדה
- שימוש בחומרים: סמים, אלכוהול, שימוש לרעה בתרופות מרשם
- דיכאון, מחשבות קשות ופסימיות, חוסר תאבון והסתגרות
למי פונים?
חשוב לפנות לאבחון והערכת המצב אצל גורם טיפולי מוסמך כמו עובד סוציאלי קליני, פסיכולוג או פסיכיאטר. במצבים אחרים, התחנה הראשונה יכולה להיות אצל רופא המשפחה שידע להפנות הלאה לגורם המתאים. מטרת הטיפול תהיה לעבד ולשחרר יחד את הרגשות והמחשבות אשר מקשות על החזרת התקווה והאמון של האדם בעצמו ובאחרים בחייו.
מה עושים בטיפול?
במקרים בהם הייתה החמרה של משבר נפשי הדורש אשפוז, בשלב הראשון במסגרת אשפוזית מתבצע תהליך אבחון ולאחריו טיפול תרופתי ושיחות עם איש טיפול לפי הצורך. תקופת האישפוז מאפשרת עצירה ואיזון ראשוני. לאחר מכן חשוב להמשיך בטיפול מקצועי על מנת לגעת בנסיבות שהובילו להתדרדרות ולמנוע נסיגה.
בטיפול יתאפשר תהליך עיבוד של האבל. הדיבור והשיתוף ברגשות שעלו סביב האובדן. סוגיות של אשמה, פספוס וגעגוע הוא חשוב. שיחה עם איש מקצוע מאפשרת לשחרר חלקים שהודחקו על מנת להמשיך הלאה מתוך מקום מחוזק יותר שבו יש לאדם ממנו נפרדנו מקום אחר בלבנו. מקום שמאפשר למרות הכל להמשיך בחיים שיש בהם טעם, משמעות ושמחה.