מאז תחילת המלחמה מגיעים לחדר המיון באיכילוב נפגעי חרדה שלא נכחו כלל באיזורי הלחימה. לרוב, מדובר באנשים שצפו בסרטונים המסתובבים ברשתות החברתיות הפתוחות והסגורות, שפגעו בנפשם במידה כזאת שמקשה עליהם לתפקד. כך, תוך כדי הטיפול בנפגעים שהובאו מהשטח, נדרש מערך בריאות הנפש לטפל בנפגעים נוספים, נפגעי חזית התודעה והרגש. 

אין זה סוד שבשונה ממלחמות קודמות, מתנהלת סביבנו מערכה בארבע חזיתות: ביבשה, בים, באוויר - וגם במרחב הסייבר, כלומר ברשתות החברתיות ובקבוצות הווטסאפ והטלגרם. כתוצאה מכך, אזרחים החשופים לסרטונים ולצילומים הקשים ביותר של הסבל הנורא, הופכים למעשה למטרה לאויב, שדרכה מועצמת הבהלה ונוצרות חוויה פרטית וציבורית של טראומה. הנפגעים שהגיעו או הובאו לחדר המיון הם דוגמת הקיצון לתחושת החרדה המלווה את רוב מי שצפו בדיווחי האימה.

הרשתות החברתיות הן חלק מן המציאות והחיים שסביבנו, אבל בהקשר זה צריך לומר בקול ברור: עבור מרבית האוכלוסייה (אולי למעט מי שבאופן מכוון עוסקים בתכנים אלה למטרות הסברה כלפי חוץ, ואמורים לקבל ליווי רגשי מתאים) – נזקן עולה על תועלתן. הנפגעים הישירים בחזית הזאת הם אנשים שגם בלי לדעת זאת קודם, רגישים למסרים כאלה שעלולים להחמיר, או חלילה אפילו להתחיל, הפרעה רגשית ותפקודית מתמשכת.

דיכאון  (צילום: Rawpixel.com, shutterstock)
צפייה במראות זוועה ברשתות עלולה לפגוע בנפש | צילום: Rawpixel.com, shutterstock

כך תגנו על עצמכם מפגיעה נפשית

כשם שפיקוד העורף וכלל רשויות הביטחון קוראים לאוכלוסיה להיכנס למרחבים המוגנים פיסית, לסגור דלת וחלון ולהישמר מפני פגיעות ישירות וגם מפני רסיסים, אני קוראת לכולנו להיכנס ל"מרחבים המוגנים" מבחינה נפשית, על מנת לשמור על החוסן האישי - ומתוך כך, גם החוסן הציבורי. אל תציפו את עצמכם במידע שלא ניתן לעבד אותו מבחינה רגשית, למרות הסקרנות והרצון "לדעת". הנה כמה כללי אצבע: 

1. אל תחשפו את עצמכם לביטוי חזותי (תמונות ווידיאו) של פגיעות בגוף, מוות או הריגה. 

2. לפני כל צפייה בתמונה או סרטון כאלה שיקלו מה יכולת ההכלה של עצמכם כרגע, באמצעות השאלה: האם הייתי נותן לילד בכיתה א' להיחשף אל המידע? 

3. פעמיים-שלוש ביום הקדישו כמה דקות לשאלות מהו המרחב הרגשי הנוכחי שלכם, והאם אתם לא פורצים אותו באמצעות חשיפת יתר לתכנים מעוררי בהלה.  

4. דאגו לצרוך במקביל מידע שמלמד על תפקוד, יכולת ותושייה של יחידים ושל קבוצות.

ועוד עניין אחד חשוב: התבוננו סביבכם, על בני משפחה וחברים ועל התגובות שלהם. שימו לב אם ילדיכם המתבגרים, במיוחד אלה שיש להם גישה למדיה דיגיטלית אבל אין להם עדיין מנגנוני סינון רגשיים, צורכים תכנים כאלה. לפעמים תשומת לב כזאת יכולה לסייע בשלבים מוקדמים בהתמודדות. הימנעו מהגדרת תגובות של הסובבים אתכם כחריגות או שליליות ובוודאי מתיוג שלהם כחולים ("אתה בטח בטראומה, לך להיבדק"). בפועל, הבהלה הראשונית לרוב חולפת ואינה מנבאת סבירות לתחלואה לטווח ארוך.

החוסן הנפשי והרגשי בימים האלה הוא הנכס החשוב ביותר שלנו כפרטים וכאוכלוסייה, ואסור לפגוע בו ללא הכרח. הדבר יאפשר גם לנו, הצוותים הרפואיים, להתמקד בנפגעי החרדה מאירועי המלחמה הישירים.

 

הכותבת היא ד"ר רננה איתן, מנהלת המערך הפסיכיאטרי של המרכז הרפואי איכילוב ויו"ר האיגוד הישראלי לפסיכיאטריה ביולוגית