כמו בכל שנה, גם השנה מצוינים יום השואה ויום הזיכרון לחללי צה"ל בצפירת הדומייה המסורתית. עבור רבים מאתנו, הצליל המתמשך המוכר מעורר בימים אלה תחושות קשות במיוחד. "היום אנחנו חיים במציאות שונה לחלוטין מזו שליוותה את ימי הזיכרון הקודמים", מסבירה ד"ר שירלי אלון מנהלת המערך הפסיכולוגי במרכז רפואי מאיר מקבוצת כללית. "עבור רבים, הצליל מסמל השנה לא רק את זכרם של היהודים שנספו בשואה ואת חללי צה"ל לדורותיהם, אלא גם את צליל האזעקות".
לדבריה, אנשים שעשויים להיות רגישים יותר לצליל האזעקה הם ניצולי השואה למשל – "באופן טבעי, עבורם מדובר בתזכורת לתקופה שאותה לא יוכלו לשכוח לעולם"; והמעגל השני, הוא אנשים ששרדו את רגעי התופת ב-7 באוקטובר - "מבחינת אנשים שנכחו פיזית במאורעות הקשים או עבור אנשים שקרובים להם, אזעקה מסמלת סכנת חיים מיידית, כזאת שדורשת למהר לעבר מקום מוגן. עבור ילדים,
הכלים שיעזרו להתמודד עם התחושות
אם אתם חווים בעצמכם תחושות כאלה, או חוששים מפני הצפירה הצפויה ביום הזיכרון הקרוב, דעו שיש מה לעשות כדי להקל את המצב. ד"ר אלון מסבירה שהכנה יסודית מראש לרגע שבו מושמעת הצפירה, עשויה לסייע להתמודד עם התחושות הקשות. "אם מדובר בילד שמפחד למשל, אפשר לדבר איתו מראש על כך שעומדת להיות צפירה, ולהזכיר לו את זה מדי שעה וגם כמה דקות לפני. אפשר לעמוד ביחד, להחזיק ידיים. באופן כללי, עבור אנשים שחוששים מהתחושות הקשות שעשויות להתעורר בהם, אני מציעה לעמוד במקום פתוח, שלא מזכיר מקלט או ממ"ד, ואם אפשר – להיות בחברת אנשים נוספים. אם נמצאים במקום שבו ניתן לצפות במסך הטלוויזיה, אפשר לעמוד בצפירה תוך כדי צפייה. הפעולה הזאת מסייעת להפנים שמדובר בצפירה ממלכתית ולא באזעקה שמסמלת סכנת חיים ממשית".
לסיכום, אומרת ד"ר אלון: "כחברה, אנחנו חווים יחס אמביוולנטי כלפי הצפירה – מצד אחד, חשוב לנו לעצור ולחשוב על הנספים. מצד שני, צליל הצפירה עשוי לעורר בנו תחושות לא נעימות שמסמלות כאב ופחד שמלווים אותנו מאז 7 באוקטובר. צריך לקבל את העובדה הזאת ולחיות עם הניגודיות ולהבין שאף שהצליל לא נעים, הוא חשוב והוא מזכיר לנו מי אנחנו, מה עברנו ומה אנחנו עדיין עוברים".