"היא עזבה אותי. הגענו לשלב שזה או חתונה או לפרק את החבילה... היא החליטה שזה לא זה. יצאתי מהדירה, אני בסבלט בינתיים... דיכאון. השבוע יצאתי קצת, יש בחורות חמודות אבל הן לא מעניינות אותי... כולם אומרים לי שאני חייב ריבאונד כדי להמשיך הלאה. לא יודע - את חושבת שזה יכול לעזור? אני מפחד שזה רק יזיק".
כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
ריבאונד: מערכת יחסים שמתחילה זמן קצר לאחר קשר רומנטי משמעותי ולפני שהרגשות לאקס או לאקסית הטריים עובדו כראוי. יחסי ריבאונד מתאפיינים בקשר לא מחייב, מיני בעיקרו שנמשך תקופה קצרה. הפרטנר לריבאונד בדרך כלל נחשב "בן-זוג מעבר", מעין קרש קפיצה בדרך לפרטנר אחר, מתאים יותר, ולמערכת יחסים זוגית שלמה.
רבות נאמר ונכתב בגנות הריבאונד – שהוא לא התמודדות אמתית, הסחת דעת שטחית, ביטוי של מנגנון הדחקה. הסברה הרווחת היא שכדי להתאושש מפרידה ולעבור למערכת יחסים משמעותית חדשה יש צורך בתקופת צינון. אכן, פרידה היא אירוע דרמטי, היא שינוי משמעותי. הציפייה שהיכרות חדשה מיד אחרי הפרידה תשכיח מליבנו את מי שעד לאחרונה היה האחר המשמעותי המרכזי בחיינו, תרפא את מכאובינו ותוליד אותנו לחיים חדשים טובים ובריאים יותר היא הרי ציפייה מגוחכת. פרידה היא אירוע מורכב, היא מפגישה אותנו עם סוגיות הקשורות למרוצת הזמן, לאבדן, לכישלון. ההתגברות עליה היא תהליך הדורש מאיתנו סבלנות וחמלה כלפי עצמנו. בנוסף, במערכות יחסים ארוכות ומשמעותיות בן או בת הזוג הופכים לחלק מהעצמי שלנו. לאחר פרידה עלינו ללמוד את עצמנו מחדש, לגבש את זהותנו מחדש, להבין מה טוב לנו, לזקק את הצרכים והרצונות שלנו. קיים חשש שאם נמהר ונמלא את החלל שהותיר האקס באדם חדש, הצרכים והרצונות שלנו יתעצבו לפיו, ונחמיץ הזדמנות נהדרת ללמידה ולצמיחה עצמית. למרות הכאב הגדול פרידה היא הזדמנות להיכרות מחודשת עם עצמי, לגילוי הנאות חדשות, לטיפוח קשרים עם חברים ובני משפחה, להתפתחות ולהשתכללות בכוונה להגיע לקשר הבא אנשים שלמים ומודעים יותר.
למרות זאת, ברגע האמת כמעט כולנו בוחרים בריבאונד. במחקר שנערך ב-2013 ובו השתתפו 170 תלמידי קולג' שעברו פרידה בשמונת החודשים שקדמו למחקר, נמצא כי 60 אחוז מהמשתתפים היו ביחסי ריבאונד לפחות פעם אחת במטרה להתגבר על האקס/ית או כסוג של נקמה באקס/ית. עוד העלה המחקר כי בחמשת החודשים הראשונים לאחר הפרידה, אנשים שנפרדו מהם פנו לריבאונד יותר מיוזמי הפרידה, אולם כעבור חמישה חודשים לא נמצא הבדל בין אלה לאלה. מחקר שפורסם ב-2014 השווה בין דפוסי פרידה של 107 נשים ו-91 גברים אמריקאים ממוצאים שונים ומצא שגברים נוטים לבחור בריבאונד יותר מאשר נשים. לטענת החוקרים הסיבה המרכזית לכך היא שלנשים בדרך כלל קיימת מערכת תמיכה חברתית ורגשית עצמאית שאינה תלויה בבן הזוג ועוזרת להן להתמודד עם הפרידה. לעומת זאת, גברים נוטים לקיים את הדיאלוג הרגשי שלהם עם בת הזוג כך שלאחר הפרידה, בהעדר פרטנר משמעותי לעיבוד הרגשות, הם יפנו לעיתים קרובות להסחות דעת כמו עבודה, ספורט וגם ריבאונד.
מחקר נוסף שפורסם ב-2014 בחן דפוסי ריבאונד של 236 סטודנטים מאוניברסיטאות שונות בחוף המזרחי של ארה"ב ומצא מתאם בין רווחה נפשית (well being), תחושת ערך עצמי ותחושת מסוגלות לבין הבחירה בריבאונד ולתקופת צינון קצרה בין הפרידה לריבאונד (המחקר לא מציין קשר סיבתי אך מצביע על קורלציה בין השניים). המחקר מעיד על כך שאנשים שחשו חוסר ביטחון בקשר יפנו לריבאונד תוך זמן קצר בכוונה להשיב לעצמם תחושת שליטה ובטחון שלא היו קיימים בקשר הקודם.
עוד ב-mako בריאות:
>> אתם יושבים? זה יקצר לכם את החיים אם לא תעשו את הדבר הבא
>> שערה חודרנית: למה כדאי לגלח רגליים דווקא במקלחת?
>> מקרה האבעבועות הכי קשה שראינו
משקם את הביטחון העצמי
אז מה בכל זאת יש בריבאונד שרובנו בוחרים בו? מה הריבאונד משרת עבורנו? מה הוא נותן לנו? האם באמת טמון בו פוטנציאל החלמה? גישות עכשוויות, בהתייחסן לפרידות טבעיות של זוגות ללא ילדים, דווקא רואות בריבאונד אסטרטגיית התמודדות לגיטימית. נשים וגברים צעירים לא משלים את עצמם שמדובר בתחליף לזוגיות הקודמת ולא טועים להאמין שהם הפכו לתרופת פלא ללב שבור – הם יודעים למה הם נכנסים והם מכירים היטב את הקודים שבין השאר מחייבים עריכת תיאום ציפיות מול הפרטנר לריבאונד ("יצאתי לאחרונה ממערכת יחסים ארוכה ואני לא מחפשת כרגע משהו רציני אבל נעים לי איתך והייתי שמחה להמשיך לבלות איתך").
במערכת יחסים, בין אם טוב לנו בה ובין אם לא, אנחנו מתרגלים לנוכחות של אדם נוסף, אנחנו מתרגלים לחלוק את שגרת חיינו עם מישהו, מישהו מחכה לנו בסוף היום, למישהו באופן תדיר אכפת מאיתנו. לאחר הפרידה תחושת בדידות תתקוף גם את העוזב וגם את הנעזב – אין מי שמתעניין איך היה היום שלי, אף אחד לא זורם לבירה, כולם דווקא עכשיו פתאום נורא עסוקים. משעמם, מדכדך, בודד. או אז ניצבות בפנינו מספר אפשרויות: להתבוסס ברחמים עצמיים, לנתח את עצמנו לדעת – למה עשיתי את מה שעשיתי? למה אמרתי את מה שאמרתי? למה הוא ענה כפי שענה? איך הגענו לזה? אנחנו יכולים לא לכבד את רצונותיו ורגשותיו של האקס הטרי וליצור איתו קשר שוב ושוב ושוב, ואנחנו יכולים לבחור בריבאונד – היכרות חדשה, לא מחייבת במהותה, כזאת שתפיג את בדידותנו ולו לזמן קצר. שוב יש מישהו להסתמס איתו, שוב יש מי שמתעניין בי, שוב יש לי את מי לשתף, עם מי לצאת לבלות, עם מי לצחוק. הריבאונד מציע נחמה ללב שבור, הסחת דעת מרגשות כואבים והסטת תשומת הלב ממה שהיה למה שעכשיו, מה"אין" ל"יש".
לא פחות משמעותי מכך, בכוחו של הריבאונד לשקם ולשפר את הביטחון העצמי: לאחר פרידה אנחנו עשויים להרגיש לא מספיק מושכים, לא מספיק מעניינים, לא מספיק חכמים וכו'. מפגש עם אדם חדש שמתפעל מאיתנו, שרוצה להיות איתנו, שנהנה מחברתנו, מאשרר עבורנו את היותנו אטרקטיביים וראויים לתשומת לב חיובית, לתשוקה ולאהבה.
במקרים נדירים ריבאונד עשוי גם להתפתח לסיפור אהבה. נכון שזה לא סביר, זו לא התוכנית, זה לא לפי הספר, זה קיטש אמריקאי, ובכל זאת, לעיתים, כמו בסרטים, השותפ/ה לריבאונד מתגלה כ"ריל דיל". המשיכה והמין היו שם מההתחלה, לאט לאט הבנתם שגם ממש כיף לכם ביחד, מאתגר, מעניין, נוצרה ביניכם שותפות, חברות – ברכות! בלי להתכוון נולדה לכם אהבה.
* הכותבת היא מטפלת בפסיכודרמה בנוער ובצעירים, וחוקרת קשרים בין טיפול לתרבות