המצב הביטחוני הנוכחי שמעמיד את ישראל בטלטלה אדירה, הוא אינו מצב רגיל.
בעת טראומה כגון זו שעוברת עלינו המוח שלנו מגיב בתגובות הגנתיות, ולכן רבים מגיבים במצב של הלם ואלם: קושי לקלוט וקושי להגיב למציאות שלא נתקלנו בכמותה. אחרים מגיבים דווקא בפעלתנות יתר, לעיתים חסרת כיוון ברור או בבכי מר גם ללא גירוי חיצוני - הכל נורמלי וסביר.
היו סלחניים עם עצמכם: היות שמדובר בתגובות למצב לא רגיל, אין טעם להאשים או לבקר את עצמכם ובוודאי שלא לבקר אחרים על תגובותיהם. זה בסדר לבכות, לפחד, לאכול יותר, לא להיות סבלניים - זה הזמן לחמלה והרגעה. הכל תקין וזה אפילו סימן טוב שמעיד על כך שהמערכת האוטומטית שלנו משחררת לחץ החוצה, ופורקן הוא דבר יעיל וחשוב.
היעזרו במה ובמי שתוכלו: חשוב להבדיל בין רגשות כמו "זה איום ונורא", לבין אמירות שכלתניות כמו "קרה אסון אבל אנחנו חזקים ונתמודד"). חשבו מה עושים, למשל, במצב של שבר או נקע - מקבעים, חובשים, נשענים על קביים מאפשרים להחלים ואם צריך לוקחים משככי כאב. בדקו מי ה"קביים" ועבור מי אתם יכולים להיות משענת. אם אתם זקוקים לעזרה מקצועית או תרופתית - פנו לרופא. בקשת עזרה היא אינה בושה – זהו כוח. יש המון מרכזי עזרה ותמיכה מקצועיים וניתן להיתמך גם בבני משפחה, בחברים ובשכנים טובים.
דואגים קודם כל לילדים? זו טעות: נכון שבטיסה תמיד מסבירים שבמקרה של אסון צריך לעטות קודם כל בעצמכם את מסכת החמצן ורק אז לתת לילדים לעטות אותה? גם בימים אלה חשוב לדאוג קודם כל לעצמכם, כדי שתוכלו להיות מספיק חזקים ולתמוך בבני המשפחה הזקוקים לכם. נוחו, אכלו מסודר, הרבו בפעילות גופנית ובמידת האפשר – צאו לטבע לנשום קצת אוויר.
הזמן ל"ביעור חמץ": חמ"צ הוא ראשי תיבות של חייב מוכרח צריך: בזמן הזה לא חייבים לנהוג בדרך מסוימת, לא מוכרחים לפעול כרגיל ולא צריכים להיות "בסדר". צריך לבער את זה כרגע, כפי שבפסח נוהגים אחרת מהרגיל. זה הזמן לעשות רק מה שדחוף וחשוב, יתר הדברים יכולים לחכות.
נסו לעשות מה שעושה לכם טוב והימנעו ממה שמעורר בכם מתח: הימנעות מתקשורת ומרשתות חברתיות למשל, היא ממש חיונית, בייחוד עבור ילדים ונוער.
דאגו לאהבה: חבקו את היקרים לכם ואת עצמכם. מחקרים מראים שליטוף (גם ליטוף עצמי), מגע או חיבוק לאהובים פועלים ככדור הרגעה.
הכותב הוא ד"ר צחי בן ציון הוא הפסיכיאטר הראשי של הכללית במחוז דרום