היוזמה החדשה של משרד הבריאות, שתיכנס לתוקפה ב-1 בינואר 2020, אמורה לגרום לכולנו להיות צרכנים נבונים, ובעיקר בריאים יותר: מדבקות ייעודיות חדשות המוצמדות על אריזות מוצרים נבחרים ומספרות לנו אילו מוצרי מזון בריאים וטובים ומאילו מוצרים כדאי להימנע.
ד"ר אולגה רז מסבירה איך זה בדיוק עובד: "כל מוצר מזון שמכיל רכיבים מזיקים לבריאות כמו: סוכר, שומן רווי ומלח מסומן במדבקה אדומה, ומוצר שמכיל רכיבים טובים ומומלצים מסומן בירוקה". הרעיון נולד מתוך רצון למנוע את מגפת ההשמנה ואת מחלת הסוכרת שמגמתן נשארת יציבה מ-2011. "כיום, לא תמיד ברור לצרכן מה הוא בדיוק קונה ועד כמה המזון שבחר באמת טוב או מזיק. המהפכה הזאת אמורה לעשות סדר בעניין הזה", היא מבהירה.
לדברי רז, המודל אמנם קיים כבר בכמה מדינות, אך משרד הבריאות החליט לאמץ את השיטה הנהוגה בצ'ילה. מדובר בצעד ראשון, ובשלב הבא, ב-2021, שואפים לסמן גם מוצרים שמכילים רכיבים מזיקים בכמויות קטנות יותר. בין המוצרים שסומנו עד כה:
- גבינת קוטג' 9% (תנובה)
- צפתית מעודנת 5% (תנובה)
- חטיף השוקולד "קליק" (יוניליוור ישראל)
- סלמי בסגנון צרפתי (שופרסל)
המדבקות האדומות
שומן רווי הוא שומן שמגיע ברובו מן החי (מצוי גם בשמו קוקוס או דקלים), ויש לו השלכות בריאותיות רבות ובראשן הסיכון שהוא גורם לעליית הכולסטרול ועלייה בסיכון למחלות לב.
סוכר משפיע על הבריאות באינספור מובנים: החל מהשמנה, דרך עלייה ברמת הטריגליצרידים (שומנים) בגוף ועד להשפעה שלילית על הרכב חיידקי המעי. ככלל, רצוי להמעיט בצריכת סוכר מוסף ככל האפשר.
נתרן: נתרן נמצא בריכוז גבוה בעיקר במלח. צריכה מרובה של מלח עלולה לגרום לעלייה בלחץ הדם ולמחלות לב וכלי דם. הוא נחשב לרכיב בעייתי במיוחד עבור אנשים שסובלים מאי ספיקת לב או מבעיות בכליות. מומלץ לצרוך עד 2.5 גרם נתרן ביום, שהם 5-6 גר' מלח בישול.
במוצרים מוצקים:
נתרן: מוצר שמכיל נתרן בכמות העולה על 500 מ"ג ל-100 גרם, יסומן במדבקת נתרן אדומה.
סוכר: למוצרים שמכילים יותר מ-13.5 גרם סוכר ל-100 גרם.
שומן רווי: אם סך חומצות השומן הרוויות במוצר יעלו על 5 גרם ל-100 גרם.
במוצרים נוזליים:
נתרן: מעל 400 מ"ג ל-100 גרם.
סוכר: מעל 5 גרם ל-100 גרם.
שומן רווי: מעל 3 גרם ל-100 גרם.
המדבקות הירוקות
סימון זה אמור לייצג מוצרים טובים ומומלצים לבריאות, ביניהם: חלב, יוגורט, גבינות מסוימות, שמנים צמחיים מסוימים, זרעים ואגוזים ללא תוספת מלח, דגנים וקטניות, טחינה, דגים, ביצים, עופות וירקות. "חשוב לציין כי מדובר בסימון שהצמדתו למוצר מתבצעת על פי שיקול דעתו הבלעדית של היצרן", מסבירה ד"ר רז.
"נכון שמדובר בתהליך טוב ונכון בסך הכל, אבל עדיין נותרו סימני שאלה לגביו", היא טוענת. "כך למשל, לא ברור אם מוצר כמו דבש, שאינו נכלל בקטגוריית הסוכר לפי ההגדרה היבשה, יסומן במדבקה אדומה. זאת אף שבפועל אין כמעט הבדל בכמות הסוכר ל-100 גרם בין דבש לסוכר או סילאן. ומה לגבי מוצר בריא כמו טחינה שכמות המלח שבו היא מעבר לדרישות? הרי בסוף מדובר במוצר בריא מאוד שנועד לשימוש בכמויות קטנות, כך שהנתרן שבו לא באמת מהווה בעיה, ולכן אין סיבה שהוא יסומן במדבקה אדומה, גם אם כמות הנתרן שבו גדולה יחסית".
בשורה תחתונה, את חושבת שהמהלך ישפיע לטובה על הצרכן?
"אני מניחה שכן. מצד אחד, עושים פה צעד נבון. מצד שני, זה גם עלול להוביל לשינויים מצד היצרנים שיחויבו בעליית מחירים, ולא ברור עד כמה זה באמת ישפיע על החלטות הצרכן. קשה להעריך".
מה היית משנה במהלך?
"אני חושבת שהכי חשוב לסמן את הסוכר. אחרי הכל, מדובר בגורם העקרי להשמנה ולסוכרת. לדעתי, במקום לציין שהמוצר מכיל סוכר בכמות גדולה, כדאי לציין שהוא עלול לגרום להשמנה ולבעיות בריאות, בדיוק כפי שעל סיגריות מציינים את ההשלכות הצפויות בעקבות עישון.
"מעבר לכך, לא ברור לי מדוע בחרו לסמן דווקא נתרן. הרי הבעיה העקרית שבו היא המלח, אז מדוע לא לסמן פשוט 'מלח'? המושג מלח הרבה יותר ברור לצרכן מאשר 'נתרן', שלא בהכרח מזיק לבריאות, כיוון שהוא עשוי להכיל חומרים כמו סודה לשתייה שאינם מזיקים. כך או כך, זוהי החלטת משרד הבריאות והמטרה בהחלט ראויה וחשובה. אין לי ספק שהסימון יוביל לכך שהיצרנים יפחיתו את כמות הסוכר, המלח והשומן כדי להתאים להגדרות המזון הבריא".
"תכנית שגויה, מעוותת ואף מקוממת"
מנגד, יש גם כאלה שסבורים שהרפורמה שגויה לחלוטין. "אני חושבת שמדובר בתכנית לא נכונה, שגויה, מעוותת ואפילו מקוממת", מסבירה לנו טכנולוגית מזון בכירה. "ראשית, לקחו מודל מצ'ילה – לא ארה"ב, לא אירופה, אלא צ'ילה, שבה הנסיון להטמיע את השיטה לא צלח למיטב הבנתי, ופשוט השליכו את זה על הקהל הישראלי. אין פה שום אסטרטגיה או חשיבה של מוחות גדולים אלא פופוליזם טהור. צריך להבין שרפורמה כזאת עולה הון עתק! לא ברור לי מניין סדר העדיפויות הלקוי הזה. בשעה שאנשים כמהים למיטות בבתי החולים, מחליטים שסימון על גבי מוצרים הוא הדבר החשוב ביותר.
יש לשינוי הזה כל כך הרבה השלכות: נתחיל מזה שבתחילת ינואר יאסרו כניסה של סחורות שאינן עומדות בתקן הזה, ובעיקר יושמדו אריזות במליוני שקלים כדי לסנכרן את הייצור. מעבר לבזבוז המטורף, מי שחשב על השיטה לא מבין ששינוי תזונתי מתרחש כתוצאה מחינוך. לצערי, במקום לייצר תכניות חינוך עם יסודות ראויים, ובמקום להביא לבתי ספר דיאטניות שיסייעו במניעת השמנה בקרב בני נוער למשל, מחליטים שיותר חשוב להדביק כמה מדבקות. זה פשוט שגוי. הפחדת הציבור לא בהכרח תוביל לשינוי חיובי.
הרי מה התקנה בעצם אומרת? שכאשר מוצר מסויים עובר כמות נתרן מסויימת למשל הוא מקבל מדבקה אדומה, אבל מה לגבי מוצר מכיל מיליגרם אחד פחות שלו? אותו זה בסדר לזלול? הצרכן כבר לא מבין היכן הגבול ומהי טיבה של מידתיות ובעיקר היכן ההגיון. וזה הרי כל מה שחשוב בחינוך לתזונה. הרי אף אחד שקונה שוקולד לא חושב שהוא בריא, אבל אם הוא לומד לאכול 2 קוביות במקום חפיסה שלמה כנראה שלא יקרה לו כלום. החוק הזה גורם לצרכן לא לחשוב ובעצם עושה ממנו מטומטם. מדוע קוטג' 9 אחוזים מקבל מדבקה אדומה וקוטג' 5 אחוזים לא? מה עדיף? לאכול שתי כפיות מהראשון או קופסה שלמה מהשני?
אז בסדר, זה נשמע מאוד טוב ובריא כל המהלך הזה אבל בעיניי זה פשוט עבודה בעיניים".