לפני קצת יותר משנתיים, אוהד דוד, בעל מוסך בן 45, נשוי ואב לשלושה, עבר תאונת אופנוע קשה. חייו היו תלויים על חוט השערה ובמשך שלושה שבועות הוא היה מונשם ומורדם. "עברתי עשרות ניתוחים, אורטופדים וכירורגים וחזרתי לחיים", הוא מספר. גופו השתקם, אך הטראומה עדיין הייתה שם, חיה ובועטת. "בכל פעם כשהייתי מביט במראה ורואה את הצלקות, את עצמי על קביים, זאת הייתה תזכורת יומיומיות לכאב. זה הקשה עליי להתקדם הלאה, השפיע לי על הערך העצמי שלי וגם על תחושת הביטחון שלי".
כשאשתו החלה לימודי תודעה ב"מרחב מודעות" הוא הלך בעקבותיה וגילה עולם חדש, ובעיקר, לדבריו, פרספקטיבה חדשה לחייו. "הבנתי שאני רוצה להחזיר לעצמי את האמונה בעצמי, את היכולת לאהוב שוב את מי שנשקף אליי מהמראה". זה היה הרגע בו החליט להצטרף לסדנת עירום.
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
"אנחנו במו ידינו מונעים מעצמנו את מה שאנחנו רוצים"
אל תתנו לשם הסדנה להטעות אתכם. שמה אינה מעיד על תוכנה. את הסדנה הזאת יצרה אלימור הניג, מטפלת וחוקרת תודעה בכלל עבור עצמה. כילדה שסבלה מביטחון עצמי ירוד, מדימוי גוף שגירד את הרצפה ובושה שמילאה אותה ולא השאירה מקום לשום דבר אחר, היא הבינה שעל אף השינויים המפעימים שעשתה בחייה, היא עדיין לא הצליחה להתפשט מהם. סדנת עירום היא תהליך מזוקק המאפשר להתפשט מדפוסים שכבר לא משרתים אותנו, שיפוט וביקורת עצמית, פאסון, הסתרה ובושה. בסופה אנחנו זוכים להרגיש בנוח, לקבל ולאהוב את עצמנו.
"אין ספק שהשם 'סדנת עירום' אומנם מלחיץ קצת", אוהד מחייך, "אם היית פוגשת אותי לפני כמה שנים אין סיכוי שהייתי משתתף בסדנה שכזו, אבל הפעם העזתי כי רציתי שינוי. העירום הפיזי הוא ממש לא מהות הסדנה. הוא רק ענין של כמה דקות בסיום, כשכבר נמצאים באקסטזה, וגם זה בחושך מוחלט, ורק למי שבוחר בכך. ההסכמה האמיתית להתפשט, היא מהעכבות והקולות המקטינים והמסרסים, היא מהות העניין".
מה גילית שם מתחת למסכות?
"הבנתי שהפחדים שלי הרבה פחות מפחידים משחשבתי. הבנתי שכשמתפשטים מהבושה, ההסתרה והשיפוטיות אנחנו זוכים לפגוש את עצמנו, בנקי שלנו."
אוהד מספר שאחד הדברים העוצמתיים שחווה בסדנה הייתה ההבנה עד כמה החסמים האלה תוקעים ומונעים מאיתנו לחיות את החיים שאנחנו רוצים. "כולנו מתמודדים עם אתגרים ומנגנונים המקשים עלינו לשחרר, אבל במקום להבין, לחמול ולסלוח לעצמנו אנחנו נוטים להיות ביקורתיים ושיפוטיים, וכך רק פוגעים בעצמנו יותר ויותר. אנחנו במו ידינו מונעים מעצמנו את מה שאנחנו רוצים, להתקדם, להתפתח. ולכן, הלימוד הוא לזהות את חיצי הביקורת הללו, ובאופן סיסטמתי להתפשט מהם, וכך כל פעם לגלות מחדש מה מתגלה שם מתחת לכל השכבות שעטינו על עצמנו עשרות שנים".
ועם מה יצאת? מה הדבר העיקרי שלקחת איתך?
"אני הבנתי שאם לא אסלח לעצמי, אם לא אקבל את עצמי כמו שאני, אמשיך לחסום את עצמי מלהתקדם ולהתפתח. החוויה של לחשוף את הפחד, את החששות הכי עמוקים שלי מול אדם שאתה לא מכיר וספק אם תפגוש בעתיד היא חוויה עוצמתית מאוד, משחררת, משנה נקודת מבט. היום אני מוכן להעז ולהיחשף ולחשוף ללא חשש וללא ביקורת.
הדימוי שכל הזמן מלווה אותי, הוא אבטיח ירוק מבחוץ, קליפה קשיחה שאינה למאכל, אבל אז כש'מפשיטים' אותו מתגלה התוך האדום והמתוק שלו. אנחנו אותו דבר - מקיפים את עצמנו בקליפה שתגן עלינו, אך גם מסתירה את המתיקות. סדנת עירום היא כמו קילוף הפרי, ובזכותה אני סוף סוף טועם מהפרי המתוק והמותר שאני."
"לפתוח את הלב שלך מול זר שלא שופט אותך"
גם אסנת סלע, נושקת ל-50, גרושה ואימא לארבעה, הגיעה לסדנה לאחר שחשה חוסר ביטחון שהלך איתה שנים. "אני נמצאת בתהליכי מודעות כבר הרבה מאוד שנים, עושה דרך, מאמינה שזה חלק בלתי נפרד מהחיים וכך גם הגעתי למרחב מודעות. אני מתאמנת קרוב לשנה בחדר כושר לתודעה וכל הזמן לומדת להרחיב את התודעה שלי. אני חייבת לציין שלסדנת עירום עם אלימור הגעתי קודם כל מתוך סקרנות. אני אוהבת סדנאות, אוהבת אנשים, אוהבת ללמוד ולהתפתח. לקחתי בחשבון שיהיו עוד אנשים, גברים ונשים, ודי הדחקתי את החלק של ההתפשטות הפיזית. החלטתי שאני נותנת לעצמי מתנה וקופצת למים".
את מה שקרה שם, היא מתארת כקסם. "זה מדהים שאנשים שעד לפני שנייה לא הכירו אחד את השני התחברו בצורה כל כך הרמונית ועמוקה. לפעמים, זה אפילו יותר פשוט - לפתוח את הלב שלך מול זר שלא שופט אותך. הסיבה העיקרית בגללה הגעתי לסדנה הייתה דימוי הגוף שלי, כך שכל הקטע של האפשרות לסיים את הסדנה בעירום פיזי כיווץ אותי מאוד. לא חשבתי שבאמת אתפשט ושם, בהחלטה של רגע, החלטתי ללכת עד הסוף. תפסתי לי פינה שנראתה לי ממש חשוכה ושם רקדתי לי את שחרור הבושה. לא יכולה לומר שהייתי משוחררת עד הסוף, אבל אם היית אומרת לי שאני, אסנת, אהיה בסיטואציה כזו אי פעם בחיי הייתי עונה שאין מצב! אין ספק שהפתעתי את עצמי".
עם איזו תובנה יצאת משם?
"אני חייבת להודות שהיו הרבה דברים שידעתי על עצמי אבל אלימור פשוט עזרה לי לעשות סדר בראש. היא העבירה אותנו מדיטציה מטורפת, עמוקה ומפרקת ואני הבנתי עד כמה שוכנים בי עדיין, אחרי כל העבודה שאני עושה, חוסר הביטחון והבושה. באותה נשימה הבנתי עד כמה הם תוקעים ומסבכים לי את החיים. זאת תובנה מאוד חזקה ולא פשוטה, הרגע הזה בו את רואה ומבינה שאת, ורק את, חוסמת ותוקעת את עצמך. הדבר הכי משמעותי שלקחתי איתי זה הקבלה שלי את עצמי כמו שאני. גם אם אני לא תמיד אוהבת את מה שאני רואה במראה, אני משתדלת לחבק במקום לבקר ורק זה שווה הכול".
"העבודה לא נגמרת אבל לפחות הדרך מהנה"
"בכל פעם שאני שומעת מה הסדנה הזאת עושה לאנשים אני מתמלאת התרגשות", מציינת אלימור, מתפשטת סדרתית בעצמה. "זאת מתנה שהענקתי לעצמי ומה שמדהים זה שכל כך הרבה אנשים נהנים מהמסע החוויתי האקסטטי הזה".
היא מודעת לכך שהשם "סדנת עירום" עלול להיות חסם עבור אנשים. "אני כל כך גאה בכל האמיצים שבוחרים לקחת בה חלק, חלקם אפילו יותר מפעם אחת, כי זה בדיוק מה שקורה שם. האומץ להתערטל מהפחד, לצאת ממחשכי ההסתרה, מהקולות המקטינים (לפעמים גם בגיל 50 ו-60 זה עדיין קולות של אמא ואבא) ולהסכים לעמוד נכוחה מול עצמנו, להתפשט מכל מה שאינו מיטבי עבורנו".
"אני יכולה לספר בגוף ראשון שהעירום הפיזי הוא באמת החלק הקל. מעבר לכך שהוא גם לא חובה בכלל, ולמי שכן מעז, זה קורה בחושך מוחלט", היא צוחקת. "הרבה יותר קל להתפשט מחולצה מאשר מבושה. הסדנה הזאת היא תהליך אקסטטי מדהים של קילוף, וגם בפעם המאה שאני מעבירה ועוברת אותה בעצמי, אני מגלה שעדיין יש מה להוריד. העבודה לא נגמרת אף פעם, אבל לפחות גם הדרך מהנה". כל הפרטים על הסדנה כאן