אפשר להסתכל על מוזיקה כתוספת של כיף בזמן אימון אבל אפשר גם להתייחס אליה כמו מאמן כושר אישי מנטלי, כזה שדוחף כל הזמן מאחורה ומשאיר אותנו על המגרש גם כשכבר ממש אין כוח, או כמו שתיאר את זה אחד החוקרים בתחום: "סוג של סם חוקי לשיפור ביצועים". כבר בשנת 1911, החוקר האמריקני לאונרד איירס גילה שרוכבי אופניים מדוושים מהר יותר בזמן שהלהקה מנגנת מאשר כשהיא הייתה שקטה. מאז רבו המחקרים בתחום וההשפעה של המוזיקה על היכולות הספורטיביות ואפילו על כישורי השחייה שלנו, ברורה הרבה יותר.
פחות עייפות
למה מוזיקה כל כך מעודדת אנשים להמשיך להתאמן? מעבר לדרייב שהיא מכניסה לגוף ולנפש יש לה תפקיד נוסף מאוד חשוב, הסחת דעת. גוף האדם נמצא במעקב מתמיד אחרי עצמו כל הזמן. לאחר תקופה מסוימת של פעילות גופנית - משך הזמן המדויק משתנה מאדם לאדם - מתחילה להופיע עייפות גופנית. הגוף מזהה סימנים של מאמץ קיצוני ומחליט שהוא צריך הפסקה - בשלב הזה המוזיקה מתחרה במשוב הפיזיולוגי שתופס את תשומת הלב המודעת של המוח והיא יכולה לאפשר לגוף להמשיך ולהתאמץ.
יותר כיף, יותר ספורט
נתחיל מהשורה התחתונה: כשכיף לנו עם מה שאנחנו עושים, אנחנו עושים יותר. כמו בעבודה, בזוגיות ובכל דבר אחר כך גם בספורט. חוקרים בדקו כיצד המוח מגיב למוזיקה במהלך פעילות גופנית, באמצעות אלקטרואנצפלוגרפיה (EEG). באמצעות 24 משתתפי מחקר, החוקרים ביקשו מהם ללכת 400 מטר בשלושה תנאים: להאזין לשש דקות של השיר 'Happy' של פארל וויליאמס, להאזין לפודקאסט או לא להאזין לכלום. במהלך ההליכה, לכל משתתף נמדדו גלי המוח באמצעות EEG שמדדו את תחושות הערנות והעייפות שלו. התוצאות החד משמעיות הראו כי האזנה למוזיקה הובילה לעלייה של 28% בהנאה מהפעילות הגופנית.
משפרת ביצועים
ההשפעה לא נעצרת ברוח ויש לה השלכות על הגוף. אחד המחקרים העדכניים ביותר בנושא, עם ממצאים שפורסמו בכתב העת Frontiers in Psychology, מצא שלמוזיקה בטמפו גבוה - 170 bpm ומעלה - יש את היכולת להפחית בפועל את המאמץ הפיזי במהלך אימון ואפילו להגביר את היתרונות הקרדיו-וסקולריים של פעילות גופנית, במיוחד בריצה, רכיבה על אופניים והליכה. מחקר נוסף שבדק את הקצב המושלם למכשיר ריצה טוען שמוזיקה בקצב של בין 123 ל-131 פעימות לדקה הובילה לביצועים הטובים ביותר.
זמן התאוששות
לא רק במהלך האימון. להאזנה למוזיקה רגועה יותר יכולה גם להיות השפעה על התאוששות השרירים, כפי שהוכיח מחקר של אוניברסיטת ברונל. המחקר, שהתמקד בעיקר במלחמה בהורמון קורטיזול שוחק השרירים, הנגרם ממתח, עקב אחרי משתתפים ברכיבה אינטנסיבית על אופניים למשך תקופה קצרה, שהשתמשו לאחר האימון באוזניות המנגנות מנגינות "הפוכות" במהלך רכיבת התאוששות עדינה של 30 דקות. זה הוריד את קצב הלב של הנבדקים והפחית את הקורטיזול שמופיע לעתים קרובות לאחר אימון כבד.
למה לא?
אם הכול כל כך טוב, מה פחות טוב? מעבר לריווח האפשרי של זמן שקט ומדיטטיבי למוח, דווקא הסחת הדעת שלפעמים מועילה לביצועים, יכולה לגרום לנו לפספס נתונים חשובים. היבט חשוב מאוד בריצה ובכל פעילות גופנית, הוא להכיר את הגוף - להקשיב לאותות שהוא מספק בזמן הריצה, ולהכיר מקרוב איך משפיעות עוצמות אימוני הריצה השונות. כשאנחנו לא מאזינים למוזיקה, אין לנו ברירה אלא להתחבר לגוף ולהגביר את המודעות לכל סימני אזהרה שעלולים להופיע.