רעות גל (צילום: יח"צ adidas)
"אני מרגישה שעברתי הרבה בחיי הקצרים". רעות גל | צילום: יח"צ adidas

שם מלא:

רעות גל

גיל:

24

סטטוס:

רווקה.

מה את עושה בחיים?

מאמנת כושר אישית ומאמנת נוער לפני צבא במכינות קדם צבאיות, בנוסף סטודנטית למשחק במכינת "ניסן נתיב".

לפני כמה זמן התחלת לרוץ?

רצתי מגיל קטן, אבל לפני שנתיים, בעקבות המשפחה, נכנסתי לעולם המרוצים.

מה גרם לך להתחיל לרוץ?

תמיד עסקתי בפעילות גופנית, הייתי מתעמלת קרקע ורקדנית ועשיתי המון ספורט, כל המשפחה שלי מאמנים ורצים וכל חופשה משפחתית שלנו ברחבי העולם תמיד נגמרת במרתון, אז לגמרי נולדתי לתוך אורח חיים שכזה. אבל מי שהיה המודל לחיקוי שלי בריצה הוא אבא שלי, "מרתוניסט" בעצמו שמוכיח כל פעם מחדש כמה כוח רצון יש לו. אבא שלי ליווה אותי מההתחלה ועד היום, מהק"מ הראשון ועד ההכנות לחצי מרתון. אבא שלי לא רק גרם לי להתחיל לרוץ, הוא גם גרם לכולנו, להתאהב ולהצליח בזה.

מהי ריצה בשבילך?

אני מרגישה שעברתי הרבה בחיי הקצרים ובמעט זמן הזה, החיים זימנו אליי דברים לא פשוטים שהצלחתי להתגבר עליהם, כך שללא ספק הריצה בשבילי היא ניצחון, זה כוח. איפה שמתחילים האתגרים, מתחילים החלומות וכשאני כובשת עוד יעד, אני מרגישה כוח, אני מרגישה שניצחתי. אין דבר שאני לא מסוגלת להשיג, אין מכשול שאני לא מסוגלת לעבור.

מי מודל להשראה בעינייך?

מודל ההשראה שלי הוא מתן. מתן הוא רץ, לקוי ראייה וחירש (דבר אשר משבש לו את שיווי המשקל), שמאוד קרוב לליבי. את מתן הכרתי לפני שנה במסגרת קבוצת הריצה "קשר עין", קבוצת עיוורים ורואים. את מתן ליוויתי בכמה מרוצים שונים במהלך השנה והפעם האחרונה הייתה באוקטובר, כשרצנו חצי מרתון ביחד באמסטרדם. בזכות מתן נרשמתי למרתון. אחרי שסיימנו את תהליך ההכנה לחצי המרתון, כשרצנו יחדיו, מחוברים יד ביד, במהירות ובמקצועיות, הסתכלתי עליו וראיתי איך למרות כל המגבלות שלו, הוא עושה את זה ולא מוותר. מתן השלים לי את החתיכה החסרה בפאזל שלי עם עצמי ובזכותו הבנתי שאין דבר כזה בלתי אפשרי. באותו הערב, כשנגמר המרוץ, נרשמנו יחד למרתון תל אביב, וגם הוא מתכונן עכשיו למרתון המלא, אותו יעשה בפעם הראשונה. מתן ואני בקשר מאוד קרוב, מדברים כל יום ומתעדכנים ואני מתרגשת מאוד ששנינו נגשים את החלום- 42.2 ק"מ!

מה את מרגישה כשאת רצה? מה הריצה עושה לך?

כשאני רצה אני מרגישה שחרור, זה הזמן שלי לחשבון נפש עם עצמי, מערבולת של רגשות ומחשבות. לא תמיד זה קל, לא תמיד זה כיף, לפעמים אני מרגישה כמו סופרוומן בלתי מנוצחת ולפעמים עולות בי מחשבות כמו "למה אני עושה את זה לעצמי?!", אבל כשאני עונה לעצמי באותם רגעים, אני לגמרי מבינה למה. בכל ריצה אני לומדת משהו על עצמי, גם אם זו ריצת 5 או 20 ק"מ. הריצה נותנת לי בטחון.

מתי את הכי אוהבת לרוץ?

אוהבת מאוד לרוץ בערב, לא משנה איך עבר היום, זה תמיד סוגר אותו בצורה טובה. אלא אם כן מדובר בריצה ארוכה ואז תמיד הכי כיף לבצע אותה בשישי בבוקר ולהתפנק כל סוף השבוע שאחרי שהיא מאחוריי.

תני טיפ לאנשים שרוצים להתחיל לרוץ:

לאנשים שרוצים להתחיל לרוץ הייתי ממליצה להציב יעדים קטנים ושתמיד תהיה מטרה (מרוץ כלשהו לדוגמא), בלי מטרה מאוד קשה לרוץ לדעתי.

עם אוזניות או בלי?

הייתי רוצה להגיד "בלי אוזניות, אין כמו להתחבר לטבע", אבל טראנסים ומוסיקה עם קצב גבוה, לגמרי גורמים לי להרגיש כמו אצנית על,  אלא אם אני רצה עם אנשים ואז זה מאוד לא חברותי מצדי לרוץ עם אוזניות.

חורף או קיץ?

לריצות? לגמרי חורף.

איך את מתלבשת לריצה?

אני אוהבת להשקיע בלבוש הספורטיבי שלי, כמו שאני רוצה להרגיש טוב בשמלה שקניתי, אני רוצה לאהוב את בגדי הריצה שלי, זה חלק מהעניין וזה נותן עוד קצת מוטיבציה. להתלבש ולצאת לרוץ. מה שכן, לעולם זה לא יבוא על חשבון הנוחות, לנשים עם חזה גדול לדוגמא (נגיד - אני), חשוב לרוץ עם בגדים מתאימים ונוחים, שהכול יישאר במקום, כדאי.

איך את מעדיפה לרוץ? בקבוצה/ זוג/ לבד?

תלוי במצב הרוח, אבל בזוג תמיד הכי כיף לדעתי. אפשר לדבר ואין אווירה סוחפת מידיי או תחרותית שיכולה להיות בקבוצה, הריצה תמיד עוברת בכיף ואני מרגישה שאני מצליחה להכיר יותר את החברים שלי כשאני יוצאת לרוץ איתם לבד.

מהו היעד שאת שואפת אליו?

מרתון תל אביב כמובן וכשנסיים עם היעד המטורף הזה, בטוח אציב לעצמי יעד חדש. לדוגמא: לשפר את התוצאה ב-10 ק"מ.

רצת המרתון הראשונה, קתרין סוויצר, הפתיעה את העולם כולו כשרצה כאישה הראשונה במרתון בוסטון 1967. מאז, מעט מאוד נשים התגייסו לעולם הריצה המקצועי והענף עדיין נשלט על ידי הרוב הגברי. ב-adidas החליטו ללוות 12 נשים אל עבר היעד הנכסף: ריצת מרתון 42.2 ק"מ הראשונה שלהן, במרתון "סמסונג" תל אביב הקרוב.