במשך עשר שעות נמלטה אלכסנדרה קורובקה (29) ממחבלים לאחר שברחה ממסיבת הטבע ליד רעים. עשר שעות שבהן נסה על נפשה, ראתה את חברתה הטובה נפצעת מירי והמתינה לכוחות הביטחון שיחלצו אותה. קורובקה שרדה את התופת, לכאורה; היא שבה לביתה ולגופה מכות יבשות בלבד. חברתה הובלה לבית החולים כאשר מבוצעת בה החייאה ובן זוגה של קורובקה, מתן "קידו" אלמלם, שממנו התפצלה במהלך המנוסה, נחשב לנעדר. "עד 7 באוקטובר הייתי אדם שמח, אמרו עליי שאני 'השמש של העולם'", היא מספרת, "אבל באותו יום השמש שהייתה בי שקעה. כבר בשעות שלאחר האירוע התחילו החרדות והפלאשבקים והבנתי מהר מאוד שאני צריכה לטפל בנפש שלי. השאירו אותנו למות שם, וגם מי שנשאר חי, מת".

בימים שלאחר הטבח ביקשה מרופאת המשפחה שלה הפניה לטיפול. "הרופאה אמרה שאין תורים קרובים לפסיכיאטר, ושאם אני רוצה טיפול מהיר, אני צריכה לגשת למיון בבית חולים פסיכיאטרי", משחזרת קורובקה. "הגעתי לבית החולים ונפגשתי עם פסיכיאטר. סיפרתי לו שעברתי טבח, שבן הזוג שלי נעדר, שאני קורסת ושאני חייבת טיפול. הוא היה אנטיפת, הסתכל עליי במבט אטום, ומבלי לשאול יותר מדי על מה שעברתי ואיך אני מרגישה הוא שאל אם אני רוצה להתאשפז במחלקה הסגורה, כי הרי 'הגעתי לבית חולים'. סירבתי. לא הייתי צריכה אשפוז, הייתי צריכה מישהו שיבין את המצב שלי וייתן לי טיפול מותאם. הרופא נתן לי כדור ושאל אם אני מסוגלת לחלק אותו לארבעה חלקים. אני בת 4? מה זו השאלה הזו? מעבר לזה הוא לא הציע שום דבר. הרגשתי שהוא רוצה לנפנף אותי וחזרתי הביתה בהלם".

אלכסנדרה (צילום: באדיבות המצולמת)
אלכסנדרה קורובקה | צילום: באדיבות המצולמת

אלכסנדרה קורובקה: "אמרו עליי שאני 'השמש של העולם', אבל באותו יום השמש שהייתה בי שקעה. כבר בשעות שלאחר האירוע התחילו החרדות והפלאשבקים. השאירו אותנו למות שם, וגם מי שנשאר חי, מת"

בהמשך השבוע נפגשה עם פסיכיאטר נוסף בחסות השירותים העירוניים. "סיפרתי לו את הסיפור שלי והתחננתי לטיפול. הוא ישב מולי במשך חצי שעה והקשיב לי בלסת שמוטה, ובסוף אמר, 'אני בהלם'. 'אם אתה בהלם, מה אני אגיד?', אמרתי לו. בחיוך חצי מובך הוא רשם לי מרשם לציפרלקס וביקש שניפגש בעוד חודש לביקורת. התחלתי לקחת את הציפרלקס, אבל המצב שלי לא השתנה, הייתי חייבת עזרה מיידית".

אל הפסיכיאטרית השלישית הגיעה קורובקה בשבוע שלאחר מכן, לאחר שנודע לה שגופתו של בן זוגה נמצאה. "הפסיכיאטרית כתבה מכתב שבו היא ציינה שהייתי ב'נובה' ושרדתי טבח המוני, ורשמה לי עוד כמה כדורים. הרגשתי שגם היא לא יודעת מה לעשות איתי, שאף אחד לא מבין מה עברתי ומה אני צריכה. הרגשתי שעושים ממני צחוק. עברתי תופת. סבלתי מחרדות, לא הצלחתי להירדם בלילות, ירדתי במשקל וכל מה שאתם מציעים לי זה איזה כדור ופגישת ביקורת?".

פסטיבל הנובה (צילום: עידו דרבי)
צילום: עידו דרבי

סוף-סוף מישהו רואה אותי

קורובקה מציינת לא פעם את המילה "טראומה", מונח שהפך בחודש וחצי האחרונים לשגור כמעט בכל בית בישראל. על פי ספר האבחנות הפסיכיאטרי, אירוע טראומטי יכול להיות חשיפה למוות, לפציעה קשה, לאלימות מינית או אפילו לאיום של כל אחד מהמצבים האלה. כמעט 2,000 בליינים השתתפו במסיבות נובה ופסיידאק ליד קיבוץ רעים באותה שבת, אירועים שהפכו ברגע אחד לזירת טבח המוני של צעירים שרק רצו לצאת ולרקוד. כ-360 מבלים נטבחו באכזריות וכ-30 נוספים נחטפו בידי מחבלי חמאס. מאות אחרים שרדו את התופת בגופם, אבל שבו הביתה עם טראומה בלתי נתפסת. הם חזו במראות קשים, חוו פחד קיומי ואובדן של חברים.

מאז האירוע מחפשים השורדים את הדרך להשתקם. מאות התנדבו לסייע להם בהתמודדות עם הטראומה; רופאים ואנשי טיפול מוסמכים ולצדם גם מטפלים בשיטות אלטרנטיביות, קואוצ'רים, מטפלי NLP, מטפלים ב"נשימה מעגלית", מרפאים באלקטרודות, בסמים פסיכדליים ועשרות מתנדבים חסרי הכשרה שרק רצו להציע תמיכה פרסמו בכל דרך מיזמים ודרכי התקשרות. ברחבי הארץ וגם בחו"ל הוקמו מתחמי מרפא, כולם ביוזמות פרטיות. כמעט חודש לאחר האסון נכנסה גם המדינה לתמונה, והביטוח הלאומי הודיע כי שורדי הטבח במסיבות זכאים לסיוע ראשוני בסך 5,000 שקל ולסדרה של 12 טיפולים אישיים שיינתנו על ידי מומחים בטראומה באחד ממרכזי "חוסן". חלק מהשורדים פנו לטיפול רגשי או פסיכיאטרי, חלקם שוהים במתחמי הריפוי העצמאיים וחלקם עדיין לא בשלים לעסוק בטראומה שחוו. לחיילים ששרדו את התופת במסיבה אין מענה כלל, היות שהם לא זכאים לקבל לא את הסיוע הכלכלי ולא את הטיפולים שמציעה המדינה.

אלכסנדרה ומתן (צילום: באדיבות המצולמים)
אלכסנדרה קורובקה ובן זוגה, מתן "קידו" אלמלם ז"ל | צילום: באדיבות המצולמים

עם קורובקה יצרו קשר מטעם המדינה רק בשבוע השני לאחר האירוע. לפני כן, בחיפוש שלה אחרי סיוע נפשי דחוף, פרסמה קריאה לעזרה דרך הרשת החברתית. "אני צריכה עזרה פסיכיאטרית שיכולה לעמוד באתגר ובתופת שחוויתי", כתבה בפוסט, "המוח שלי לא מפסיק, בלופ בלתי נגמר של טראומה, לשחזר את האירוע הרצחני, אין לי יום ואין לי לילה. אני מבקשת את עזרתכם למצוא עבורי טיפול בדמות איש מקצוע מוסמך בטראומות מורכבות".

הפוסט גרר למעלה מ-1,000 שיתופים ועוד מאות רבות של תגובות. דרך הפוסט הגיע אליה גיא דואק, מנהל הבית המאזן ״שילת״, ודרכו הגיעה קורובקה אל פסיכיאטר פרטי המומחה בטראומה מורכבת. "רק בטיפול איתו הבנתי איך זה כשהרופא שלך יודע מהי טראומה ואיך נכון להתמודד איתה", היא אומרת. "הרגשתי שסוף-סוף מישהו רואה אותי ולוקח אותי ברצינות. אבל מדובר בפסיכיאטר פרטי, אני משלמת על הפגישות בעצמי". אף שכיום יכולה קורובקה, כאמור, להיעזר במטפלים שמציע הביטוח הלאומי, היא אומרת שכבר התחילה בתהליך טיפולי עם הרופא הפרטי והיא מבינה שמוטב לה להמשיך עם אותו איש מקצוע, כדי שלא ליצור טלטלה נוספת.

למה לא ניסית את הטיפול באחד ממתחמי המרפא החינמיים שפתחו אזרחים בעבור שורדי המסיבה?
"רוב מתחמי הריפוי נמצאים במרכז הארץ ולא כוללים לינה. אני גרה בנהריה ואני עדיין לא מסוגלת נפשית לעשות יום-יום את הנסיעות למרכז. אני יודעת שבקפריסין יש מתחם ריפוי שכולל לינה, אבל אני רחוקה מלהיות במצב נפשי שיאפשר לי לטוס כרגע. אני עדיין לא בהכלה והבנה של התופת שעברתי".

מגרש הרכבים השרופים מפסטיבל נובה (צילום: באדיבות חדשות 12 )
צילום: באדיבות חדשות 12

"המתיימרים להיות מטפלים עלולים לגרום נזק"

"יש חשיבות גדולה שהמענה הרגשי יינתן סמוך לאירוע על ידי מטפל מוסמך ומיוּדע-טראומה", מסביר פרופ' איל פרוכטר, יושב ראש המועצה הלאומית לפוסט-טראומה ומנהל המרכז הרפואי לבריאות הנפש מעלה הכרמל, "וזאת כדי שהמטופל יוכל לעבד את הטראומה בצורה הנכונה ביותר וכך לצמצם או למנוע תסמינים של פוסט-טראומה".

הביטוח הלאומי מעניק 12 טיפולים לשורדי הטבח במסיבות, זה מספיק, לדעתך?
"מרבית המטופלים יסתפקו במספר הטיפולים הזה ואולי אפילו בפחות. חשוב מאוד שהטיפול יתבצע אצל מטפל קליני שלמד את המקצוע בצורה אקדמית. מי שעברו קורסים קצרים בקאוצ'ינג או NLP ומתיימרים להיות מטפלים עלולים לגרום נזק למטופל ולהעצים את התפרצות הפוסט-טראומה".

עמותת "לב בטוח״, שבעבר נקראה קבוצת "נובה-הלפ", המורכבת ממטפלים המתמחים בליווי מצבי קיצון נפשיים, הייתה הראשונה שזיהתה את הכאוס סביב הטיפול בשורדי המסיבות. "כבר ביום שבת הבנו שמדובר באירוע מורכב עם פוטנציאל טראומה של אלפי אנשים", מסביר יאיר גרינבאום, סמנכ"ל תפעול ודאטה בקבוצה, שהיום פועלת תחת מרכז "חוסן" ומתוקצבת על ידי הביטוח הלאומי ומשרד הבריאות. "אנחנו יודעים שארבעה-שישה שבועות אחרי האירוע הטראומטי כבר אפשר לראות אם התקבעה הטראומה אצל המטופל. המטרה שלנו הייתה לתת מענה טיפולי מיידי לשורדי המסיבה, על מנת לצמצם את מספר האנשים שיפתחו הפרעה פוסט-טראומטית. יום אחרי שפתחתנו את המיזם קיבלנו למעלה ממאה פניות של שורדים שצריכים עזרה, והיום, יותר מחודש אחרי האירוע, אנחנו מטפלים באזור ה-2,000 פניות. גייסנו למעלה מ-450 מטפלים מקצועיים ומדהימים".

יאיר גרינבאום (צילום: באדיבות המצולם)
יאיר גרינבאום | צילום: באדיבות המצולם

יאיר גרינבאום: "כבר ביום שבת הבנו שמדובר באירוע מורכב עם פוטנציאל טראומה של אלפי אנשים. המטרה שלנו הייתה לתת מענה טיפולי מיידי לשורדי המסיבה על מנת לצמצם את מספר האנשים שייפתחו הפרעה פוסט טראומתית"

מה זה מענה טיפולי נכון?
"קיבלו פניות מאלפי מטפלים שרצו לעזור בהתנדבות. הדרישות שלנו היו גבוהות, מכיוון שמדובר בניצולים שעברו אירוע בסדר גודל חסר תקדים. קיבלנו מטפלים בעלי תואר שני קליני ומעלה, עם ניסיון טיפולי של חמש שנים לפחות והכשרה פסיכותרפיסטית בעבודה עם טראומה".

הרבה משורדי המסיבות מעבירים את הימים באחד ממתחמי הטיפול העצמאיים שנפתחו בחוות רונית, בכוכב הים בקיסריה ובמקומות אחרים, ושם הם נעזרים במטפלים בגוף ובנפש. "הגעתי לחוות רונית כמעט בכל יום אחרי האירוע", מספרת עמית סלע (24), ששרדה את הטבח במסיבה. "השתתפתי בטיפולים במגע, שיעורי יוגה, סדנאות של 'סאונד הילינג' ושיעורי אומנות. היו לנו המון חוגים שעזרו לנו להעביר את הזמן בצורה הנעימה ביותר. הרגשתי שאני במקום שמכיל אותי ואת מה שעברתי. היו שם מטפלים מהמון עולמות ומתנדבים נוספים שפשוט פתחו את הלב שלהם כדי לתמוך בנו".

כשאת מדברת על מתנדבים, את מתכוונת לכאלה ללא הכשרה טיפולית?
"בטח. היו במתחם המון מתנדבים שהציעו להקשיב, ואנחנו רק חיפשנו את המקום לפרוק. לי לא היה משנה אם האדם שמולי למד תואר והוא מומחה בטראומה או שאין לו השכלה בכלל. לפעמים הבן אדם שנותן לך את המילה הנכונה הוא לאו דווקא פסיכולוג, גם הם לא תמיד יודעים מה נכון ומה לא נכון עבורנו".

עמית סלע (צילום: Nir Davidozon)
עמית סלע | צילום: Nir Davidozon

גם מרחב "היער הסודי" בהרי קפריסין פתח את שעריו לשורדי נובה והציע, כך לפי הפלאייר שפורסם ברשת, "מעטפת מקצועית תומכת ומחבקת עם צוות מטפלים ישראלים". אלא שלפי רשימת המטפלים שפורסמה ברשתות החברתיות, רבים מהמטפלים אינם מוסמכים כלל במקצועות הטיפול – ועל אחד מהם, שבינתיים בוטלה השתתפותו כמטפל במקום, אף פורסם בעבר תחקיר עיתונאי ובו עדויות לאלימות ולניצול מיני וכלכלי.

"מהמחזור הראשון שאירחנו מרבית מחזיקי קבוצות הטיפול הם מטפלים קליניים", אומר מאור אריאלי, מוביל התוכנית הטיפולית ביער הסודי. "התוכנית נבנתה על ידי הפסיכולוג ד"ר רוני ברגר והביבליותרפיסטית ד"ר אסתי אבנון, יחד איתי. למרות שווידאנו שמרבית המטפלים במקום הם בעלי הכשרה קלינית ומומחי טראומה עם ניסיון עשיר, היה לנו חשוב שלא להיכנס למקום הטיפולי, מכיוון שמדובר בטראומה פתוחה. אופי המקום הוא לא טיפולי, ואנחנו לא מתיימרים לתת טיפול אלא חיבוק, רגיעה ושקט מהחיים בארץ".

היער הסודי ניצולי נובה קפריסין (צילום: ניר דוידזון )
היער הסודי בקפריסין | צילום: ניר דוידזון

בתוכנית, שכבר אירחה ארבעה מחזורים, עברו למעלה מ-200 שורדים. "אני לא יודעת מה ההסמכה של המטפלים בה, אבל זו הייתה החוויה הכי טובה שעברתי בחיים", מספרת דנה (שם בדוי). "נשאבתי לתהליך, לקבוצת הטיפול ולמטפלים שהובילו אותנו".

"יש שיטות מקובלות פחות לטיפול שאומנם אינן מזיקות, אבל יחד עם זה, צריך לומר שמטפלים שאינם מיודעי-טראומה עלולים ליצור נזק לטווח הרחוק", מדגיש פרופ' פרוכטר. "מטפל שיבקש מהמטופל שיספר לו מה הוא הרגיש בעת החוויה הטראומטית ייצור שיח שבוודאות יזיק למטופל, והמטופל אפילו לא יבחין בבעייתיות בעת הטיפול בעצמו".

"להתנפל על שורדי נובה עם תרופות – עלול להזיק"

גרינבאום מספר שבחירת המטפלים בעמותה בהחלט נעשתה בתשומת לב לעובדה שהרבה משורדי המסיבה היו תחת השפעת סמים במהלכה. "מטפלים מיודעי פסיכדליה אינם שיפוטיים, והם בעלי תפיסה רחבה ודינמאית חברתית ותרבותית ובעלי הבנה, לכל הפחות בסיסית, על תהליכי משני תודעה והשפעתם על החוויה של בן האדם", הוא אומר. "פונים ופונות שהגיעו אלינו סיפרו שפגשו מטפל או רופא שהרימו גבה על מעורבות החוויה התודעתית שלהם באירוע, ולכן הם בחרו לבוא לעמותה שלנו, כי הבינו שהגישה אצלנו צמחה מהשטח ואינה שיפוטית כלל כלפי חומרים ושימוש בהם. יש פה פוקוס על היש והקיים, יש פה מקום לכל התהליכים והרגשות. משם נוצר קשר משמעותי וכן עם המטפלים ותווית דרך בריאה לתהליך טיפולי".

בשבוע שעבר פורסם כי במהלך דיון בוועדת הבריאות בכנסת חשף עורך הדין דניאל רז, ממונה תחום האשפוז הכפוי בהנהלת הסיוע המשפטי במשרד המשפטים, את העובדה כי משתתפים רבים ב"נובה" אושפזו בכפייה בבתי חולים פסיכיאטריים – אמירה שגרמה לחרדה בקרב שורדי המסיבות. אבל גורם ממשרד הבריאות מכחיש שמספר המאושפזים בכפייה גבוה: "בבירור עם כל מנהלי בתי החולים הפסיכיאטריים התברר כי ארבעה מטופלים הגיעו לאשפוז בכפייה לאחר שנכחו בנובה, לשלושה מהם היסטוריה של אשפוזים בכפייה שקרו הרבה לפני 7 באוקטובר", אומר המקור.

פרופ' פרוכטר מאמין שאכן מדובר במספר נמוך מאוד של מאושפזים בכפייה. "האנשים שהגיעו לאשפוז בכפייה היו כנראה צריכים את הטיפול והשמירה הדחופה", הוא אומר. "באופן כללי, כפסיכיאטר, להתנפל על שורדי נובה עם תרופות זה דבר שעלול להזיק להם. למשל, מתן כדורי שינה בימים הראשונים שלאחר האירוע הטראומטי עלול להגביר את הסיכוי שהזיכרון לא יעבד נכון את האירוע, והבן אדם יפתח פוסט-טראומה. לטווח הארוך מותר לתת כדורים, כולל כדורי שינה – אבל עדיף שלא כאלו שיש אליהם התרגלות (התמכרות), כי האפקט שלהם יורד. זה נכון לכולם, גם למי שהיה על סמים במסיבה".

אייל פרוכטר (צילום: באדיבות משרד הבריאות)
פרופסור איל פרוכטר | צילום: באדיבות משרד הבריאות

פרופ' איל פרוכטר: "מטפלים שלא מיודעים טראומה עלולים ליצור נזק לטווח הרחוק. מטפל שיבקש מהמטופל לספר לו מה הוא הרגיש בעת החוויה הטראומטית יצור שיח שבוודאות יזיק למטופל, והמטופל אפילו לא יבחין בבעייתיות"

נועה בן שבת (18) חולמת על טיפול כלשהו שיעזור לה להתמודד עם הטראומה שעברה במסיבה, אך מכיוון שהיא חיילת, הביטוח הלאומי לא יכול לטפל בה. "בימים שאחרי נובה הייתי בשוק, לא הייתי מסוגלת לתפקד או לצאת מהבית", היא מספרת. "אחרי כמה ימים התקשר אלי הקב"ן של הבסיס וביקש ממני שאגיע כדי שיוכל לעזור לי. שמחתי מההצעה שלו והגעתי, קיוויתי שייתן לי טיפול ויעזור לי עם תנאי השירות".

עד לטבח 7 באוקטובר שירתה בן שבת שבוע בבסיס ושבוע בבית. "מאז אותו יום אני מפחדת לסגור שבת בבסיס וגם לא רוצה להיות שבוע שלם לבד בבית, וקיוויתי שהקב"ן יאשר לי לצאת הביתה בכל יום חמישי. נפגשתי איתו פעמיים וסיפרתי לו הכל, על המסיבה, על הבריחה, על הכדורים שקיבלו חברים שלי ועל השעות הארוכות שחיכיתי בהן לחילוץ. הוא הקשיב, הנהן וראיתי שהיו לו דמעות בעיניים. שאלתי אותו אם הוא יכול לעזור לי, והוא ביקש שנתרגל יחד נשימות. מה נשימות? עברתי טראומה איומה. אני לא צריכה ללמוד לנשום, אני צריכה לקבל טיפול".

מאותו היום, מתארת בן שבת, היה עוצר יציאות בבסיס. "סגרתי שלושה שבועות בבסיס, מה שלא עשה לנפש שלי טוב. החלום שלי כרגע הוא להיות בטיפול פסיכולוגי קבוע, אבל לצערי בגלל היציאות שלי מהצבא אני לא יודעת איך זה יכול לקרות, וגם אין לי איך לשלם על טיפול כי לא קיבלתי סיוע ואני חיילת, אני לא באמת יכולה לעבוד". גורם צבאי שקיבל את טענותיה של בן שבת מסר כי מפקדיה של החיילת איפשרו לה לצאת הביתה מספר פעמים, וגם באופן קבוע בימי חמישי.

למרות התמונה העגומה, פרופ' פרוכטר מבקש להאיר גם נקודה אחת של אופטימיות. "אחת התופעות הפסיכולוגיות הנובעת מהתמודדות עם טראומה היא צמיחה פוסט-טראומטית", הוא מסביר. "זהו למעשה שינוי פסיכולוגי חיובי שמוביל ליכולת הסתגלות טובה יותר ולרמה טובה יותר של תפקוד. כעם יש לנו הזדמנות לגדילה ולצמיחה מאוחדת אחרי התופת שעברנו. בחודש האחרון הוכחנו כמה אנחנו חזקים, ואני מאמין שאחרי הטראומה שעברנו יחד, נצמח יחד ונשאר העם הזה גם בשגרה".

 

מדובר צה"ל נמסר:

צה״ל ומפקדיו מלווים את כלל החיילים והחיילות שנכחו באירועי השבעה באוקטובר באופן צמוד וברגישות. החיילים והחיילות מלוווים על ידי גורמי מקצוע רפואיים ממערך בריאות הנפש, זאת בנוסף לקשר הרציף עם מפקדיהם אשר מהווים מעטפת ואוזן קשבת. כך גם במקרה זה.

בנוסף, צה"ל פועל בימים אלו אל מול הגופים הרלוונטים כדי לספק מענה כספי לחיילים שנזקקים אליו בעקבות הטראומה שחוו באירועי השבעה באוקטובר.