בהגדרתו, ריפוי בעיסוק הינו מקצוע טיפול-שיקומי - חינוכי, ממקצועות הבריאות, שמטרתו לספק כלים ומיומנויות אשר יאפשרו לאדם לחזור לתפקוד עצמאי ולהשתתפות מירבית לאחר פציעות, תאונות, מחלות ושינוי במצב הבריאותי, לסייע בשיפור התפקוד היומיומי - הגופני, הקוגניטיבי והנפשי שנפגע בעקבות מחלות, פציעות וליקויים שונים.
העוסקים בריפוי בעיסוק, מעניקים למטופלים כלים ומיומנויות שיאפשרו להם לחזור לתפקוד עצמאי לאחר פציעות, תאונות, מחלות ושינוי במצב הבריאותי. ריפוי בעיסוק כולל מספר תהליכים לשיפור ושחזור מיומנויות מוטוריות, קוגנטיביות ואף חברתיות והתנהגותיות ומתמקד בתחומים: התפתחותי, פיזיקלי, גריאטרי ופסיכאטרי.
"בניגוד למה שנהוג לחשוב, המרפאים בעיסוק לא מספקים תעסוקה/ עיסוק לכלל האוכלוסייה", מספרת לנו פולי בן עמי, מרפאה בעיסוק במחלקת השיקום בבית החולים איכילוב. "ריפוי בעיסוק הוא מקצוע טיפולי שהמוקד שלו הוא העיסוק האנושי. הוא נסמך על ידע מדעי וראיות מחקריות ועוסק בקידום בריאות ורווחה אישית דרך עיסוקים משמעותיים עבור המטופל".
בן עמי מדגישה ומציינת: "זה מקצוע שתכליתו היא לקדם את איכות החיים של המטופלים תוך התחשבות במאפיינים האישיים והסביבתיים שלהם".
באילו מצבים פונים לריפוי בעיסוק?
"לאחרונה, ובעיקר בגלל המלחמה והסיקור התקשורתי, יש עלייה במודעות למקצוע, אך עדיין ישנם אנשים שלא יודעים מתי פונים לריפוי בעיסוק", מספרת בן עמי על הצורך בהכרת המקצוע בקרב הציבור הרחב. "יש מקרים רבים בהם הרופא מפנה את המטופל לריפוי בעיסוק, אבל בעקבות חוסר ידע או "סטיגמה" הוא נמנע מלהגיע לטיפול שעשוי לשפר את איכות חייו. הטיפול שלנו עוזר בשלל מצבים רפואיים, בין אם פיזיים ובין אם קוגנטיביים או נפשיים. לדוגמה, ילד יצליח להעתיק מהלוח בעזרת אסטרטגיות שלמד אצל המרפאה בעיסוק. או, מטופל עם קשיי התארגנות, למשל שמתקשה בארגון ותכנון יציאה ל"סידורים" וקניות, ילמד ויתנסה בטיפול במיומנויות של רצף פעולות, מיון וקביעת עדיפויות".
אתם מטפלים גם בילדים ותינוקות?
"בוודאי. כמו כל שאר מקצועות הבריאות, גם ריפוי בעיסוק מותאם לכל שכבות הגיל, מקטן ועד גדול", אומרת בן עמי ומבהירה: "למענה המקצועי בקרב ילדים, יש מנעד רחב והוא מתקיים במספר מסגרות: בתי חולים, מכונים להתפתחות הילד, מסגרות החינוך השונות, מסגרות של הרווחה ועוד. ריפוי בעיסוק עוזר לילדים עם הפרעות נוירו - התפתחותיות שונות, הפרעות קשב וריכוז, לקויות למידה, שיתוק מוחין ועוד מגוון רחב של לקויות וקשיים. לעתים קרובות, קשיים אלו קשורים לביסוס מיומנויות מוטוריות כמו: אחיזת עיפרון או גזירה, מיומנויות קוגניטיביות כמו תכנון תנועה וקואורדינציה ומיומנויות משחק ולמידה. המטרה היא להביאם לעצמאות מותאמת גיל, החל מתפקודי יומיום בסיסיים כמו אכילה, לבוש ורחצה ועד להשתתפות בתפקידים בבית, במשחק ולמידה לבד ובחברה. לצד זאת, מתקיימות הדרכות להורים, למטפלים ולצוותי החינוך כיצד ליצור ולהתאים את הסביבה (האנושית והפיזית) כך שתסייע בקידום העצמאות שלו", היא מסכמת.
לשמור על מוטיבציה גבוהה בעזרת מציאות מדומה
"הסטיגמה הבולטת ביותר, גורסת כי ריפוי בעיסוק הוא חוג למקרמה" אומרת בן עמי. "יש תפיסה מוטעית שאנחנו "מעסיקים" את המטופלים ע"י יצירה, אבל זה ממש לא כך. כל פעילות או משחק בחדר הטיפולים שלנו הם בעלי מטרה: קוגנטיבית, מוטורית או חברתית. אנחנו משתמשים במשחק כאמצעי שמאפשר למטופל להשלים את המטלה. במקום לתת לו לתופף עם האצבעות 200 פעם על השולחן ולשעמם אותו, אעדיף לתת לו משחק הרכבה או לשחק בפלייסטיישן. זה עלול להיתפס לעתים כילדותי אבל זה שומר על מוטיבציה גבוהה בקרב המטופלים לצורך השלמת המשימה. אתם צריכים לראות את החיילים שהגיעו אלינו לשיקום אחרי שנפצעו בקרבות בעזה, נהנים ממשחק כדורסל או אגרוף במשקפי מציאות מדומה. מבחינתם זה משחק כדורסל פשוט, עבורי זה משחק שמשרת את הצורך בתנועת כתף, כף יד והסינכרון ביניהן. למשחקים האלה יש תפקיד נוסף והוא הורדת מפלס הלחץ. המטופלים, במיוחד בני הנוער והילדים, לא מרגישים שהם באים לטיפול רפואי ולכן הם משתפים יותר פעולה. ומעל הכל, שילוב המשחק בטיפול gamification מאפשר למטופל לחזור מספר רב של פעמים על אותה תנועה ובכך להשיג שיפור בטווחי תנועה ובשימוש הכללי של האיבר". היא מוסיפה.
בן עמי מבהירה שהקשר הישיר עם המטופל הופך את המקצוע למשהו עמוק יותר ובעל משמעות. "בינינו לבין המטופלים יש מגע ישיר כל הזמן. אנחנו מלווים אותם מאחורי הקלעים ביום יום, גם בשעות הקשות. תהליך השיקום לא מסתכם רק במשחק או כל פעילות אחרת. הוא כולל גם תמיכה נפשית במטופלים וצורך להעניק להם אוזן קשבת. בסופו של דבר חשוב להבין כי זה מקצוע שמקדם איכות חיים ומתחשב בכל מאפייניו של המטופל - הפיזיים כמו גם הנפשיים – הם שלובים זה בזה".
"חשוב לי להביא לידיעה את הקשיים של המקצוע" אומרת בן עמי ומרחיבה. "אף על פי שאני שואבת ממנו סיפוק רב, השכר בתחום אינו מתגמל. יש המון עבודה, במיוחד בימים אלה ויש לנו רצון גדול להשקיע ולעזור למטופלים אבל אין מספיק ידיים עובדות ותקנים. עלול לקרות מצב בו מאושפזים במחלקת שיקום, יקבלו רק שעתיים של טיפול מכלל המקצועות מכל 24 השעות בהן הם היו מאושפזים. למרות ההשקעה הגדולה של הצוות, שהוכיח את עצמו גם בתקופת הקורונה ומוכיח את עצמו לאין ערוך גם עכשיו, ישנה שחיקה שקשה להתעלם ממנה".
היו ניסיונות להעלות את השכר?
"ההסתדרות ואיגוד מקצועות הבריאות אכן דאגו לשפר את התנאים שהיו לפני הקורונה, עם זאת, מדובר במקצוע שדורש תואר ראשון, רשיון של משרד הבריאות ולמידה והתעדכנות מקצועית מתמדת, אנחנו עדיין משתכרות בשכר מאוד נמוך. כאמא לשני ילדים, אני יכולה להגיד שקשה להתקיים בצורה כזו. אם בעלי לא היה עובד בהייטק, לא היה סיכוי שהייתי עובדת במשרה ציבורית. יש גם מרפאות בעיסוק רבות עם תארים מתקדמים והמערכת הציבורית לא נותנת תגמול ההולם את רמת ההשכלה והמקצועיות שלהן".
"לעתים קרובות אנחנו אפילו לא יודעים מה עבר על המטופלים באירועים הללו"
השפעותיהם מרחיקות הלכת של אירועי השבעה באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" לא פסחו על המרפאים בעיסוק, שלמרות תנאי העסקה קשים, התגייסו בשעת משבר וגייסו כוחות עבור אלפי מטופלים שפוקדים את בתי החולים ונזקקים לשיקום. "רבים מהפצועים שהגיעו אלינו סובלים מפגיעות ירי, רסיסים וכוויות. את רוב הפציעות פגשנו לראשונה וניסינו להבין כיצד להתמודד עמן. עד היום אנחנו לומדים איך להתמודד עם מטופלים פוסט טראומתים. בין אם מדובר בחיילים, ניצולי הנובה או תושבי העוטף. למדנו להכיל את הסיטואציות הקשות האלה ולשאול את השאלות הנכונות או לא לשאול בכלל. לעתים קרובות אנחנו אפילו לא יודעים מה עבר על המטופלים באירועים הללו ואנחנו מטפלים בהם פיזית, בתקווה שזה יסייע להם גם מבחינה נפשית".
בן עמי מספרת על הצורך בשילוב גישות טיפול הנוגעות לגוף ולנפש, "בהתאם לחוויות הטראומתיות ולמגבלות החדשות שנוצרו במפגשים מול נפגעי השבעה באוקטובר. היה לנו מטופל, מטפל זר ששמר על דלת הממד של המעסיק שלו ביישוב בעוטף. הוא נפגע באופן קשה ביותר בידו הדומיננטית עם פגיעה עצבית וגרמית שגרמה לחוסר תפקוד מוחלט של היד. במסגרת הטיפול בריפוי בעיסוק במהלך האשפוז, העבודה התמקדה תחילה בתפקודים הבסיסיים כמו אכילה, שימוש בטלפון, לבוש, ובהמשך המיקוד עבר לשיקום אינטנסיבי של היד כולל תרגול מטלות משק בית, כביסה וכל תפקוד אחר שנחוץ לו לפרנסתו. בהיעדר משפחה קרובה, צוות המטפלים הפך להיות גורם התמיכה העיקרי עבורו, הן בשיקומו והן באבלו על אובדניו ועל אובדן מעסיקו.