אם בזמן שאתם קוראים את הכתבה אתם משחקים בשיער או כוססים את הציפורניים, זה מעיד על האישיות שלכם יותר ממה שאתם חושבים. מחקר חדש של אוניברסיטת מונטריאול קושר בין התנהגויות כפייתיות כמו כסיסת ציפורניים לבין הנטייה להשתעמם בקלות. הסיבה, לפי המחקר היא פרפקציוניזם, תכונה שיכולה להזיק הרבה יותר ממה שאנשים חושבים.
"אנחנו מאמינים שאנשים שעושים פעולות כפייתיות הם כנראה פרפקציוניסטים, כלומר שאינם יכולים להירגע ולבצע פעולות בקצב נורמלי." אומר מנהל המחקר ד"ר קירון אוקונור, פרופ' לפסיכיאטריה באוניברסיטת מונטריאול, לדיילי מייל. "על כן הם יותר נוטים לתסכול וחוסר סיפוק כאשר הם לא מגיעים למטרות שהציבו לעצמם. הם גם חווים רמות הרבה יותר גבוהות של שעמום."
במחקר, החוקרים עבדו עם 48 משתתפים - כמחצית מהם נוהגים לכסוס ציפורניים. הנבדקים שאינם נוהגים לכסוס ציפורניים שימשו כקבוצת ביקורת. המשתתפים נשאלו לגבי מידת השעמום, הכעס והעצבנות שהם חווים בסיטואציות שונות, וממצאים הראו שנטו להתנהגויות כפייתיות כמו כסיסת ציפורניים דיווחו על יותר רגשות שליליים, גם בזמן מנוחה.
"כסיסת ציפורניים קשורה בעיקר במצבי דחק וחרדה, לכן הולכת יחד עם דכאון ותופעות התנהגותיות של תלישת שיער וחיטוט בעור או גרד כפייתי". מסביר ד"ר ירדן לוינסקי, פסיכיאטר ומנהל מרכז 'רזולוציה'. "במקרים רבים זהו דפוס שקשור בסטרס, ככל שהסטרס עולה גם הכסיסה גוברת. ד"ר לוינסקי אומר כי בתחילה להתנהגות יש אפקט מרגיע אבל ההרגעה היא זמנית ולכן מתפתח דפוס או הרגל שקשה להפטר ממנו.
"התופעה שכיחה למדי ולרוב אין היא קשורה בבעיה נפשית חמורה. אולם, במקרים רבים יתעורר הרצון לחדול מהפעולה החוזרת", אומר ד"ר עמיחי הר אבן, מומחה בפסיכיאטריה, פסיכותרפיה. מנהל שירות האשפוז של בריאות הנפש במרכז הרפואי העמק מקבוצת כללית. "אפשר לתאר טווח רחב מאוד של סיבות לתופעה וכן טווח גדול של חומרה. במקרים הקלים ביותר, מדובר בהתנהגות נלמדת, או עיסוק סתמי הנובע ממתח קל ומחוסר שימת לב ולכן הפסקתה כרוכה בהגברת המודעות בלבד".
ד"ר הר אבן טוען כי במקרים הקשים והנדירים יותר, כסיסת ציפורניים עלולה להיות סימפטום משני להפרעה נפשית קשה יותר, בטווחי חומרה שונים, הגורמת סבל במספר תחומי חיים, כגון הפרעה טורדנית כפייתית (OCD). אולם, ברוב המקרים, התנהגות זו, שלרוב תחילתה בהיסח הדעת, קשורה בניסיון אוטומטי להפיג חרדה בעוצמות משתנות. "יש להניח כי גם התיאור של "פעולה הנעשית מתוך שעמום", קשורה במצבי סבילות נמוכה למתח או לרגשות לא נעימים. אלו עלולים לעלות, כאשר בעידן הגירויים הבלתי-פוסקים, אנו נמצאים במצב של שקט או חוסר פעילות", הוא אומר.
>> האם זקן ההיפסטר שלך מזוהם?
זה יכול להזיק?
"כסיסת ציפורניים לרוב לא מתבטאת בהפרעות רפואיות," אומר ד"ר אריה י ליפשיץ, מומחה למחלות עור ומין, שירותי בריאות כללית מחוז ירושלים. "עם זאת, במקרי קיצון העור שמסביב לציפורן, הפרוניכיום, ובעיקר החלק התחתון שהוא המקום שמייצר את הציפורן, עלול להינזק, וזה יכול לגרום לבעיה בגידול הציפורן."
"ציפורניים כסוסות מהוות מלוות לא פעם בדלקת של קפלי הציפורן," מוסיפה ד"ר מרינה לנדאו, מומחית ברפואת עור, מכבי שירותי בריאות. "וזאת בשל הטראומה שנוצרת בעור ובציפורן מעצם הפעולה." מעבר לכך, יכול להיווצר זיהום חיידקי או פטרייתי משני לכסיסת ציפורניים. "הפה שלנו מלא חיידקים ופטריות." מוסיפה ד"ר לנדאו, "כל עוד העור לא פצוע, החיידקים לא מסוגלים לחדור דרכו, אך ברגע שפעולת הכסיסה פוצעת את העור סביב, יכולה להתפתח דלקת וזיהום".
גם ד"ר הר אבן מסביר מתי זה מתחיל להיות לא ממש בריא. "סביר שהתנהגות של כסיסת ציפורניים כהפגת מתח, נרכשת בגיל צעיר וממשיכה אל תוך החיים הבוגרים. ולעיתים, כאשר המתח הוא רב וישנה פעילות נמרצת של עסוק בכסיסה ובטפולות העור סביב הציפורניים, עלולים להיגרם נזקים נוספים של פציעת העור, זיהומים ועוד", אומר הר אבן.
איך נפטרים מההרגל?
"המודעות לרצון להפסיק, היא השלב הראשון והחשוב", אומר ד"ר הר אבן. "באם מדובר בתופעה השכיחה שאינה קשורה בהפרעה טורדנית כפייתית או תופעה נפשית חמורה אחרת, ניתן לנקוט במספר גישות התנהגותיות פשוטות, כגון צביעת הציפורניים בחומר בעל טעם חריף או דוחה, והנחת מספריים לגזירת ציפורניים במקום בולט בבית. חשוב לחזור על הפעולות הללו מדי זמן כדי לחזק את תהליך הלמידה".
הר אבן מדגיש כי באם מדובר בהתנהגות כחלק מתמונה של הפרעה נפשית, יש לפנות לגורם מקצועי, פסיכולוג קליני או פסיכיאטר לשם אבחון והתאמת טיפול. "במקרים חמורים יותר, תשתית הבעיה עשויה להיות קשורה בהפרעה בשליטה בדחפים, או בנטייה להתנהגות חזרתית (אובססיבית). ייתכן כי אז יאבחן הרופא צורך במתן טיפול תרופתי נוגד חרדה כגון תרופות מקבוצת SSRI. גם במקרים אלה, יהיה צורך בהשלמת טיפול כגון טפול התנהגותי-קוגניטיבי אשר עוסק באספקטים החשיבתיים סביב התנהגויות חזרתיות ובאלמנטים ההתנהגותיים הכפייתיים".
ולסיום, ד"ר הר אבן מציין כי גם אם מדובר בתופעה קל, ייתכן כי היא ביטוי לקושי עמוק יותר בהתמודדות עם מצבי שקט או חוסר בגירוי מתמיד. "אם כך, כדאי יהיה לשקול טיפול פסיכולוגי, 'פסיכותרפיה' ממושכת, כחלק מכוונה לצאת למסע לשם שינוי עמוק יותר".