ב-7 באוקטובר ישראל התעוררה למציאות בלתי נתפסת. קשישים, נשים, ילדים ותינוקות, נחטפו בידי ארגון החמאס שפשט על יישובי העוטף, ורצח באכזריות רבים מתושביהם.
כעת הארגון מחזיק בידיו אנשים וילדים רבים הנזקקים לטיפול רפואי או תרופתי. דוח של מטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים מציין כי הם סובלים ממחלות כמו סוכרת, מחלות ממאירות, אי-ספיקת לב, מחלת כליות כרונית, פרקינסון, אלצהיימר, דמנציה, מחלות לב וכלי דם, הספקטרום האוטיסטי ועוד. חלק מהקורבנות גם נפצעו בשעה שנחטפו והם זקוקים לטיפול מיידי.
"היא בקושי יכולה ללכת. אני לא יכול לדמיין אותה בסיטואציה הזאת"
אלמה אברהם בת ה-84 הגיעה לקיבוץ נחל עוז בשנת 1965 ומאז חיה שם. אורי רביץ, בנה, מספר שהיא נחטפה מביתה אחרי ניתוח לב פתוח ושהיא זקוקה לתרופות רבות. "יש לה גם מחלה אוטואימונית שגורמת לפצעים משמעותיים ברגליים והיא סובלת מכאבים קשים. המחלה של אמא מתפרצת בעיקר במצבי לחץ, אני לא רוצה לחשוב מה עובר עליה עכשיו בשבי. הפעם הראשונה שהמחלה התפרצה אצלה הייתה אחרי שאחותי חלתה בסרטן ונפטרה מהמחלה לפני כשנה וחצי". רביץ מציין שהמצב שלה גם מצריך חבישות רבות. "היא בקושי יכולה ללכת. אני לא יכול לדמיין אותה בסיטואציה הזאת. החטופה שחזרה מהשבי סיפרה שלקחו אותם קילומטרים רבים ברגל ושנתנו לה מכות בצלעות. אמא שלי מתקשה בהליכה, ובד"כ מסתובבת על קלנועית בקיבוץ, אני לא יכול לדמיין מה היא עוברת שם.
העברתי את רשימת התרופות דרך הצבא, דרך המטה של גל הירש, דרך מטה משפחות החטופים והנעדרים, בכל מקום. משרד הבריאות משך את התיקים הרפואיים של החטופים, ואני רק מקווה שהכל הגיע דרך ארגון הצלב האדום אליהם. אני ואחי מחכים כבר לשמוע ממנה. את התלאות שעברה באות השבת ארורה לא נשכח לעולם".
רק אחרי חמישה מפרוץ המלחמה הוא ומשפחתו הבינו שאמם חטופה. "היא לא יכלה לנעול את הממ"ד אצלה, יש שם עיוות ברצפה וצריך הרבה כוח כדי לנעול את הדלת, כוח שאין לה. השיחה האחרונה ממנה הייתה בסביבות עשר בבוקר כשהיא אמרה לי שהיא שומעת ירי קרוב מאוד אליה. ואז התחלנו להתכתב האחים ואמא כבר לא ענתה לנו. חיכינו שעות עד שאמרו למשפחות בנחל עוז לעזוב את הבתים. החיילים מוציאים כבר אנשים שם, מלווים אותם החוצה. ואחי אומר להם אני לא יוצא בלי אמא, הולכים לבית של אמא שלי והוא ריק והרוס, עם הרבה חורים מהירי. המיטה הפוכה, הבית פרוץ והיא איננה. רק אחרי חמישה ימים אנחנו מבינים שאמא חטופה. פתאום אנחנו מקבלים תמונה שפורסמה בטלגרם, אמא שלי על אופנוע בדרך לעזה".
"המשפט האחרון שלו היה 'אני מת מפחד'"
גם עומר ונקרט, 22, חולה קוליטיס בן 22 נחטף לעזה. ניבה ונקרט, אמו, מספרת שהוא אכל עם המשפחה בערב שבת, ואז יצא לאסוף ידידה ממסיבת הנובה ברעים. מאוחר יותר התברר שהיא נרצחה. "כשדיברנו איתו הוא אמר שיש אזעקות ושהוא במיגונית. הוא אמר שהוא שומע המון רעש ואז אמר לי 'פאק אמא, יש פה יריות מנשק חם'. שאלתי אותו מי יורה והוא אמר שהוא לא יודע אבל שיש הרבה פיצוצים. המשפט האחרון שלו היה 'אני מת מפחד'. אח"כ מישהו סיפר לנו שהוא יצא מהמיגונית, וזה כנראה מה שהציל את חייו, כי כל מי שנשאר בה נרצח".
הספק לגבי גורלו התפוגג כאשר בסופו של דבר המשפחה נתקלה בסרטון של עומר בטנדר, ולאחר מכן בתמונה שלו כפות בעזה. "עומר סובל ממחלת מעי דלקתית – קוליטיס, כבר מגיל 14", מספרת ניבה. "כשהקוליטיס לא מטופל ובעיקר במצבי סטרס, הוא עלול להתפרץ ואז זה סבל נוראי שמתבטא בכאבי בטן, הקאות ושלשולים. ההמוגלובין עלול לצנוח וזה מסוכן מאוד ומצריך טיפול אינטנסיבי. הוא לוקח תרופות באופן קבוע. כשהוא יצא למסיבה הוא היה מאוזן אבל אנחנו לא יודעים מה קורה עכשיו. העברנו פרטים לצלב האדום, כדי שינסו לדאוג לכך שרופא יטפל בו. אנחנו עושים הכל כדי להגביר את המודעות בתקווה שעומר יחזור בקרוב".
היא מחלימה מסרטן השד והוא חולה סוכרת
רונן אנגל, 54, בת זוגו קארינה, 50, ושני ילדיהם מקיבוץ ניר עוז, גם כן חטופים בעזה וסובלים מבעיות בריאותיות קשות. עמית אנגל, אחייניתו של רונן, מספרת שאביה התכתב עם קארינה כשהחלו האזעקות. תוך כמה דקות שיחה הם כבר התחילו להבין שיש מחבלים בקיבוץ. קארינה, מחלימה מסרטן השד, כתבה שהם מבוצרים בממ"ד ושרונן חמוש והוא שומר על הדלת. "חברה של קארינה סיפרה שהיא דיברה איתה והיא אמרה לה שרונן לא איתן ושהוא יצא החוצה. היא סיפרה שקארין אמרה לה 'הם נכנסים אליי הביתה, לא יכולה לדבר' והשיחה נותקה. אח"כ שמענו שפתחו להם את הממ"ד ולקחו אותם. גילינו שמחבל צילם את עצמו מהטלפון של רונן, ואת כל שאר עשרות המחבלים חוגגים על הטנק. שומעים את המחבל אומר 'לקחנו את הטלפון אני מצלם לו מהטלפון'.
עמית מספרת שקארינה שהתמודדה כאמור עם סרטן השד, עברה לאחרונה טיפולי כימותרפיה וניתוח מורכב, המחייבים מעקב רפואי. "היא מטופלת בהמון תרופות שמסייעות להחלמה, וגם רונן סובל מבעיות בכבד ומסוכרת. הוא זקוק לתרופות, לזריקות ולאינסולין ונדרש להיות במעקב תדיר ולהקפיד על תזונה מסוימת". עוד היא מציינת כי בתם - מיקה בת ה-18, שגדלה לצד אזעקות רבות, אובחנה כבר לפני כמה שנים עם פוסט-טראומה, וגם היא נזקקת לתרופות במינון גבוה. "יש לה גם מחלת מעיים שמחייבת טיפול תרופתי ותזונה מאוזנת. אני לא רוצה לחשוב איך הם מתמודדים עם הסיטואציה המטורפת הזאת".
מטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים עושה הכל על מנת להעביר לחטופים את התרופות להן הם זקוקים נואשות וימשיך להעלות בכל מקום את המודעות למצבם של החטופים ולהשבתם הבייתה.
לסיום, מבהירים ממטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים כי "אי-טיפול איכותי ומיידי בחטופים מעמיד אותם בסכנת חיים ממשית ומיידית. משפחות החטופים דורשות מהממשלה להציג אסטרטגיה ברורה להחזרת כל החטופים והנעדרים באופן מיידי. כל יום שבו חמאס ממשיך להחזיק באזרחים חפים מפשע, הוא עוד יום שבו הוא ממשיך לבצע פשעים נגד האנושות ולסכן חיי אדם".