לאחרונה התפרסמו נתוני הבריאות של מדינות ה-OECD, בהן ישראל. נתוני הארגון מאפשרים לערוך השוואה ולבחון את מצבה של מערכת הבריאות בישראל ביחס ל-34 המדינות החברות בארגון. מן הנתונים עולה תמונה עגומה לפיה שיעור המיטות לאשפוז כללי בישראל נמוך יחסית למדינות אחרות (רביעי לפני האחרון) ועומד על כ- 2.3 מיטות לאלף איש לעומת ממוצע של 3.6 במדינות ה- OECD עוד עולה מן הדו"ח כי אחוז ההוצאה הלאומית על בריאות מסך התוצר בישראל הינו נמוך מהממוצע, ולמעשה מהנמוכים במדינות המפותחות (מקום 10 מתחתית הרשימה). התמונה ברורה, ידועה ולצערנו אינה חדשה- מדינת ישראל לא משקיעה מספיק משאבים על מנת לספק לתושביה את זכותם לשירותי בריאות ראויים.
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
הנתונים הללו כשלעצמם ידועים לכל מי שעוסק במערכת הבריאות, אך הם צריכים להדיר שינה גם מעיניו של כל אזרח במדינה. בישראל יש רופאים מהטובים בעולם ועד לפני עשור מערכת הבריאות הייתה כזו שלכולנו הייתה סיבה להתגאות בה. אך זו הולכת ודועכת אל מול ענינו, הופכת ממערכת מובילה ומצטיינת למערכת נחשלת וכושלת. התוצאות העגומות כבר כאן: תורים ארוכים לניתוחים, מחסור חמור בתקנים לרופאים, זמני המתנה ארוכים ביותר במיון והתוצאה - רפואה לא ראויה, לא שוויונית ולא נגישה לכלל האזרחים במדינת ישראל.
והאזרחים? אט אט זולגים למערכת הבריאות הפרטית ומהנתונים מצטיירת תמונה חד משמעית: בהנתן בישראל שיעור הוצאה ציבורית מן הנמוכים ביותר מסך כל ההוצאה הלאומית לבריאות, בלית ברירה שיעור ההוצאה הפרטית בישראל על בריאות הינו מן הגבוהים ב-OECD ושיעור בעלי ביטוח בריאות פרטי בישראל (כולל שב"ן) עומד על 85.5 אחוז, השני בגודלו מבין מדינות ה-OECD. המשמעות של הנתונים הללו היא פשיטת רגל מוסרית של המדינה בכל מה שקשור לאבטחת בריאות הציבור, והבעת חוסר האמון של האזרחים במערכת הבריאות הציבורית.
עוד ב-mako בריאות:
>> לא לנודניק: 7 דברים שלא כדאי לעשות בבוקר
>> החלום ושברו: האם הסרת שיער בלייזר מסרטנת?
>> סלמון ובטטה: 9 הארוחות הכי בריאות שיש
נשארים בשנות ה-80
הצורך של האזרחים למציאת פתרונות ומרפא לבעיות הרפואיות שלהם, הביאה ליצירתן של שתי מערכות בריאות מקבילות: מערכת בריאות ציבורית התלויה ברופאים מתמחים עייפים, העובדים בתת תקינה ובתורנויות של 26 שעות, ומערכת בריאות פרטית משגשגת אליה מגיעים החולים אשר יכולים לשלם במיטב כספם לקיצור תורים לניתוחים או פעולות, בדיקת רופא מומחה או הזכות לבחור רופא מנתח. במדינה בה הפערים החברתיים, הקיטוב בין העשיר לעני, בין מרכז לפריפריה- כל אלו הולכים וגדלים משנה לשנה, מערכת הבריאות היוותה עד לא מזמן סמל של שוויון לכל אזרח בישראל. עתה אנו רואים כי היא הופכת דווקא למקום בו הפערים הללו באים לידי ביטוי וביתר שאת.
לפני 21 שנים נחקק בישראל חוק ביטוח בריאות ממלכתי מתוך תפישה כי האזרחים ראויים למערכת בריאות שיוויונית ונגישה לכלל. מאז נחקק, בעזרתם של שינויי חקיקה וחוקי הסדרים שונים, נשחקה רוח החוק, וגם תקציב הבריאות נשחק ריאלית בכ-12 מיליארד שקלים, וזאת בזמן שהאוכלוסייה גדלה ומזדקנת, התקינה נסמכת על תשתית של שנות ה-80, מספר מיטות האשפוז אינו תואם את גודל האוכלוסייה, והעומס על כתפי הרופאים הולך וגדל.
המסע שהתחלנו אנחנו, הרופאים המתמחים, לשינוי פניה של מערכת הבריאות הציבורית ודרישתנו לקיצור התורניות על ידי הוספת תקני מתמחים, הוא רק צעד אחד (גם אם חשוב) בדרך לריפוי מערכת בריאות חולה ומתדרדרת. על סדר יומם של המתמחים נמצאים נושאים בוערים נוספים, בהם אנחנו מתכוונים לטפל לאחר קיצור התורנויות.
אנחנו נמצאים רגע לפני נקודת האל חזור. על מקבלי ההחלטות להגדיל באופן מיידי את תקציב הבריאות ולערוך רפורמה מקיפה בשירותי הרפואה. על ממשלת ישראל להכין תכנית חרום לאומית לשינוי המערכת מן היסוד. הזכות לרפואה שוויונית והולמת הנה אחת מאבני היסוד עליהן הוקמה מערכת הבריאות של מדינת ישראל, אשר ראוי שתחזור להיות מקור לגאווה ובטחון עבור האזרחים, הסומכים עליה ברגעים הכי קשים.
* ד"ר אראל בוצ'ינסקי, מתמחה בפנימית בבית חולים מאיר ויו"ר ארגון מרשם