במסגרת ההסכם להכנסת התרופות לחטופים שמוחזקים בשבי חמאס, מטוס צבאי קטארי שנושא את התרופות נחת בנמל התעופה באל-עריש, בדרך לרצועת עזה. משפחות החטופים לא משוכנעות כי התרופות אכן יגיעו לידי יקיריהן. עודד מוזס, שאביו גדי נמצא בשבי זה 103 ימים, תיאר את הספק הרב.

"יודעים שקיים מהלך כזה, לא מעדכנים אותנו ספציפית, ואני לא יודע איך תהיה אינדיקציה שזה הגיע לאנשים. לא יודע על מי לסמוך בזה. גם אם תהיה אינדיקציה מקטאר, בינינו, אנחנו לא באמת יכולים לסמוך על זה. היו מהלכים כאלה גם בעבר, פרטיים, לא בגיבוי ארצות הברית. תרופות הגיעו לרצועה, אבל ככל הנראה לא הגיעו לאף אחד חוץ מלחמאס עצמו".

מה העברתם לאבא?
"אבא שלנו היה יחסית בריא ב-6 אוקטובר. הוא כן נוטל תרופות רגילות לגילו לדילול דם, ללחץ דם ולכולסטרול. אלה פחות או יותר התרופות העיקריות שביקשנו כשהעברנו את הרשימות. יש אנשים יותר מבוגרים, וגם צעירים, שיש להם תרופות כרוניות שהכרחיות לחיים שלהם. המהלך הזה מאוד מאוחר. אנחנו לא יודעים איך זה יגיע, לא קיבלנו אישור על הרשימות. זה מעט ומאוחר. צריכים לדבר על המהלכים להוציא אותם. המהלכים האלה לא זזים. אנחנו רואים שמוציאים כוחות בלי לדרוש תמורה, מעבירים סיוע הומניטרי בלי לדרוש תמורה. אנחנו מהמצפים מהממשלה שלנו שתעשה יותר. יש כוחות בקבינט שאומרים שאפשר כבר לעצור את הלחימה כדי להוציא את החטופים - וזה לא קורה".

גורמים אמריקאיים טענו שיש התקדמות סביב האפשרות לעסקה. עד כמה ידיעות כאלה מטלטלות אתכם?
"כל ידיעה כזו מטלטלת את כולנו כבר 103 יום. אנחנו יודעים שכל הצדדים מפעילים לוחמה פסיכולוגית, אתה לא יודע למה להאמין ומה זה אומר. אנחנו לא מכירים מגעים כאלה. אנחנו יודעים שיש כל הזמן ניסיונות, מראש המוסד ואחרים, אבל למיטב ידיעתנו אין שום משא ומתן שמתקיים. הפערים בין מה שחמאס הציגו לבין מה שמדינת ישראל מוכנה לתת, הם מאוד גדולים. אנחנו מול ארגון טרור, היינו עדים לאכזריות ולדרך הנוראית שבה הם מנצלים את הרגישות שלנו ואת זה שאנחנו מקדשים את החיים ומוכנים ללכת לוויתורים. הם משחקים לנו בנשמה. זה מאוד קשה. המדינה לא מפרסמת שום דבר, אולי זה חלק מהמשא ומתן עצמו".

איך התחושות כשאתה צופה בסרטון כמו זה שבו נועה ארגמני מספרת על שרעבי וסבירסקי?
"אני לא מצליח לא ליפול לתוך הדבר הזה. חלק מהאנשים אני מכיר אישית, אני עצמי תושב העוטף. אנחנו מדברים על אלה שבחיים, אבל יש לא מעט אנשים שנרצחו ונחטפו או שנחטפו ונרצחו שם. כל ידיעה כזאת מטלטלת. הם משתמשים בשיח הציבורי שלנו, חמאס מנצל אותו. הזמן אוזל. אם לא נדחוף קדימה, אם המדינה לא תהיה מוכנה לוויתורים שהיא צריכה לוותר בשביל להחזיר את החטופים והנרצחים, לא יודע מה תהיה התקומה של המדינה שלנו. גדלנו על ערכי פדיון שבויים ושלא משאירים אנשים מאחורה".

מה מצב אמא שלך, מרגלית, ששוחררה בעסקה הקודמת?
"אמא הייתה מאוד חזקה בשבי וחזרה מאוד חזקה. לאט לאט היא שומעת את החדשות הנוראיות לגבי ניר עוז. היא אישה אופטימית, חברה לקהילת ניר עוז בכרמי גת ומשתקמת כרגע. אמא בסדר, למזלנו היא הייתה במקום עם תנאים סבירים יחסית. עבר יותר זמן מאז שאמא חזרה מאשר שהלכה. שמענו עדויות על המצב הקשה, התנאים הסניטריים והמזון. ראינו תמונה של אבא שלי, כמה שהוא רזה. יש חטופים שלא מקבלים תרופות כרוניות, שאנחנו לא יודעים מה זה עושה להם. אנשים שלא רואים אור יום. חייבים לדחוף קדימה לשחרור האנשים, להפעיל את הלחץ שצריך, גם על האמריקאים והקטארים וגם על הממשלה שלנו. כולם חייבים לוותר ולעשות הכל כדי לשחרר אותם. כרגע לא מתרשם שראשי המדינה מבינים שזה הדבר הראשון שצריך לעשות".