במשך 15 שנה שימש חבר הכנסת לשעבר, ד"ר דב חנין, כקצין נפגעים במילואים. כמעט שני עשורים עברו מאז הפעם האחרונה בה דפק על דלת והודיע למשפחה על בן שנפגע, נרצח או נעדר, אבל את התחושות, הזיכרונות, את דלתות הבתים, הוא לא יכול לשכוח, וזה לא משנה כמה זמן עבר.
"קציני נפגעים הם כמו משלחת של מלאכים רעים, אנחנו האנשים שאף אחד לא רוצה לפגוש, אנשים שהורסים למשפחות את החיים שלהם. בכל פעם שהייתי מגיע לדלת של משפחה הייתי מנסה להסדיר לעצמי את הנשימה, אבל יודע שמהרגע שהדלת תיפתח החיים של המשפחה שמולי יהרסו. כל דלת שנפתחת היא פתח לטרגדיה של משפחה, ואי אפשר להחזיר את הזמן לאחור" מספר חנין.
קצין נפגעים, או בשם הלא רשמי "מודיע נפגעים", אלו אנשי מילואים שתפקידם להודיע למשפחות שיקיריהן הרוג, פצוע קשה, נעדר או שבוי. במהלך השבועיים האחרונים, במהלך מתקפת הפתע בישראל, נרצחו לפחות 1,300 אנשים, נפצעו למעלה מ-3000, וכ-199 נחשבים חטופים או נעדרים. שלשום פורסם כי קצינת נפגעים בת 39 קרסה במהלך עבודתה. הקצינה חשה לא טוב פונתה למיון בשיבא והתמוטטה שם. היא חוברה לאקמו ועברה בדיקות שבהן נמצא קרע ספונטני בעורק ראשי בלב. היא מאושפזת בטיפול נמרץ וגורמי רפואה מעריכים שזה קשור לסטרס שנמצאה בו.
"אני יכול להבין איך קצין נפגעים מגיע למצב של קריסה פיזית. קציני נפגעים חווים תחושות שאי אפשר בכלל לתאר. מתח קיצוני, כאב, עצב ומועקה קשה מנשוא. יחד עם התחושות יש לקציני הנפגעים גם אחריות מאוד גבוהה - לבשר למשפחות, לארגן יחד איתם את הלוויה ובעת הצורך לבשר את הבשורה לבני משפחה נוספים. זה מצב כמעט בלתי אפשרי".
תספר לי על החוויה שלך
"בכל פעם כשקיבלתי צו מילואים בדואר הייתי מפסיק לישון בלילה. עוד לפני שקרה משהו, רק המחשבה של להודיע למשפחות בשורות כאלה הכניסה את הנפש שלי למצב דרוך. בתפקיד עברנו מהודעה להודעה, בשורה לבשורה. בכל מפגש כזה אתה פוגש משפחה שמתפרקת לך מול העיניים. אתה לא יכול להתפרק מולם, אז בין הודעה להודעה הייתי מוצא לעצמי איזו פינה ובוכה".
"לכל הודעה כזו הגענו כמה אנשים במדים", ממשיך חנין, "אני, מודיע נוסף ולרוב גם רופא וחובש. הגענו לכתובת שנמסרה לנו ודפקנו בדלת. כשהדלת נפתחה היו הרבה אנשים שכמעט התעלפו ולנו אסור היה להגיד כלום בשלב הזה. היינו צריכים לבקש מכולם לשבת ורק אז להודיע על בן המשפחה, למרות שלרוב עוד לפני שהודענו רשמית המשפחה כבר הבינה במה מדובר".
באילו תגובות נתקלת?
"הכל מהכל. מדמעות וצער ועד אנשים שרוצים לקפוץ מהמרפסת באותו רגע. בתפקיד היינו מאמונים למצבים מאוד מאוד קיצוניים וערוכים לכל מצב ולכל תגובה, אבל אתה אף פעם לא יודע למה לצפות מהצד השני של הדלת. התגובות של המשפחות מחדדות בכל פעם מחדש כמה החיים הם דבר יקר ערך, הכי יקר בעולם".
חנין החל את שירות המילואים שלו כמודיע נפגעים בסוף שנות ה-80 וסיים לשרת בשנות ה-2000. "לאורך השנים צה"ל בנה מערך מקצועי של קציני נפגעים. אנשים שמוכנים לעשות את המשימה הנוראית והאכזרית הזו. בתחילת השירות שלי בתפקיד כמעט ולא קיבלנו ליווי נפשי והצבא, אבל עם השנים אני מקווה ומאמין שהמערכת הפכה למקצועית ומהודקת יותר. זה אינדיבידואלי, אני חושב שמודיעי נפגעים צריכים ליווי רציני מאוד".
מה עובר עליך שאתה רואה מה קורה בשבועיים האחרונים, יוצא לך לחשוב על קציני הנפגעים?
"אני חושב עליהם כל הזמן. גם עכשיו וגם לפני הקטסטרופה של השבועיים האחרונים. בתפקיד הזה נמצאים אנשים רגישים, מכילים ותומכים, זו מערכת שמאוד חשוב לשמור עליה ועל הפרטים בה. מודיעי הנפגעים נמצאים כרגע באירועים שאי אפשר להתנתק מהם, יכול להיות שחלק יצליחו, אבל אני סוחב את התמונות מאותם רגעים כבר 20 שנה".
משהו השתנה בזיכרונות שלך ובתפיסה שלך מאז שסיימת את תפקידך?
"אני הודעתי במהלך השירות שלי המון הודעות, ועד היום, כמעט 20 שנה אחרי, אני יכול להגיד לך בדיוק באילו דלתות דפקתי, עם איזה משפחות נפגשתי ואיך כל אחד מהם הגיב. עד היום יש רחובות שאני משתדל לעקוף כדי לא לעבור ליד בית שבו הודעתי על נפגע. זה מלווה אותי עד היום, אני חושב על זה גם כשאני רוצה וגם שלא. אני מנסה להזכיר לעצמי שאני לא הסיפור פה, אני "בסך הכל" המודיע, המבשר הנורא. אבל אין מה לעשות, התפקיד הזה תמיד יהיה חלק משמעותי מהחיים שלי".