במהלך מסיבת חצר שארגנה תושבת אודם, דנה רפופורט, נחש צפע הכיש אותה פעמיים ברגלה. בזמן שהזעיקה את מד"א, בעלה לכד את הנחש - וכך ידעו הרופאים להעניק לרפופורט את הנוגדן שהציל את חייה.
"החלטנו לעשות מסיבת סוף קיץ. פתחנו את מתנפח המים שיש לנו", שיחזרה רפופורט, "פתאום קפצתי ואמרתי: דרכתי על קוץ. בדשא שלנו אין כל כך קוצים, אז זה היה קצת מוזר. התכופפתי ולא ראיתי שום דבר חריג. אחרי שנייה בעלי צעק: 'דנה, יש פה נחש'. אמרתי לו: הוא הכיש אותי. הוא שאל: 'איך את יודעת שהכיש אותך?', ואמרתי לו: יש לי חור ברגל ויורד לי דם".
"באותו הרגע בעלי אמר לילדים: 'תכנסו הביתה ותסגרו את הדלת'. הם עמדו לידי והמזל שזו הייתי אני. בעלי אמר: 'שבי בצד, אני מטפל בנחש, תתקשרי למד"א'. הרמתי טלפון למד"א שהגיעו תוך 10-11 דקות. בעלי הגיבור הצליח לתפוס את הנחש והכניס אותו לדלי. היה מאוד חשוב לדעת באיזה נחש מדובר ואיזה טיפול רפואי אני צריכה לקבל".
את גרה במושב מרוחק. תוך כמה זמן היית בבית החולים?
"תוך פחות משעה הייתי בבית החולים זיו. קיבלתי שם טיפול מסור. בדקו כמה ארס התפשט על הרגל. ברגע שהארס עבר שני מפרקים, העבירו אותי לטיפול נמרץ כדי לקבל את הנוגדן. הייתי שם ארבעה ימים".
זה יכול היה להיגמר אחרת לגמרי.
"היה לי המון מזל. צוותי הרפואה היו מדהימים. זה שהגיע לכאן אמבולנס טיפול נמרץ תוך 10 דקות, זה לא מובן מאליו. הנסיעה נמשכה 50 דקות ובאמבולנס היו צריכים לפתוח וריד, לקחת מדדים, לעצור ולראות שאני בסדר. בורא עולם שמר עליי. אם לא בעלי שראה את הנחש, לא רוצה לחשוב בכלל מה היה קורה".
איך הגיבו בבית החולים כשהופעתם עם הנחש?
"נכנסנו עם דלי ומכסה של מגבונים. כל הצוותים במיון באו לראות את הנחש, גם המאבטחים. זו הייתה ממש אטרקציה למיון".
היו עוד מקרים כאלה במושב שלכם?
"אומרים שבתחילת הקיץ זו התקופה המשמעותית, אבל היו כמה ימים ממש חמים וכנראה בגלל זה. שמעתי על עוד כמה מקרים".
איך הגיבו הילדים?
"הילדים היו בלחץ. האמצעי שלי, בן חמש, לא הפסיק להתלהב ולספר בגן כמה יש לו אמא גיבורה שנלחמה בנחש. הבת הקטנה שלי כל היום עשתה הצגות בגן עם בובת נחש. זה עבר בסדר, כי גם בעלי וגם אני שמרנו על קור רוח".
מה הלקח מהסיפור?
"חשוב להסתכל על איפה שאתה נמצא ועל מה אתה דורך. אנחנו תמיד סורקים את החצר כשאנחנו יוצאים החוצה, למרות שזה מקרה ראשון. אני גרה עשר שנים באודם ולא שמעתי על מקרה כזה מעולם. אם חס וחלילה קורה דבר כזה, דבר ראשון זה לצלם את הנחש. הטיפול הרפואי ניתן לפי סוג הנחש. אם זה לא היה צפע, הייתי מקבלת טיפול אחר לגמרי. יש להרים טלפון למד"א כדי שיגיעו כמה שיותר מהר ולשמור על קור רוח. הכי חשוב זה להשתדל לא לזוז, כי ברגע שאתה זז ויש לחץ, הארס מתפשט יותר בגוף. מהרגע שמד"א הגיעו ושמו אותי על אלונקה, הקפידו ממש שאני לא אזוז כדי שהארס יתפשט כמה שיותר לאט. לפעמים הגוף מצליח להתמודד עם זה. אני לצערי הייתי צריכה לקבל שתי מנות מהנוגדן".