סוכנות הידיעות רוייטרס מפרסמת את סיפורה של ליסה פאולי מקנדה, שסובלת כבר עשרות שנים מאנורקסיה קשה. לאחרונה פנתה פאולי לארגון MAiD שבקנדה, המעניק עזרה רפואית לאנשים גוססים, כדי לזכות מהם לעזרה בסיום חייה. פאלי, בת ה-47 סובלת כבר מגיל 8 מהפרעות אכילה. "אני עוברת ימים שלמים בלי לאכול אוכל מוצק, ואני חלשה מאוד", כך צוטטה לרוייטרס. "כל יום הוא גיהינום, ניסיתי כבר הכל. אני מרגישה שחייתי את חיי וכעת אני רק רוצה לסיים אותם, אין לי כוח יותר".
אולם לפי החוק בקנדה, פאולי תאלץ להמתין עם הבקשה עד מרץ 2024, כאשר יורחבו הקריטריונים בקנדה להמתת חסד, ויאושרו מבחינה משפטית גם עבור אנשים הסובלים ממחלות נפש. לפי רוייטרס, את הרעיון להמתת חסד גם לאנשים הלוקים במחלות נפשיות, העלתה פאולי לראשונה בשנת 2021, והיא מקווה שתוכל להיכלל בחוק לאחר שיאושרו השינויים בקרוב. אגב, אמה של פאלי, שבהתחלה התנגדה למהלך הקיצוני, כעת מבינה את רצון בתה: "היא פשוט לא יכולה לחזות מה יקרה בעוד 10 או 20 שנה עם המחלה הזאת. אין דרך אחורה, זה רק ילך ויחמיר".
30 אלף איש כבר מתו בהמתת חסד בקנדה
כבר בשנת 2016 הפכה קנדה את המוות בסיוע לחוקי עבור אנשים עם מחלה סופנית, ומאז יותר מ-30 אלף איש נעזרו בהמתה זו. כיום קנדה היא אחת המדינות שנוטות להרחיב את הסיוע בהמתת חסד לאוכלוסייה הגוססת.
כמה מומחים רפואיים בקנדה שצוטטו ברוייטרס, סבורים שמחלת נפש בלבד לא צריכה להיות קריטריון למוות בסיוע. "קשה לקבוע אם מחלת נפש באמת בלתי ניתנת לתיקון, כפי שהחוק דורש, ויהיה קשה להבדיל בין אובדנות פתולוגית לבין רצון רציונלי למות", אמר סונו גיינד, פסיכיאטר ראשי במרכז למדעי הבריאות סאניברוק בטורונטו.
בהולנד, בלגיה ושוויץ, המתת חסד היא אקט חוקי, ובישראל, כידוע, היא אינה אפשרית. עם זאת, תופעת "אי-הארכת חיים" הופכת מקובלת יותר בשנים האחרונות. דובר של אחד מבתי החולים הגדולים בישראל מספר כי "יותר ויותר משפחות בישראל מבקשות שלא להאריך את חיי יקיריהם, היות שהם נמצאים במצב רפואי קיצוני מאוד שלא ניתן לשיפור. אף שרופאים אינם יכולים לתת יד להמתת חסד, בפועל במקרים מסוימים הם מסייעים שלא להאריך חיים, במצבים שבהם אין דרך להציל את החולה או להחזיר אותו למצב רפואי תקין".