אבולה היא אחת המחלות עם הכי הרבה יחסי ציבור בעשורים האחרונים. ראינו אותה בסרט "התפרצות", שם נאבק דסטין הופמן במו ידיו בקופים מפיצי מחלה בזאיר דאז, היא הופיעה בספר "קשת שש" של טום קלנסי ויש אפילו בובה חמודה להפליא שנעשתה בדמות הנגיף המחולל. היכן הכול התחיל? הנגיף התגלה לראשונה בשנת 1976 במדינה שנקראה אז זאיר, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו בימינו, במהלך התפרצות שבה חלו 318 אנשים ומתו 280. כעבור חודשיים התגלתה התפרצות נוספת של הנגיף, הפעם בסודן, באזור ששייך כיום לדרום סודן. בהתפרצות זו חלו 284 אנשים ומתו 151.

נגיף האבולה גורם לקדחת מדממת, מחלה שכפי ששמה מרמז – גורמת לחום גבוה ולדימומים מהרקמות הרכות. שיעור התמותה מהזנים השונים משתנה, כשהשיעור הגבוה ביותר מיוחס לאבולה זאיר, והשיעור הנמוך ביותר לאבולה בונדיבוג'יו (Bundibugyo). קיים גם זן שבודד בחוף השנהב בלבד, והוא גרם למחלה רק באדם אחד (שלא מת), ולא התפרץ מאז.

הכתבה פורסמה במקור באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי

מה גורם להתפרצויות האבולה? ההשערה הנוכחית היא שהנגיף מתקיים בעטלפים באפריקה מבלי לגרום להם למחלה, אולם אחת לכמה זמן הוא מועבר לבעלי חיים אחרים (שימפנזים, קופים, ואפילו אנטילופות), ומהם לבני אדם. הנגיף יכול לעבור מאדם לאדם במגע עם נוזלי גוף נגועים, ולכן הדרך העיקרית להימנע מהידבקות היא הגנה על כל הגוף הכוללת חליפה אטומה, מסכה, משקפי מגן לעיניים, כפפות ומגפיים.

התפרצות חדשה באוגנדה

ההתפרצות הנוכחית דווחה לראשונה ב-19 בספטמבר השנה במחוז מובנדה (Mubende) באוגנדה. מאז דווח על התפרצויות בשבעה מחוזות נוספים באוגנדה.

נכון ל-23 באוקטובר דווחו 90 מקרים, מתוכם מתו 28 איש. ארבעה מבין המתים הם אנשי צוות רפואי.

בשל חומרת המחלה והחשש מפני התפרצות גדולה הוטל סגר על המחוזות המעורבים, שנאכף על ידי המשטרה המקומית. במקביל פועלים צוותים ייעודיים לאיתור מגעים, למצוא את כל מי שבאו במגע עם חולים, ולאכוף בידוד של 21 ימים כדי לוודא שהמחלה לא תעבור הלאה. 94 אחוזים מבין המגעים אותרו והחשודים בהידבקות הושמו בבידוד, אלו הם 1,161 אנשים שנמצאים בבידוד כעת. כמו כן פועלים צוותים ייעודיים לקבורה המכבדת את המתים ואת בני המשפחה, תוך הקפדה על נהלים המונעים את העברת המחלה למשתתפים בקבורה.

כדי להסביר על המצב וללמד את האוכלוסייה כיצד לשמור על בידוד, להימנע ממגע עם חולים ולהגיע לבית החולים במהירות אם מתעורר חשד של הדבקה, יש במדינה מעל 50 אנשים שתפקידם לענות לשאלות במסגרת תוכניות טלוויזיה ותוכניות רדיו שונות. וכמובן, הוקם קו טלפון חם לדיווחים ויש אפשרות לשלוח מסרונים לקו ייעודי כדי להתריע על חשד למחלה.

האם אנחנו צריכים לחשוש?

שאלה טובה, שאין עליה תשובה חד משמעית. משרד הבריאות בישראל ממליץ לא לנסוע לאזורים הנגועים.

משרד הבריאות באוגנדה החל בתוכנית לסרוק את כל היוצאים מהמדינה דרך נמל התעופה באנטבה – כולם עוברים מדידת חום, ומי שיוצא חיובי לחום בסריקה נשלח לבדיקות לאבולה. עד כה טרם יצאו מאוגנדה חולי אבולה, וטרם נתגלו מקרים בארצות נוספות.

השילוב של סגר מקומי, צוותי איתור המגעים ואכיפה קפדנית מאפשרים לנו מעט אופטימיות לגבי היכולת להשתלט על ההתפרצות בתוך אוגנדה. עם זאת, אם יש משהו שלמדנו מההתפרצות של 2015-2014 זה שכל האמצעים הטובים אינם יעילים כשאדם נחוש בדעתו לצאת מאזור המחלה, כפי שעשה פוליטיקאי ליברי שטס במטוס פרטי לניגריה והביא איתו את הנגיף. ככל שהצוות הרפואי יזכה לשיתוף פעולה מלא יותר, כך נצליח להתגבר על ההתפרצויות האלו במהירות וביעילות רבות יותר.

למאמרים נוספים באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי