א', אסיר מכלא השרון, טוען כי לפני כשלוש שנים קיבל אישור לקבלת מזון המיועד לדיאטה הכוללת ירקות, פירות ולחם מלא. לטענתו שירות בתי הסוהר לא סיפק לו את המזון הנדרש, מה שהרע את מצבו הבריאותי ופגע בזכותו הבסיסית. האסיר לא ויתר והמשיך להיאבק על זכותו לקבל אוכל בריא.
לדבריו, הוא פנה פעמים רבות לבכירים בכלא והתריע בפניהם על כך שלא קיבל את התפריט המומלץ לשמירה על בריאותו, אך דבר לא נעשה. "אי מתן אוכל דיאטטי פגעה קשות בבריאות ובשיקום שלי", קבל האסיר. "המזון שקיבלתי היה חלקי ולא מספק בכלל".
א' לא ויתר והגיש עתירה לבית המשפט נגד שב"ס. בית המשפט פסק כי שב"ס מחוייב לספק לו אוכל דיאטתי, אך לדבריו של האסיר זה לא קרה. בתגובה הגיש תביעה נגד שב"ס לבית המשפט לתביעות קטנות בבת ים, בדרישה לפיצוי בגובה 20 אלף שקל.
בכתב ההגנה ביקש שב"ס לדחות את התביעה. הנימוק הוא כי במשך שנה ושמונה חודשים א' לא העלה כלל את סוגיית האוכל הדיאטתי וחתם מרצונו על מסמך לפיו הוא מסרב לקבל אוכל מסוג זה. עוד נטען, כי רק לפני כשנה א' העלה את הנושא אבל לא פנה בעניין לגורמי הנהלה או הכליאה בכלא. עוד צוין כי לא הוכח שנגרם ל-א' נזק בריאותי כלשהו ורק לבית המשפט המחוזי יש סמכות לדון בתביעה.
הרשם הבכיר אדי לכנר חשב אחרת וקבע כי יש לקבל את התביעה וחייב את שב"ס לפצות את א' בסכום של 5,000 שקל. לדבריו, יש לבית המשפט סמכות לדון בתביעתו של א', שכן שב"ס לא סיפק לו אוכל דיאטטי כפי שהתחייב. הוא ציין כי שב"ס הודה שאכן סיפק ל-א' באופן חלקי אוכל דיאטטי. "הזכות לאכול מזון בריא נגזרת מהזכות לחיים ומהזכות לחיים בכבוד. מדובר בזכות יסוד בעלת משקל כבד", הסביר.