>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
זה אולי נשמע כמו סרט אימה, אבל בשביל אנשים שלוקים בפרוסופגנוזיה (או בעברית: עיוורון פנים), זאת המציאות. מדענים לא ממש יודעים מה גורם להפרעה הקוגנטיבית הזאת, אבל מה שכן ידוע זה שהיא משפיעה על חלק ספציפי במוח באופן שגורם לקושי בעיבוד פנים ולהבחנה בין פרצוף אחד למשנהו. ההערכה היא שעד 2.5 אחוזים מהאוכלוסיה נולדים עם ההפרעה הזאת, ויש גם כאלה שרוכשים אותה בעקבות אירוע טראומתי כלשהו כמו תאונה. בעוד שחומרת המצב משתנה ממקרה למקרה, אצל כולם התפקוד המוחי נשאר תקין לחלוטין למעט היכולת, החשובה מאין כמוה, לזהות פנים.
השחקנית גילת אנקורי (59) נולדה עם ההפרעה הזאת, ולמרות שהמצב החמיר עם השנים, לקח לה יותר מ-40 שנה להבין למה היא לא מזהה אנשים. לרגל הפרויקט המיוחד שלנו היא הסכימה לחלוק את החוויות שלה, במטרה להעלות את המודעות לתופעה. "מסתבר שבמשך שנים לא זיהיתי פרצופים ולא הייתי מודעת לזה", היא מספרת. "אם הייתי רואה מישהו שאני מכירה הייתי מיד אומרת 'היי, אני גילת' והם היו אומרים לי 'ברור'. חשבתי שאף אחד לא מזהה אנשים ואימצתי מין צורת התנהגות בה הייתי מציגה את עצמי כל הזמן, כי בעצם זה מה שרציתי שאנשים יעשו בשבילי. אני זוכרת שהייתי בוועד הכיתה של הבנות שלי וכשעשינו פגישות עם ההורים הייתי מביאה תגי שמות שמדביקים על הבגד, וכולם חשבו שזה נורא נחמד אבל היום אני מבינה שהייתי חייבת את זה כי לא זיהיתי אף אחד".
זה בטח יצר המון סיטואציות מביכות.
"ברור. לאט לאט הילדות שלי קלטו את זה, וכשהן באו הביתה עם חברה הן שאלו 'אמא, את זוכרת את דנה?', ואני מכירה את דנה מכיתה א' אבל הן הבינו באינסטינקט שאני לא מזהה. היו מקרים שהייתי פוגשת מישהו ברחוב והוא היה מדבר איתי ולא היה לי מושג מי הוא אז תמיד הייתי מאוד מנומסת אבל אחר כך כשהבנתי מי זה חשבתי 'אוי, אם רק הייתי יודעת שזה הוא הייתי מחבקת ומנשקת אותו ושואלת מה שלומו ואיך עבר הניתוח', או שהייתי מבינה בדיעבד שזה אדם שעשה לי רע ושלא הייתי צריכה בכלל לענות לו".
זכור לך רגע כזה שהיה קשה במיוחד?
"אחד הרגעים הקשים היה בהלוויה של יוסי בנאי. באו המון אנשים שאת רובם הכרתי, או לפחות ידעתי מי הם, וכולם היו בג'ינס, טישרט שחורה ומשקפי שמש. אני תמיד מזהה אנשים לפי הבגדים או השיער שלהם, ופתאום כולם שם נראו לי בדיוק אותו דבר. אני זוכרת את עצמי עומדת בבית הקברות בפאניקה מוחלטת. כשהתחלתי להבין שאני לא מזהה אנשים הפסקתי לדבר איתם ותוך כדי השיחה לנסות לדלות פרטים. אמרתי 'סליחה, יש לי בעיה, אני לא מזהה אותך'. הראייה שלי נחלשה באותן שנים אז אמרתי שאני לא רואה בלי משקפיים. המשפט שהכי שנאתי זה שאמרו לי 'את לא זוכרת אותי? נו, את לא זוכרת?' פעם הייתי בקניון עם הבת שלי והיא אמרה למישהי כזאת 'לא, היא לא זוכרת, אמא באמת לא זוכרת!'. אנשים חשבו שאני סנובית, בעיקר כי הם הכירו את הדמות של עידית לינוביץ' מרמת אביב ג'. הם היו אומרים 'אה, היא חושבת את עצמה, היא מתנשאת, חולפת בלי להגיד שלום, איזה גועל נפש של התנהגות!'. ולי תמיד נורא חשוב שידעו שאני בסדר ונחמדה, וזה מאוד הפריע לי".
עוד ב-mako בריאות:
>> שטח ההפקר: מאות גניבות מתרחשות מדי יום בבתי החולים
>> טבעונות זה פשוט: כך תעשו את השינוי
>> שותים הרבה מים כדי להימנע מהנגאובר? זה לא עובד
לא זיהיתי את הרופאה חצי שעה אחרי שהייתי אצלה
מתי הבנת שיש לך עיוורון פנים?
"יום אחד הייתי אצל רופאת המשפחה שלי ואמרתי לה שאני לא מזהה אנשים והיא אמרה לי שזה בטח הגיל ומיליון תירוצים כאלה. מהמשרד שלה הלכתי לקניון וניגשת אליי אישה ואומרת לי 'שלום'. אמרתי לה 'סליחה, אני לא מזהה אנשים' והתברר שזאת הייתה הרופאה שהייתי אצלה חצי שעה קודם לכן, ולא זיהיתי אותה כי היא לא הייתה בחלוק לבן. רק אז היא הבינה שאני רצינית".
הרופאה הבינה מה יש לך?
"לא, גיליתי שיש לזה שם ושזאת בעיה נוירולוגית רק אחר כך. בפילאטיס ונוצרה סיטואציה שבה לא זיהיתי את המדריכה, ואז אחת התלמידות האחרות, שהייתה סטודנטית לרפואה, אמרה שהיא בדיוק לומדת על זה באוניברסיטה ושקוראים לזה פרוסופגנוזיה - כשל בזיהוי פרצופים. היא אמרה לי שזה לא שהזיכרון נפגע בכל התחומים, אלא רק הפונקציה של זיהוי פרצופים. גם מכוניות אגב, כי אומרים שלמכוניות יש פרצוף. יש מקרים שאנשים לא מזהים את הקרובים אליהם ויש מקרים שבהם אתה לא מזהה את עצמך בראי, שזה הכי מפחיד. קראתי על זה ונפל לי האסימון, פתאום הבנתי שתמיד היה לי את זה, לא באותה חומרה אבל תמיד היה".
קרה לך שלא זיהית אנשים מהמשפחה שלך?
"פעמיים לא זיהיתי את הבנות שלי. אמנם רק לכמה שניות אבל זה מפחיד, זה נורא מפחיד. באחד המקרים הייתי במספרה שכל המשפחה שלי הולכת אליה, ופתאום נכנסה מישהי, ראיתי שהיא קטנה ושהספר קיבל אותה בשמחה ורציתי להגיד 'היי, מה זה, אני מקנאה'. אתה יודע, הומור מטומטם כזה. ורק כשהיא התקרבה ראיתי שזאת הבת שלי ונבהלתי נורא, אבל חשבתי שאולי זה בגלל שהיא עמדה רחוק וגם לא ממש ראיתי אותה. הייתה עוד פעם עם הבת הגדולה שחיכיתי לה בשדה התעופה ובאו ילדים לבקש חתימות, ובזמן שישבתי איתם היא הגיעה עם העגלה והמזוודות ונעמדה מולי ואני מסתכלת עליה ושואלת 'למי לרשום?'. כאן זה לא היה שלא ראיתי, פשוט לא זיהיתי אותה. אלה רגעים נורא מפחידים שאתה פתאום לא בטוח בכלום".
ביקשתי משלום מיכאלשווילי לתקן את הנזילה במזגן
היתה הקלה אחרי שהבנת מה יש לך?
"בוודאי. אנשים לא מבינים את גודל המבוכה. זה גם מביך את האדם השני, הוא נורא נעלב מזה. אני זוכרת שיום אחד ניגש אליי שלום מיכאלשווילי במכון כושר ואמרתי לו שיש נזילה במזגן וצריך לתקן אותה. הוא לא הבין מה לא בסדר איתי ואמרתי לו שחשבתי שהוא אחד המדריכים ושאני מתנצלת. לפעמים לצאת לאירוע היה כמו לצאת למלחמה כי יש כל כך הרבה אנשים שאני לא מזהה. כשאני רואה סרט הרבה פעמים קשה לי לעקוב אחרי הדמויות, בעיקר אחרי גברים כי הם נראים אותו דבר ואני מתבלבלת. אחרי שהבנתי מה יש לי התחלתי לדבר על זה, וברגע שאנשים שמעו הם התחילו לגשת אליי ולהגיד 'תדעי לך שמאוד נפגענו ממך בעבר ועכשיו אנחנו מבינים'. מסתבר שיצא לי שם של סנובית בשכונה כי לא אמרתי אף פעם לאנשים שלום".
את מכירה עוד אנשים שיש להם את ההפרעה הזאת?
"מאז שהתחלתי לדבר על זה שלושה אנשים אמרו לי שהם הבינו מה יש להם והלכו לאבחון בעקבות זה שדיברתי. לצערי אין לזה תרופה וגם לא פתרון, אבל קודם כל צריך שאנשים ידעו. ככל שהם יודעים זה יותר קל. אני מכירה מישהו מאוד מפורסם שיש לו את זה, מקרה חריף מאוד, והוא לא מוכן שידעו. יש לו מזכירה אישית שעוזרת לו. אני חושבת שזאת טעות כי ברגע שאנשים יודעים זה הרבה יותר קל".
זה עדיין מחריף עם השנים?
"עכשיו אני מרגישה שיש הקלה, עברתי כמה שנים מאוד קשות ואני חושבת שעכשיו יש תקופה יותר טובה. למשל אני מסוגלת לשנן טקסטים ל-10 הצגות במקביל אבל אני לא אזכור את הפרצוף של מישהו שפגשתי לפני רבע שעה. תחשוב שאתה הולך ברחוב וכולם נראים לך אותו דבר. כשאני נפגשת עם אנשים אני בדרך כלל אומרת להם 'היי, אני גילת, פעם הבאה שנתראה אני לא אזהה אותך אבל אל תיעלב, פשוט תזכיר לי מי אתה'. ככה אני מציגה את עצמי. היתה לי עכשיו הצגה והסברתי את זה למאפר והוא ענה לי 'אני יודע, זאת הפעם השלישית שאת אומרת לי את זה'".