מיכל ויצמן, הלוא היא מיכל הקטנה, כוכבת הילדים חסרת המעצורים, כנראה ממש נהנית לשבור שיאים: פחות משבוע לאחר שילדה תאומים בניתוח קיסרי, היא שבה להופיע על הבמות כאילו מעולם לא התהדרה בממדים עצומים שהעניקו משמעות חדשה לשמה.
אז אחרי שהשבנו בחזרה את הלסת שלנו למקום (ג'יזס, ממה היא עשויה?), בדקנו: האם אכן כדאי גם לכן, אמהות לעתיד יקרות, לנסות את זה בבית? ובכן, נתחיל מהסוף: התשובה היא: לא. ממש לא.
"כמי שעוסק שנים רבות בתחום, אני חייב לציין שמעולם לא נתקלתי בסיטואציה כל כך קיצונית", מצהיר ד"ר יצחק פיינשטיין, מומחה לכירורגיה גיניקולוגית, אחראי תחום הגניקולוגיה ב"מאוחדת", מחוז מרכז. "אחרי הכול, יש סיבות מאוד ברורות שבעטיין ממליצים על 'משכב לידה' כשישה שבועות לאחריה: ראשית, רחם ממוצע של אישה בזמן הלידה לאחר תשעה חודשים שוקל כ-1,100 גרם (בהיריון תאומים כ-1,800 גרם), וכאשר התינוק יוצא לעולם הוא אמור לחזור בהדרגה לגודלו הנורמלי – כ-60 גרם. מדובר במסע עצום שאורך כשישה שבועות לפחות. גם במהלך ההיריון, כל המדדים הרפואיים של האישה משתנים כחלק מתהליך נורמלי שבו הגוף יוצר חיים חדשים. כך למשל, כמות הדם בגוף כמעט מוכפלת, תפקודי הכליה יורדים וכל מדדי הדם משתנים. גם מצב זה דורש זמן על מנת לחזור לקדמותו לאחר שתקופת ההיריון מסתיימת".
הסכנות המשמעותיות: דימומים והפרעה באיחוי החתכים שנוצרו במהלך הניתוח
ד"ר פיינשטיין מציין כי בלידה בניתוח קיסרי, מדובר בתהליך החלמה מורכב יותר: "זה נובע מכך שמדובר בניתוח שכולל פתיחה של הבטן. כל אדם שעובר ניתוח מהסוג הזה (אם לצורך לידה או לצרכים אחרים) זקוק לזמן התאוששות שבמהלכו התפרים אמורים להתאחות ולהיספג בגוף ולאחר לידה, גם דופן הרחם – תהליך שלוקח 40-30 ימים. נוסף לכך, יש הבדל אדיר בין שישה ימים לבין שבועיים למשל, כיוון שגרף ההתאוששות עולה בהדרגה ובמהירות. לכן, לא ברור לי הצורך למהר ולא לחכות בסבלנות במשך זמן מועט שבו נדרש לחכות. חשוב לציין שלאחר כשישה שבועות מרגע הלידה אישה בריאה שחשה טוב יכולה לבצע כל פעילות רצויה".
ואם זה מתאים ליולדת, מה הבעיה פה בעצם?
"במצב שבו יולדת טרייה שעברה ניתוח קיסרי ממשיכה בפעילות שגרתית מאומצת, עלולים להיגרם דימומים והפרעה לתהליך איחוי החתכים. הרחם עדיין במצב פתוח והמקום טרם הגליד לחלוטין. מעבר לכך, פעולה פזיזה מהסוג הזה כרוכה לרוב בכאבים רבים ובצורך בנטילת משככי כאבים. אני חושב שבהחלט מדובר בסיכון. אמנם כל אישה יכולה לנהוג כרצונה בסופו של דבר, אבל אני לא חושב שיש רופא שימליץ על חזרה כל כך מהירה לפעילות, וודאי שלא לפעילות אינטנסיבית".
יכול להיות שאנחנו קצת היסטריים (יש שיגידו קנאים)?
"זה נכון שרוב הסיכויים שהכול, או הרוב, יעבור בשלום, אבל למה לקחת את הסיכון שמשהו ישתבש? הרי אפשר באותה מידה לנסוע באור אדום ולא יקרה כלום, השאלה היא אם מדובר בבחירה נכונה שאינה מסכנת את האישה? אני חושב שהתשובה היא לא".
אשת הברזל או אשליה?
ועכשיו, אי אפשר שלא לתהות: איך אפשר להסביר את העובדה שנשים מסוימות מסוגלות לחזור כל כך מהר למסלול בעוד שרבות אחרות זקוקות לזמן רב כדי לעשות זאת?
רותם גליקמן, מאמנת כושר בעלת "סטודיו רותם ספורט", מסבירה שכושר גופני זה כל הסוד: "אני מניחה שמיכל הקטנה עבדה קשה מאוד והיתה פעילה גופנית ברמה כזאת שאפשרה לה לחזור למסלול מהר. באופן כללי, יכולת ההתאוששות של גוף שעובד באופן רוטיני על חיזוק שריר והיכולת האירובית מהירה יותר. מעבר לכך, אני חושבת שבהחלט ראוי לתת לגוף את זמן ההתאוששות הדרוש לו לאחר תהליך כל כך עוצמתי. גם אחרי אימון גופני אנחנו ממליצים לאפשר לגוף מנוחה ראויה על מנת להשתקם, ובטח כשמדובר בתקופה המיידית שלאחר לידה".
עוד ב-mako בריאות:
>> מפתיע: רשימת המאכלים שאפשר לאכול בלי הגבלה
>> הטיפ שיגרום לכל היום להיראות אחרת
>> מצאנו את כל הדרכים להיפטר מהנזלת
גם הנפש זקוקה לזמן לעכל את המצב החדש
לצד השינויים הפיזיולוגיים והגופניים הרבים שעוברים על האישה במהלך ההיריון ולאחר הלידה, גם הנפש נדרשת לתשומת לב: "נשים רבות ממהרות לחזור מהר מדי למסלול", מסבירה זהבה אלמוג, פסיכותרפיסטית קלינית. "הן עושות כל שביכולתן על מנת להיכנס בחזרה למכנסיים הישנים, חוזרות לעבוד במלוא המרץ ובאופן כללי מנסות לשדר לעולם, ואולי לעצמן: עסקים כרגיל".
אלא שבאופן טבעי, כל מי שחוותה לידה יודעת שעסקים הם ממש לא כרגיל: "לידה היא שינוי גדול בחיים. הצורך להסתיר אותו או להתעלם מנוכחותו עשוי להיות בעייתי, כיוון שבכל זאת מדובר במאורע שדורש התארגנות או שינוי בחיים השגרתיים. לרוב, פעולה נמהרת מהסוג הזה ורצון לחזור מהר ככל שניתן לשגרה נובעים מהדחקה מסוימת של המצב, או מפחד מהשינוי עצמו וממה שהוא יביא עמו. למעשה, מבלי להיכנס למקרה האישי של מיכל ויצמן, שמניעיו אינו ידועים, אני יכולה להעיד שבאופן כללי, מדובר בהתנהגות די אופיינית לעוסקות בתחום הבידור, השואפות לחזור מהר למסלול וכן לגזרה, מתוך רצון לשמור על קריירה והצלחה שלרוב תלויות בגורמים אלה".
וההשלכות? "הבעיה היא שלידה היא לא תהליך אינסטנט. יש הרבה דברים שכדאי להביא בחשבון: החיבור הראשוני והקשר עם האם, התחושות שמלוות את האישה לאחר הלידה המושפעות מחוויות הלידה, משינויים הורמונליים ועוד, ובכלל – ממש כפי שנדרש זמן התאוששות לגוף, כך גם הנפש זקוקה לזמן על מנת להבין את המצב החדש ולחוות את ההסתגלות ואת הפרידה מתקופת ההיריון. בסופו של דבר, אישה שיולדת הופכת לאם ומרחיבה את המעגל המשפחתי. בדרך כלל כשהיא מרגישה טוב יותר מבחינה פיזית, זה גם הזמן שבו היא מתחילה להתאושש מבחינה נפשית, וגם ההתנהלות מול הסביבה הקרובה קלה ונעימה יותר".
ולמיכל, שכתבה באינסטגרם שלה לפני יומיים: "ידעתי בבירור שלא משנה מה יקרה, הכל יהיה בסדר, ואעלה כמו גדולה על הבמה. אולי לחלקכם זה יראה תמוה שאני קופצת בטירוף על הבמה, רק חמישה ימים אחרי הלידה, אבל אם רק הייתם יודעים איזה אנשים היו סביבי, עטפו אותי והעניקו לי כוחות של גיבורת על, מפיקים, בימאים, צלמים וכל הצוות שהיה סביבי בחזרות, במדידות, כולם האמינו שנעשה את זה! ובגדול! וגם אתם! אתם חלק בלתי נפרד מהרעב ומהרצון הבלתי נשלט שלי לעלות על הבמה היום ולטרוף אותה! לגרום לכל אחד ואחד מכם אושר עילאי בלב וחיוך ענק על השפתיים ובבקשה, תסמכו עליי שאני מקשיבה היטב לגוף שלי ויודעת שזה בדיוק מה שאני צריכה! ועכשיו!", אנחנו מאחלים רק המון המון בריאות. ובזהירות.