קצת יותר משלושה שבועות אחרי ששני לוק ז"ל נחטפה מהמסיבה ברעים ונראתה בסרטון מחוסרת הכרה, נמצאה בשטח עצם מבסיס הגולגולת, שזהה ל-DNA שלה. הרופאים קבעו שאדם לא יכול לחיות ללא העצם הזו, והמסקנה הנוראית הייתה שהיא אינה בחיים.

בשבועות האחרונים פרסמנו את עדויותיהם הקשות של אנשי זק"א פה ב-mako בריאות. העבודה הקשה שלהם לא הסתיימה, גם שבועות ארוכים אחרי 7 באוקטובר, אנשי זק"א עוברים כביש-כביש, בית-בית, רכב-רכב, כדי לחפש תשובות עבור המשפחות. לא מדובר בעבודה של איסוף גופות שלמות בלבד, אלא באיברים או בשרידי גופות. זו עבודה קודש קשה מנשוא ומטלטלת.

עם נתן קניג, מתנדב זק"א אנחנו משוחחים ממש כשהוא יוצא מקיבוץ בארי. "מצאנו שרידים נוספים", הוא מספר. "יש גופות שנשרפו לגמרי בכל מיני זירות. מנסים להרכיב את הפאזל. אם אנחנו יודעים שיש נעדרים בגזרה מסוימת אנחנו מחפשים שרידים. יש זירות שהן ממש מדממות. בשלב הראשון אספנו את כל הגופות ואת חלקי הגופות. בדרך כלל כשמגיעים לזירת אירוע אוספים את החלל ולוקחים גם את הממצאים – רקמות, עצמות ודם. את כל זה לא עשינו בשלב הראשוני של האירוע הנורא הזה. אחר כך התחלנו לעשות את זה, והצלחנו להביא ממצאים שעזרו למשפחות להביא לקבורה את יקיריהם. זה קשה מנשוא".

לדבריו, לאחרונה התקשר אליו בחור וסיפר שהיה עם אח שלו ברכב וירו עליהם. "הוא נפצע ואחיו נהרג לידו. הבחור הפצוע השאיר את הרכב וברח לשדות. המחבלים שרפו את הרכב בחומרי בערה. האח שניצל והאבא עמדו והסתכלו עלינו בזמן שאנחנו מחפשים שרידים בחולות - משהו שיהיה אפשר להביא לקבורה. הם שרפו את הרכב בצורה כזאת שאפילו את השלדה היה קשה לראות. לא יודע באילו חומרים הם השתמשו, אבל הם הביאו אותנו למצב שאנחנו מחפשים את הילדים שלנו בחולות. במלחמה הזאת כבר הייתי במצבים שנכנסתי לרכב שרוף ולא ידעתי אם היה שם בן אדם אחד, חמישה או ארבעה וכלב".

"מצאנו כף יד של נרצח בזירה, אז נסעתי ללוויה, והבאתי אותה כדי שיוכלו לקבור גם אותה"

נתן קניג

במקרה נוסף שלחו אותם לזירה שכבר עשו בה זיהוי לגופה, אבל עדיין חיפשו איברים נוספים כדי שיוכלו להביאם לקבורה. "מצאנו כף יד של נרצח בזירה, אז נסעתי ללוויה, והבאתי אותה כדי שיוכלו לקבור גם אותה. אלה סיפורים בלתי נתפסים", אומר קניג.

בבארי הוא בילה עשרה ימים ברצף. "היישוב הזה כואב לי כאב שאני לא מצליח להשתחרר ממנו. לכל בית יש סיפור. הייתה משפחה שהתקשרה כדי לספר לי שהאב היה בבית מסוים. הבת שלו סיפרה לי שמחבלים תפסו אותו, וכרתו לו את אחת מהאצבעות ביד. הוא הצליח לחסל את המחבל ולברוח לתוך הבית, ושם נותקה השיחה. נכנסנו עם כוח לבית שהיה שרוף עד היסוד ולא מצאנו דבר. אפילו הברזל לא שרד. אבל המשפחה התעקשה אז נכנסנו שוב. התחלנו לדפוק על הקירות, והגענו למקום שהיה כל כך חרוך שלא ראינו שיש שם דלת של ממ"ד. באמת היה שם אדם עם אצבעות כרותות. הוא נחנק מהעשן בתוך הממ"ד".

נתן קניג (צילום: זק"א)
"כאב שאני לא מצליח להשתחרר ממנו". נתן קניג | צילום: זק"א

קניג אומר שאנשי החמאס נהגו בחוסר אנושיות בצורה הכי קיצונית שיש. "הם חיפשו לחלל את האנושיות ועשו את זה לא רק ליהודים - היו שם תאילנדים, איטלקים, יפנים ואמריקאים. התעללו בכולם. כל זירה היא בית מטבחיים. וזה לא נגמר. התעסקנו בלא מעט פיגועים קשים, וכל פיגוע דרש יומיים-שלושה של איסוף. פה אנחנו כבר שבועות עוברים עשרות קילומטרים, ובכל קילומטר זירה אחרת. מדובר באירוע טרור מסוג אחר, שכולל את כל סוגי הגיהינום האפשריים, את כל סוגי ההתעללויות. אני לא יודע כמה נעדרים יש נכון לעכשיו, ואני אעשה הכל כדי למצוא כל דבר אפשרי, שיאפשר לכולם להגיע לקבורה".

"קיבלנו החלטה בארגון שלא יהיה מצב שבו משפחה תחזור לבית כדי לקחת משהו והיא תראה כתמי דם"

חיים וינגרטן

חיים וינגרטן, ראש אגף מבצעים מזק"א, שניהל את האירוע מתחילתו, מספר שכבר בתחילת הדרך אספו מאות גופות. "אני קורא לזה 'משאית הקדושים'. זה היה מחריד", הוא אומר. "מהר מאד התברר שיש עוד ועוד גופות, עוד משאית ועוד משאית. הכל נעשה עם מתנדבים שלא רגילים לעבוד תחת אש. בכל בית היה סיפור של סבל והתעללות. לקראת היום הרביעי סיימנו להביא כמה שיותר גופות שניתן לזהות אותן בעין. קיבלנו החלטה בארגון שלא יהיה מצב שבו משפחה תחזור לבית כדי לקחת משהו והיא תראה כתמי דם. אנחנו עוברים בית- בית ומנקים. זאת עבודה סיזיפית. אנחנו מוצאים דם ושרידי קרקפות, מצאנו גופות ללא ראשים. בבית שאנחנו יודעים שיש בו נעדר אנחנו עושים הכל כדי למצוא שרידים שאפשר יהיה להביא אותם לקבורה".

חיים וינגרטן (צילום: זק"א)
" זה היה מחריד". חיים וינגרטן | צילום: זק"א

"יש בשטח פתולוגים עם מסננת שמסננים את האפר, עוברים על כל פיסה כדי למצוא שרידי אדם"

"יש קיבוצים שעדיין יש בהם לא מעט נעדרים. מה שנשאר בשטח העוטף עכשיו זה דם ורקמות", מסביר שמחה גריינימן, מתנדב זק"א וסגן מפקד זק"א מודיעין עלית, המפקד על איסוף נתונים של גזרת זק"א. "בתוך הקיבוצים האלה יש בתים שרופים עד אפר, יש בשטח פתולוגים עם מסננת שמסננים את האפר, עוברים על כל פיסה כדי למצוא שרידי אדם ולהביא אינפורמציה - מי נשרף למוות ומי עדיין נעדר. דבר כזה עוד לא ראינו. איך שהתעללו בילדים, מה שעשו לנשים, ואנשים מבוגרים שהיו מחוברים למכשירים במיטה ולא יכלו לברוח. התעללו בהם עד צמרמורת. כל הממצאים עוברים ליחידה מיוחדת להב 433. יש גופות שנשרפו והגיעו למצב של אפר. במקרים הללו מחפשים שערות, שיניים וכו'. המטרה היא לקדש את המתים ולהציל את מה שנשאר. אנחנו מחפשים גם אביזרים כמו שרשראות, צמידים, שעונים, דרכונים או כל דבר שאפשר להחזיר למשפחות. גם הרכבים מעידים על מה שקרה שם, בין שמדובר בכמויות של דם עצומות, ובין שמדובר ברקמות או איברים. כל הדברים האלה יכולים לספק מידע על כמות הדם שנשפך ברכב, ואם יש סיכוי שהם עדיין בחיים".

אל עבודת אנשי זק"א שעושים יומם וליל עבודת קודש במציאת סימנים שיעזרו למשפחות להביא לקבורה, מצטרפים פתולוגים, רופאים משפטיים, רופאי שיניים ואנתרופולוגים; שמנסים לתת לממצאים שם ואולי נחמה או ודאות למשפחות.

פרופסור ארנון אפק, פתולוג במקצועו, יו"ר המועצה הלאומית לרפואה משפטית ולפתולוגיה והמשנה למנהל המרכז הרפואי שיבא, מסביר את הצד היותר מדעי של הזוועה. "קודם כל יש לעשות את האבחנה. פתולוגיה בימינו עוסקת בעיקר באבחון מחלות על בסיס ביופסיות, והרפואה המשפטית  עוסקת באבחון, ומציאת סיבות מוות, שהן לרוב לא טבעיות", הוא מסביר. "במדינת ישראל יש רק שמונה רופאים משפטים. בעידן הנוכחי שבו היינו צריכים לזהות כל כך הרבה גופות בזמן כה קצר, לפתולוגים היה חלק גדול באירוע, אבל זאת לא המומחיות שלהם.

"מדובר באירוע חסר תקדים, בכל קנה מידה. תהליך זיהוי הקורבנות של פיגועי 11 בספטמבר למשל, ארך תשעה חודשים. הגופות הועברו למחנה שורה (בסיס הרבנות הצבאית שליד רמלה), וזוהו קודם כל על בסיס DNA. לחלק מהאנשים היו סימנים מזהים כמו קעקוע או כתם לידה. היו שם שורה של אנשי מקצוע שהגיעו לסייע למאמץ - נציגים של זק"א, פתולוגים שהתגייסו לסייע ורופאי שיניים.

"זה היה נורא ואיום, אין מילה אחרת לתאר את העובדה שכל יום אתה צריך לפעול ולזהות עשרות גופות. אנשים ראו בזה מלאכת קודש, לגלות כמה שיותר מהר ומדויק, כדי לתת למשפחות את התשובות. בתהליך עצמו היו גם גופות שנשרפו, ונשארו רק עצמות. היו מקרים קשים של ממ"דים שנשרפו וגם את אותן עצמות היה צריך לאבחן. המקרים המורכבים יותר הגיעו למכון לרפואה משפטית ושם עבד צוות רב-מקצועי".

איך בעצם בודקים DNA אם אין מאגר?

"בחלק מהמקרים לקחו מבני המשפחה, או מישהו עשה ביופסיה בעברו. או אם עשו צילומי רנטגן או צילומי שיניים. זה אירוע מאד מורכב, אבל הכל נעשה במהירות שאין לה אח ורע בעולם. עבדו גם אנתרופולוגים שממש הרכיבו את השלד ממה שנשאר. קשה מאוד בתוך כל הדבר הנורא הזה לתאר תיאור קר של זיהוי, אבל בפועל הם פשוט קיבלו שק של עצמות שנאספו, ותהליך הזיהוי כלל שיוך כל עצם לאדם. קרה שחשבו שהיו בשק שלושה אנשים, אבל בעצם היו בו חמישה. ויכול להיות שיהיו כאלה שלעולם לא נדע מי הם היו.

"המטרה שלנו היא להביא רוגע למשפחות. בדרך כלל בזירת אירוע טרגי כמו זה יש לך ידיעה שהאדם מת, כי הייתה למשל שריפה בבניין, וגם אם הרוב נשרף אתה יודע שהאדם נפטר. פה זה הרבה יותר מורכב כי גם אם תיאורטית אדם נפגע ונשארה עצם, אולי חטפו אותו. זאת סיטואציה חריגה ולא אנושית. מדובר פה בפושעי מלחמה. חלק מהתרבות של עם ישראל היא להביא לקבר.

"הם (ארגוני הטרור ובפרט חמאס) מנצלים את זה ושומרים אצלם גופות כקלפי מיקוח. כאן מתחילה ההחלטה המורכבת שקובעת אם אדם חי או מת. זה תלוי בנסיבות הפגיעה, בסוג העצם שנמצאה ובעדויות אחרות מהמקום. אלה דברים שאי אפשר להכיל. יש דברים שאף אחד לא יכול להתגבר עליהם נפשית".

שני לוק, הנעדרת מהמסיבה (צילום: צילום פרטי)
שני לוק ז"ל | צילום: צילום פרטי

לא ברור כמה זמן יידרש עד שאנשי זק"א, שעוסקים כבר יותר מחודש בעבודה הקשה הזאת, יצליחו, אם בכלל, להתאושש. "כאיש מנהלה אני חושש שאנשי שהם יחזרו הביתה ממוטטים", אומר חיים וינגרטן. "אני זוכר שראיתי את אחד המתנדבים יושב על מדרכה ובוכה וזה קרע לי את הלב". נתן קניג מסכם בעצב: "כאדם מאמין אני תמיד מחפש את הטוב. אני כבר חודש פה, ואני לא מוצא טוב".